כתמי קפה- פרק 16
"את שיקרת למפקדים שלך!" אלון צעק עליי. קיוויתי שהרופאה תכנס לחדר עם חדשות טובות ואני אוכל להתחמק מזה ולהצטרף אל הגדוד שלי שנמצא בגבול עם מצריים. "את העמדת את עצמך בסכנה!"
"אלו רק כמה רצועות קרועות בקרסול." הנחתי את ידי על גבו ונשמתי נשימה עמוקה. פחדתי שזה ישפיע על השירות שלי.
"למה לא סיפרת לי?" הוא שאל לאחר שתיקה ארוכה, בלע מעט רוק ושילב את אצבעותיי באצבעותיו. אלון דאג לי, ולראשונה לא היה לו אכפת שיראו את זה.
"אני לוחמת" מלמלתי "אם הייתי מספרת לך.."
"לא היית מגיעה למצב הזה" דורון נכנס אל החדר והשלים את המשפט. מיד אחריו נכנסה הרופאה.
"אני מציעה הזרקה מקומית של סטרואידים ופיזיוטרפיה."
"איך את מרגישה?" אלון שאל. יכלתי לשמוע את הצעקות של המפקדים בברור מהקו השני. ריחמתי על עצמי.
בבית שלי אין מספיק אקשן. אמא עובדת ואחותי בבית הספר, כל החברים בצבא והחתול נרדם על הערסל שבחוץ. לא יכלתי לחכות לחזור אל הבסיס ולשבת עם אלון על הגבעה כמו בכל ערב.
"איך אתה מרגיש?" פתחתי את כל הארונות במטבח וחיפשתי משהו טעים לאכול איתו את הכאב.
"רע" הוא צחק צחוק מריר והזכיר את הריב עם אביגיל אחותו שכועסת שהוא לא חוזר השבת.
"אז גם אני רע," ליקקתי את האצבע שהייתה מכוסה ברוטב מאחד הסירים שעל הגז. "כי שתיכם חשובים לי ואני לא יכולה לעזור. אבל זה לא בשליטתי, וגם לא בשליטתך. אותו הדבר לגבי השבת."
"תומר.." אלון לחש והרגשתי זוג ידיים נחות על מותניי. קפצתי בבהלה ומכסה הסיר נפל מידי ברעש צורם. "רציתי לשאול.."
"זה רק אני" אלמוג נשף על צווארי ופעימות ליבי התגברו, ספק מהבהלה ספק מההתרגשות.
"אני אחזור אלייך עוד כמה דקות." הסתובבתי אל אלמוג והוא משך אותי לחיבוק ארוך. הרגשתי את גופו רועד בחוסר שליטה.
"מה אתה עושה פה?" שאלתי ועיני לא זזו מעיניו.
"ביקור חולים" הוא הרים את גופי בקלילות והושיב אותי על השיש הקר. "התגעגעתי.."
"אלמוג" נאנחתי והוא הסתער על שפתיי בנשיקה סוערת. רגשות אשם החלו להציף אותי.
"שכבתי עם אלון." פלטתי כשידיו טיילו מתחת לחולצה שלי ונשכתי את שפתיי בחזקה. הוא התרחק ממני והשפיל את מבטו.
"אני יודע."
תגובות (0)