לאהוב אותך זה לא אפשרי!!

"גרייס, בבקשה תבואי היום למסעדה" קייט שאלה את גרייס בטלפון.

"אני לא יודעת .. עבר כל כך הרבה זמן, אני לא אותו גרייס מהמחנה" גרייס ענתה מהססת אם היא צריכה לפגוש את חברתה.

"רק שנה עברה, ואני ניסיתי לדבר איתך" אמרתי.

"אני יודעת , אבל זה לא היה באשמתי .." גרייס ניסתה לסיים את המשפט, אבל קייט המשיכה אותה.

"כי עברת לאמריקה, שמעתי את המשפט הזה מיליון פעם גרייס .. אבל עכשיו את חזרת ללונדון, אין לך לאן לברוח. את באה היום," גרייס לא יכלה לענות דבר וקייט וניתקה.

גרייס הביטה במראה, איך הוא תלך ככה כדי לראות את החברים שלה? היא נראתה כל כך שונה משנה שעברה.

היא חתכה את שיערה הבלונדיני הארוך עד לכתפיה, היא החלה להרכיב משקפיים, וסגנון הלבוש שלה לא השתפר כלל.

בסוף, אחרי הרבה היסוסים, היא החליטה ללכת. היא עמדה שעה מול הארון שלה תוהה מה ללבוש, שמלה? חולצה וג'ינס? חצאית? .. לבסוף היא החליטה ללבוש סריג וג'ינס קרעים עם מגפיים וצעיף.

בשעה שבע בערב היא לקחה את מפתחות המכונית של הוריה שנשארו באמריקה עוד כמה ימים כדי לארגן את כל מה שיש, היא נכנסה למכונית והחלה לנסוע למסעדה שבה הם היו אמורים להיפגש.

לקח לה שעה וחצי להגיע למסעדה, זה היה מסעדה קטנה בדרום לונדון. גרייס כמעט נכנסה למסעדה אבל ראתה את אוליביה, החברה הכי טובה שלה *לשעבר* .

"וואוו גרייסי" היא צרחה ורצה אל גרייס לחיבוק.

"היי אוליביה .. מה אתה עושה פה?" גרייס אמרה ביובש.

"אני בדייט עם החבר החדש שלי, מייסון" אמרה אוליביה.

"האם את ממהרת לאנשהו או שאת רוצה לשבת איתנו?" מייסון שאל את גרייס.

"היא איתנו" קייט הצילה את גרייס ממצב מביך.

"גרייסי התגעגעתי אליך !!" קייט חיבקה אותה חזק.

היא לא השתנתה אפילו קצת, היא עדיין הייתה גבוהה ורזה עם עיני שקד ושיער חום גלי ארוך. היא הייתה עם אנשים ורובם לא זיהיתי, אחד מהם בלט .. הוא היה בלונדיני עם עיניים ירוקות ולא הגבוה שבחבורה אבל הוא היה יפיפה.

"זהו איתן" קייט צחקקה ואיתן עשה לגרייס שלום עם היד.