כתיבה זהירה, היא כתיבה מתה – פרק 5

ובדיוק שניה לפני שהגעתי לכניסה אני מרגישה יד שמושכת אותי, אני מסתובבת ורואה את כתפיים רחבות.
״מר ג׳יימס״ אני אומרת קצרות, לא מבינה מה הוא עושה כאן.
אני מביטה בחשש אל הכתפיים רחבות שלי, מלמטה למעלה, הוא מושך אותי לכיון היציאה, ואני חושבת שאני הולכת להקיא.
״ אנה חיפשתי אותך!״ אני שומעת קול צועק לעבריי מבעד לחשכה, ורואה את בראד, הוא מביט בי לשניה, ומפנה את כל תשומת ליבו למר גיימס, גבותיו עולות לתהדמה ובוחן אותו מכף רגל עד ראש, כנראה שגם הוא בשוק מכל העניין, ומזה שהוא כאן.
אני מרגישה סחרחורת ומחייכת קלות לבראד
״ אני אחזיר אותה למעונות״ גיימס עונה והוא נשמע סמכותי וכועס מישומה, ממש כועס.
בראד עושה לו פרצוף של ׳ חסר וקורא לה משהו ׳
ואני חושבת אילו הייתי בלי השפעת האלכוהול איך הייתי מגיבה, אבל נישארתי בלי מילים, אני חשה בסחרחורת נוראית ומה שאני רוצה זה מיטה, ודרך מהירה להגיע אליה.
הקיבה שלי מתהפכת, אני לא חושבת שהגוף שלי יכול עוד לשאת את כל האלכוהול, עם העלילה שמתרחשת שם ביחד.
אני מתכופפת ושפריץ של קיא נשפך ממני
״ אוי איכס,אנה״ בראד מזנק אחורה בגועל.
מר גיימס לעומתו, כתפיים רחבות שלי תופס לי במהירות את השיער ומרחיק אותו מפנים שלי.
ולוקח אותי בשיא המהירות אל מגרש החנייה לשמחתי המקום שומם וחשוך,
״ אם את מרגישה שאת הולכת להקיא עדיף שתעשי זאת כאן, אני איתך, אני אחזיק אותך״
הוא מחזיק אותי ביד אחת וביד השניה עשה לי מעין קוקו בשיער
אני מרגישה שוב את הקיבה שלי מתהפכת ואני חושבת שאני הולכת להקיא שוב,
והינה זה מגיע,ואני מקיאה, ושוב….ועוד פעם
גל של חומצות ממשיך להכות בי ואני חושבת שאני הולכת להתעלף
אני מקללת את עצמי בלחש על כך ששתיתי יותר מידי, ונשבעת שלעולם לא אגע שוב בחרא הזה, אני מרגישה תשושה, נשענת קלות על מר ג׳יימס
הוא מוציא לי בקבוק מים ואני מודה לו בלי מילים. מים זה כל מה שאני צריכה ורוצה ברגע זה.
אני חושבת שכמעט גמרתי לו את כל הבקבוק .
אני לא מסוגלת להזיז את מבטי לכיוונו מרוב בושה, הוא המרצה שלך, ה מ ר צ ה שלך לעזאזל!
איך הייתי יכולה להיות כזאת חסרת אחראיות, איך הוא יקח את כל מה שאני כותבת ברצינות? פשוט ולהרוס לי את החלום, לנפץ אותו לרסיסים קטנים,קטנים.
״ אני..מממ… סליחה.. מה אתה עושה פה?״זה כל מה שאת מוציאה מהפה שלך??? את מסוגלת ליותר בריאנה!
"פאב קבוע שלנו, ישבנו פה כמה חבר'ה, וראיתי אותך שותה את הכוס הרביעית שלך כבר, ידעתי למה לצפות, אבל לא ידעתי שזה הולך להיות ככה,את מפתיעה אולי ומסקרנת אותי כל פעם מחדש בריאנה "
הוא הסתכל עלי, ספר כמה כוסות הזמנתי, איך אני לא שמתי לב שהוא שם?
אוף,אפשר למות עכשיו או אחר כך?
"סליחה" אני ממלמלת,לא ידעתי אם זה טוב או רע,ואני חייבת לו התנצלות על כך שהרסתי לו את הערב.
