כתמי קפה- פרק 21

נעמדתי מול דלת החדר שלו ונשמתי עמוק. אם אלמוג היה רואה אותי הוא היה צוחק וטוען שאני מתנהגת בצורה חשודה במבנה שאסור לי כלל להכנס אליו, ואני עוד אסתבך על כך בצרות. אבל מבחינתי השיחה עם אלון תעלה לי ביוקר הרבה יותר מריתוק או צעקות מהסגל. דפקתי על הדלת והיא נפתחה לרווחה.
"תנעלי אחרייך." אלון פקד עליי ואני הסתובבתי אל כיוונה בצייתנות. הרגשתי את נשימותיו על צווארי. הסנפתי את הריח המוכר שלו בהנאה ועצמתי את עיניי.
"על מה רצית לדבר איתי?" חמקתי ממנו וניסיתי לשדר קרירות. אסור היה לי להראות כלפיו חולשה ולתת לכל המאמצים שלי להתרחק ממנו ללכת לאזעזל.
"עלינו." נשענתי על הקיר בידיים שלובות וחיכיתי שימשיך. עיניו לא זזו מעיניי לרגע וגם ממרחק יכלתי להבחין בניצוץ שבהן. השפלתי מבט.
"אוקיי.." מלמלתי בחוסר חשק והוא בלע מעט רוק.
"את מנסה להתחמק ממני." אלון זרק לאוויר משפט שגרם לי להתפלל שאם אני אשתוק הוא יבין שאני לא מעוניינת לפתוח בפניו על סערת הרגשות שמתחוללת בי בכל פעם שאני מבחינה בו, או על הצמרמורת שעוברת בגופי בכל פעם שמישהו מזכיר את שמו. "תומר.. בבקשה תדברי איתי" הוא התחנן והניח את ידו על הלחי שלי בעדינות.
"אין על מה לדב.."
"תסלחי לי.." הוא לחש לאוזניי ופעימות ליבי התגברו. "כי אני מתגעגע."
נשכתי את שפתיי בהיסוס ואלון הצמיד את גופו לגופי. לפני שהספקתי לעכל את הסיטואציה לשונו התערבבה בלשוני בנשיקה סוערת בזמן שהחולצה שלי הושלכה אל הרצפה ואצבעותיי טיילו על כפתורי מכנסיו. כל כך רציתי להפסיק אותו, אבל לא היו בי מספיק כוחות והיגיון להלחם בלב שלי שביקש את האהבה של אלון, גם אם לערב אחד אחרון.