לאהוב גם אם זה כואב- פרק רביעי

-למצוא את המקור-
כבר כמה ימים שהכל היה שקט, לא הודעות, לא שיחות שום דבר. כאילו שהכל היה חלום ולא קרה.
אפילו אלה יניב שתקה, ולא נמרחה על שרון ושאר הבנים בשכבה. היא רק ישבה שם עם גל. על כל ההרהורים השיעור הלך דיי מהר, ואז נעצר כבן רגע כשקיבלתי הודעה. קיוויתי שזה דור, אבל בעצם התאכזבתי זאת רק אלה.
"נו את לא באמת מאמינה שהוא יהיה שם בשבילך כל הזמן נכון?" ההודעה עצרה את כל המחשבות שלי, וגרמה לי לעבור על כל הדברים שקורים לי מהר ככל האפשר ולמצוא רמזים למה שהיא כתבה. במהרה הגיעה עוד הודעה.
"תפגשי אותי במסדרון…" המספר היה לא ידוע, וההודעה הייתה באנגלית. לרגע שכחתי מכל הכללים הפנימיים שלי שכוללים 'לא להפגש אם אנשים לא מוכרים' ויצאתי מהכיתה….
המסדרון היה ריק, רוח קלה נשבה מהדלת הראשית של הבניין. אלה שלחה הודעה שוב, לא קראתי אותה ניסיתי למצוא את ה'אדם לא ידוע' הזה.
פתאום צעד לתוך בית הספר נער, טיפה גבוהה יותר מדור, עם עיניים כחולות עור שזוף ושרירי, עם קעקוע של עקרב על היד. הוא הסתכל עליי והתחיל להתקדם לכיווני.
"נטלי?" הקול שלו צלול וטיפה מזכיר את דור.
"כן… ואתה…." הקול שלי נשמע מפוחד טיפה.
"האדם ששלך לך את ההודעה…." "אני אח של דור…"
המילים האילה התנדנדו לי בראש, מה פתאום דור שולח את אח שלו לדבר איתי? הוא לא מסוגל לגשת אלי ולדבר איתי? ומאיפה אלה יודעת שלא דיברנו זמן מה?
"קרה משהו?" המשכתי את השיחה.
"האמת, שכן… דור נדרס לפני שלוש ימים והוא נמצא בבית החולים…"
הרגשתי שמשהו תקוע לי בגרון,לא מאפשר לי להגיד מילה. 'דור נדרס… הוא בבית החולים' המשפט הזה הדהד לי בראש, עבר מאוזן לאוזן מנסה למצוא מקום במוח שלא מקבל אותו.
"ו… הוא צריך לראות אותך, אז הוא שלח אותי…" הוא המשיך לדבר….
"אוקיי… אני יבוא.. רק מתי?" הייתי מוכנה להכל.
"עכשיו. אני דיברתי עם המורה שלך כבר.."
הנהנתי, נכנסתי לכיתה ולקחתי את התיק. כולם הסתכלו עלי ועל הפנים ההמומות שלי. הייתי חיוורת למדי אם אפילו גל שלחה הודעה. "מה קרה? לאן את הולכת?"
לא עניתי… עברו לי יותר מדי דברים בראש… נסענו במכונית שלו לאיזור תל השומר, שם דור נמצא.
כולם שלחו הודעות מודאגות ואני התעלמתי, רציתי שכולם יעלמו.
לא הכרתי את דור כל כך… אבל רציתי לראות אותו.
בנסיעה שתקנו, וגם ההליכה במסדרונות היתה שקטה במיוחד. הגענו לחדר שבו דור נמצא,חדר 36…
הדלת הייתה סגורה. לאט לאט אח של דור פתח את הדלת.. פחדתי לראות אותו, את מצבו… כשהדלת נפתחה עשתי את צעדי הראשונים בתוך החדר…..

ההמשך יבוא……