"אין לך על מה,כולנו עברנו את זה ,"הוא אומר ביובש כאילו כל יום מישהי אחרת מקיאה לו מול הפנים
"אני רק מקווה שזה לא הרגל קבוע אצלך"
מה,אוי,לא!ממש לא.
"לא,אני בקושי שותה,פעם ב..אבל בחיים לא הגעתי למצב כזה"
אני אומרת מנסה לפענח את תווי פניו, ללא הצלחה.
"הבנתי" הוא אומר ושוב ביושב עם הפרצוף חסר הבעה הזה. הלוואי שהייתי יודעת מה הוא חושב.
"בואי,כדאי שאחזיר אותך למעונות " התחלנו ללכת לכיוון המכונית שלו, שתיקה מוחלטת, שידבר איתי!!
אני מרגישה סחרחורת אני מועדת אחורה ומרגישה איך לאט לאט אני עומדת להתעלף.
הוא ישר תפס אותי, שם יד אחת סביב מותני ויש השניה לאיזון, אני מרגישה כל כך קרובה אליו שיכולה להרגיש את פעימות ליבו,להרגיש את החזה שלו עולה ויורד אחרי כל נשימה..
הרגשה נעימה משוטטת בי, אני מצמצמת את עיני, פתאום מגיע לי כאב ראש שלא ציפיתי לו.
ואני מנסה להיזכר לאט במה שקרה אמש..
אני מנסה להישען על הגב כמעט ללא הצלחה, וסוף סוף קולטת שאני נמצאת במקום שאני לא מכירה
שיט,פאק,חרא,חרא.
אני רק מקווה שהעבר לא חזר על עצמו! לא לא, לא כאן.
אני חייבת להפסיק לשתות כבר, חייבת
"התעוררת" אני שומעת קול מוכר יוצא מהמקלחת, אני מסתובבת ורואה את מר ג'יימס הוא לבוש במכנס ג'ינס פשוט, וגופיה שחורה, שמבליטה יופי את הכתפיים האלה שלו.
הוא נראה סקסי, כל כך סקסי.
"קחי תשתי את זה , זה יעזור לך " הוא מביא לי כוס מים קרים ושתי כדורי אדוויל, ידע בדיוק מה אני צריכה.
אני מחייכת קלושות, עד כמה שאני יכולה, ולוקחת את הכדורים והמים בתודה מכל הלב.
ופתאום אני קולטת..אני בבית שלו,
"אנחנו..לא…? " אני כמעט ולוחשת, לא הייתי כל כך בהכרה אתמול ,אני לא יודעת מה היה אתמול.
רק במעורפל, ממש במעורפל.
"בריאנה, תאמיני לי, אני מעדיף את הנשים שלי שהם יודעים לתפקד "
ואו, עד כדי כך הייתי אתמול. אוח.
"אני מצטערת.. " מלמלתי, " לא ידעתי שזה מה שיקרה..ואיך..איך הגעתי לפה? "
"לקחתי אותך, לא ידעתי איפה הבניין מגורים שלך, והייתי מעדיף שלא אסתבך אם אשאל.. בכל זאת,אני המרצה שלך, ולשאול איפה המגורים של התלמידה שלי, לא נראה לי מתאים "
"הבנתי" אני ממלמלת. אני לא מאמינה.
"לא היית חייב לעשות את כל זה, הייתי עם בראד, אבל בכל מקרה, תודה " אני מנסה להראות הכי אסירת תודה שאוכל להיות במצב הזה.
הוא גיחך לעצמו כאילו נזכר בבדיחה פרטית שאני לא מבינה.
ואני מעדיפה להעביר נושא.
"איפה הבגדים שלי? " אני שואלת כשאני רואה שאני לובשת אחת מין החולצות שלו ותחתונים, למזלי החולצה שלו מגיעה לי קצת מעל הברך.
אבל עדין זה אומר..זה אומר…
"פה, על הכיסא, " הוא אומר ואז שם לב לפרצוף ההמום שלי " אז הפשטתי אותך, אז מה.. זה לא שראיתי משהו שלא ראיתי לפני "
"אבל..אבל.. "אני מגמגמת
"יכולת לתת לי ללבוש את השמלה, תאמין לי במצב שהייתי יכולתי לישון עם הכול" אני אומרת כמעט בכעס יותר ממה שציפיתי, הוא הפשיט אותי, איך אוכל להסתכל עליו עכשיו בשיעורים.
