כשראיתי אותך ראיתי מלאך – פרק 2
-ליאל-
קמתי בבוקר , כעס עלה בי , כעסתי על עצמי שבכיתי בגללו שוב , שנתתי להדחקות שלי להזכיר לי אותו , כעסתי גם עליו , שהשאיר אותי לבד בעולם המחורבן הזה .
שטפתי פנים צחצחתי שיניים שמתי מכנס ג'ינס גבוה צמוד חולצת בית ספר אדומה ואול סטאר אדומות , עשיתי בננה בשיער וקוקו גבוה , עשיתי איילינר דק ורימל , קצת סומק בושם ויצאתי .
נכנסתי לכיתה והייתי עסוקה בלרשום לנוי הודעה חזרה של בוקר טוב , ככה שלא שמתי איפה אני הולכת ונתקלתי במישהו בפתח הכיתה , הרמתי את ראשי . סליחה , אמרתי ובאתי להמשיך " זה בסדר" הוא אמר והושיט לי יד לחיצה "שון" הסתכלתי על ידו ולבסוף לחצתי את ידי . ליאל.
"אני חדש פה , לפי מה שהבנתי כבר למדת פה בעבר " הוא אמר . כן , עניתי בלי שום הבעת פנים . "נחמד להכיר אותך " הוא ענה בפשטות ויצא מהכיתה , משום מה היה משהו בפניו שגרם לי להתרכך , הוא היה נראה שליו . המשכתי לכיוון מקומי וישבתי על שולחני בשילוב רגל על רגל ונשענתי על הקיר . " בוקר אור " הרמתי את מבטי וכשראיתי שזה אמיתי הזה בחרתי להתעלם .
לפתע הוא חטף את הפלאפון שלי מה שגרם לי מהר לדפוק לו מבט של מה-נראה-לו-שהוא-עושה?! "אמרתי בוקר אור " ואני אומרת לך להביא תפלאפון שלי , עניתי בקול מאיים . " קודם תגידי בוקר טוב " מי אתה תזכיר לי ? "זה שאת חולמת עליו כל ערב" תמשיך לפנטז . "אז תמשיכי לפנטז על הפלאפון שלך" אתה חי באשליה אה ? " אשליה או לא הפלאפון שלך אצלי " בוא נתחיל מזה שתסגור תריצראץ' שם למטה .הוא הסתכל מהר אל המכנס שלו וחטפתי לו את הפלאפון . " בואנה ימניאקית " . התקרבתי אליו ואמרתי לו בקול שקט וחד , אל תתכרב אלי או תנשום ליידי מובן ? סלאמת .
ביטלו לנו את השיעור הראשון אז יצאתי לבחוץ וישבתי על איזה ספסל , ראיתי את שון יושב גם על איזה ספסל ומעשן , התבוננתי בו "אז זה הטעם שלך ? לא ידעתי שפריקים עושים לך את זה " דניאל עמד לפתע מלפני . עוף ממני דניאל " אני לא מבין אותך באמא שלי " . אף אחד לא ביקש ממך שתנסה , אז תרפה כבר ותעוף ממני " אני אוהב שאת קשוחה " הוא ליטף את לחיי . אידיוט. אמרתי והעפתי את ידו ממני והלכתי .
לקחתי את התיק וחזרתי הביתה .
נכנסתי לחדרי ושקעתי במחשבות , החיים מגבילים ומונעים ..אני תוהה, למה אנשים כל כך רוצים להרגיש חשובים? לפעמים בנאדם צריך פינה משלו, לשכוח את הכל ואת המסכה שהוא שם על עצמו במיוחד לפעמים אתה שוכח מי אתה באמת עד שאתה לא לבד ,
וכשאתה כבר לבד אתה מרגיש כל כך לבד שזה כבר לא משנה , אני יודעת שמחר אני אקום אדביק חיוך ואחזור כאילו כלום , החיוך הופך עקום מיום ליום משנה לשנה, תוהה עם עצמי למה אני עוד פה בכלל, כשיש מסביבי עולם ריק מתוכן , העולם שלי שחור ביום שנלקחה ממני האהבה , איך בעצם שורדים בעולם כזה ללא אהבה ? כל יום שעובר אני רוצה להגיע לאלוהים קרוב יותר , קשה לי לעצום את עיניי כי ישר עולים בי זיכרונות ולבנתיים ליבי נשבר לחתיכות .
"אם תוציא מסמר מעץ אז ישאר בו חור
אין לה יותר מידיי ברירה כי כאב זה משהו שאולי רק הזמן ישבור
וכל עוד היא תזכור היא לא תשפר תהרגשה
היא התבגרה כל כך הרבה מאז היום היא כבר אישה
מזמן כבר לא תמימה היא ראתה יותר מידי
כל יום גברים מנסים והיא תמיד אומרת ביי
ולא אכפת לה כבר אוליי
היא מנסה להיות קשוחה היא מכירה את העולם
מכירה כל משפט פתיחה
היא שמעה כבר את כולם
היא בחורה נאה
אינטיליגנטית חריפה
יודעת מה היא מחפשת
ואת מה שהיא צריכה
וגם אם תשקר לה אתה לא תסדוק לה תקליפה
היא נפגעה כל כך הרבה
שכבר היום היא אדישה
חלק חושבים שהיא סנובית
אבל זה רק כי היא נבוכה
אפחד לא מבין אותה אולי כי היא כל כך יפה
אנשים שופטים תמיד לפי מראה
חושבים שהיא טיפשה
כל מי שמתחיל איתה מנסה
רק להגיע למיטה
היא אף פעם לא חיפשה תשומת לב זה לא ממש עוזר
כל בחור שני עובר ומן הסתם חוזר
לא תמיד מחזר אבל מספיק שהוא מחמיא ומדבר
אז שוב היא תחייך תסמיק אולי גם תשקר
הרי היא לא תגיד שהלב שלה פוחד להישבר
שהיא אוהבת תלבד והיא לא רוצה חבר
שהדמעות שהיא שפכה מזמן גרמו לה לוותר
והדרכים שהיא הייתה צריכה לבד להסתדר
שהיא בנתה עולם יפה יותר בעיקר בזכות עצמה
ושהלב שהיא נתנה חזר יותר מחתיכה
אז לא היא לא צריכה עוד לפתח רגשות
למה?כדי לקוות כל יום שלא ילך
ושוב היא תפגע…
והיא לא תמיד הייתה כזאת אבל היא ככה מרגישה
אז אל תנסה לשנות לה תגישה
אולי גם יום יבוא והיא תמצאה את מה שהיא חיפשה
בינתיים ככה היא מרוצה
למרות החור בעץ שלה…הוא עדיין שם נמצא." (רון כהן)
תגובות (0)