כתמי קפה פרק 6

"אני לא מגלה לחיילות שלי את השם שלי" הוא התיישב מולי בחדר האוכל הגדול שנראה כל כך ריק פתאום. רוב החיילים חזרו למשפחות הביתה.
"אני לא מאמינה שהשם שלך קשור לדיסטנס" לגמתי מכוס התה בצימאון. זה היה אחד הלילות הקרים השנה.
"אם תרצי להכיר אותי את תשאלי אותי את השם ש
.."
"אם אני ארצה להכיר אותך אני אסתכל לך עמוק בעיניים ואשאל אותך מה משאיר אותך ער בלילה ועל שירים שגורמים לך להרגיש שונה." קטעתי אותו בפתאומיות, לא רציתי שהוא ירגיש מיוחד רק כי אני קוראת לו אלון. קרבה היא קצת יותר מזה.
"ומה משאיר אותך ערה בלילות?" הוא שאל ועניו ננעלו על עיני בסקרנות."
"השיחות שלי עם אלמוג" קמתי בתנועה חדה והלכתי לכיוון היציאה, משאירה אותו בוחן את ההליכה שלי וגם את הסבלנות.

"יש לך זמן חופשי" אלון עבר לידי באדישות בזמן שחיפשתי את המצית בכיס המעיל הגדול. "ב12 יש לך שמירה."
"כן המפקד" אמרתי בחוסר רצון והוא מלמל לעברי כמה מילים שלא הצלחתי לשמוע לפני שהוא נכנס למפקדה.
נכנסתי אל החדר ונשכבתי על המיטה. נפלה עליי העייפות. נרדמתי.