"את יכולה פשוט להודות לי, במקום להתחיל עם הצעקות שלך, קחי את הבגדים ולכי לאמבטיה, את מתחילה ללמוד עוד שעה וחצי"
הוא אומר ברשמיות כזאת עם הפרצוף שלא אוכל לנתח. אני מתחילה להסכים איתו לוקחת את בגדי ונכנסת לשירותים.
הריח שלו עלי. עם החולצה הזאת, אני מורידה אותה ומחבקת אותה קרוב אלי, מריחה את ריחו ומדמיינת אותו מחבק אותי כך .
אני מצחצחת שיניים ומתחילה ללבוש את בגדי, הכאב הראש קצת עבר, אבל לפעמים הוא מכה בי, מזכיר לי עד כמה אני צריכה להפסיק לשתות .
אני שומעת דפיקות בדלת "כדאי שתמהרי, אם את לא רוצה לאחר "
שונאת לאחר, למרות שזה מנהג קבוע אצלי..
אבל יש לי רק עוד שעה ועשרים דק,אני לא אאחר .
"אוקי אני כבר יוצאת " אני צועקת לו מהדלת
כשאני יוצאת הוא מביא לי כוס תה עם שתי קרואסונים "קחי, לא כדאי שלא תאכלי כלום לפני השיעור, זה לא יועיל לך" הוא מושיט לי את הצלחת, "תודה "אני ממלמלת ויושבת בספה שמולו.
אני מסתכלת עליו, איך הוא פותח את פיו ולוקח ביס,הוא פשוט מושך אותי בצורה שלא אבין בחיים, אף גבר לא גרם לי להרגיש ככה, ובטח שלא חשבתי שהמרצה הראשי שלי הוא זה שיגרום לי.
אנחנו מסיימים את האוכל ועדין יושבים , השתיקה הזאת יכולה להרוג פילים..
אני חושבת שישבנו ככה במשך עשר דקות, כל אחד עם המחשבות שלו.
ואני, עם המחשבות עליו..
אוי די אנה!!! תוציאו אותו מהראש שלך, תוציאי .
"כדאי שנזוז" הוא נעמד וקוטע את מחשבותיי.. אני מהנהנת ויוצאת אחריו.
אנחנו הולכים בשתיקה למסדרון, השתיקה הזאת עלולה להרוג אותי. היא הורגת אותי.
אני מסתכלת עליו ומחייכת קלות, והוא שולח אלי מבט מלמעלה ללמטה, מהמבטים האלה שלו.
אנחנו יורדים במדרגות לכיוון הדלת, בכניסה לחניון …אני שומעת צפצוף של מכונית ואנחנו הולכים לקראתה.
ישלו מזדה, חמודה ואפורה, אני מחייכת " אחלה אוטו "
"כן..למרות שאני מחליף אותה עוד חודש" הוא אומר ופותח לי את הדלת
אני מתיישבת והוא מיד יושב ועושה את הקוד לפתיחת האוטו,
אני חושבת שזה הקרבה הכי גדולה שיכלה להיות לנו, במקום קטן, שנינו לבד.
האווירה משתנה קלות, אולי רק אני חושבת שהיא משתנה, מר ג'יימס מתניע את האוטו ומסתכל עלי.
קצב הנשימה שלי משתנה עקב המראה שלו, אני מרגישה את הלב שלי עוד שנייה מתפוצץ ויוצא מהצלעות. אני מנסה להסדיר את הנשימה אך ללא תועלת, אני רואה את שפתיו וחיוך קטן וסקסי נגלה לעיניי, הוא שוב עושה את זה , בוחן אותי מלמטה ללמעלה, ונתקע לי בשפתיים.
ופתאום בלי הודעה מוקדמת הוא לוקח את ידו אל שערי ומקרב את ראשי אל שפתיו,
ובן רגע שפתיו על שפתיי, ידו חופרת בתוך שערי, ופי נפתח ללשונו, החוקרת אותי, את הפה שלי.
אני מחזירה לו נשיקה חזקה, בולעת, והמומה. כאילו זה מה שהייתי זקוקה לו כל חיי.
הלשון שלו והלשון שלי מסתובבות יחד, בולעות זו את זו, והטעם שלו אלוהי,
והריח שלו…הריח .