לאהוב גם אם זה כואב- פרק שלישי

-מדהים-
קמתי בבוקר וכרגיל הלכתי לבית הספר. כשנכנסתי לשער ראיתי קבוצה של בנים מסביב למישהי כשהתקרבתי ראיתי שזאת אלה. זה הרגיז אותי שהיא רק נפרדה ממנו והיא כבר הולכת לאחרים. זה לא ענייני אבל….
"מה את עושה?!" לקחתי את אלה מתוך הקבוצה.
"אני?! מה את עושה את מפריעה לי ולשרון…"
"שרון?"
"כן אני יוצאת עם שרון עכשיו"
"ומה עם דור?"
"לא מכירה אותו…" היא הסתובבה והלכה. זאת הייתה השיחה הכי מלחיצה שיש. מה היא חושבת שהיא? מסכן דור הוא יתפוצץ מתסבוכים כשהוא יבין מי הייתה חברה שלו. היום עבר מהר ובלי הרבה דברים שקרו. בסוף היום זרקתי את התיק בבית החלפתי בגדים והלכתי לגלידריה.
כשהייתי שם דור כבר היה שם. זה הפתיע אותי שהוא מגיע קודם. חייכתי אליו והוא סימן לי לבוא. התיישבנו באיזה פינה נחמדה בגלידרייה.
"היי… ראיתי אותך היום"
"מה? מתי?"
"היום בשלוש. ראיתי אותך הולכת מבית הספר, ניראת כאילו משהו הציק לך…"
"אתה קורא מחשבות?! ולא שום דבר רק זה שחברה שלך החליטה שיש לה חבר חדש… "
"כבר?" הוא נשמע המום ואני צחקתי
"מה את צוחקת? זה פוגע.." הוא צחקק.
"ניניני…."
"נהנהנה"
התחלנו לצחוק כמו שני מטומטמים. "בא לך לבוא לים?" הוא קם מהכיסא.
"בוא… מה עם הגלידות?" התרוממתי
"אוי יתגברו… " הוא צחק ורצנו לאוטובוס שבאותו רגע הגיע.
"דור זה בזבוז של חומרים"
"נטלי…. תחשבי על הפרצוף המתוסבך של המלצר כשהוא יראה שנעלמנו"
"נו אבל אז היינו צריכים להישאר לראות"
"תתגברי גם כן את.."
"סססה…. מה נראה לך בכלל ילד?! אני מכירה אותך?"
"לא מי את בכלל?"
צחקנו כל הנסיעה וכשהגענו לים השמש התחילה לשקוע ורוח נשבה בשיער שלי. ישבנו על החול והסתכלנו על הגלים. "דור בוא!" קמתי ורצתי לעבר המים.
"תגידי את תמיד כל כך אנרגטית?" הוא קם באיטיות והתקדם לעברי ואני בעטתי במים והם פגע בו.
"דור אני כל כך מצטערת…. "
הוא צחקק והשפריץ עלי מים. "ססה איך העזת בכלל?!" הוא צחק. באיזשהו שלב התחלנו להצטלם עם פרצופים קורעים מצחוק וכשהחשיך הוא ליווה אותי הביתה. כשעמדנו בפתח הבית שלי.
"שמעי את בן אדם נפלא…." הוא התקרב אלי
"נו אין נחמדים יותר ממני" צחקקתי. הוא לקח את ידי שם את ידו על פני ונישק אותי.
שפתיו היו רכות וחמות, הנשיקה הרגישה כל כך אמיתית. הרגשתי בעננים והוא חייך הסתובב והלך. יש בו משהו מיסתורי אבל משהו שאי אפשר להתנגד לו.