כשעזבת, האם שכחתי? פרק 96 (אחרון)

"בנג'מין!" הארי צעק בהתרגשות כשהשרירי יצא מחדר האודישנים, חיוכו הגדול מסמל שהוא עבר, הקטן קפץ עליו, נתלה על גופו הקידמי של של חברו הטוב, גורם לציחקוקים מסביב להתרחש, במיוחד כשבן סובב את עצמם יחד וצועק בקולי קולות שהוא עבר.

"מגיע לך הכי שבעולם!" הארי אמר, נושק מספר פעמים לקרקפת של האחר, מתופף על גבו בהתרגשות, "אני לא מאמין!" בן צעק, קופץ ומקפיץ את הארי ביחד איתו.

מייק הביט מהצד ונאנח בהרמת גבה, אבל הוא חייך לבסוף, שמח שבן סוף סוף הצליח לעבור אודישן אחרי כל השנים הרבות שהיה תלמיד בבית הספר.

הרקדן המשיך לברך את התלמידים האחרים שעברו, "תודה על הכל" סקאי מלמל כשנעמד מול המדריך שלו, מחבק את מייק, "אני שמח בשבילך" המדריך אמר בכנות, מבלגן את שיערו, "אני אזכור אותך תמיד!" הנער אמר בכנות, "לכבוד הוא לי" הגבוה אמר, טופח על גבו בשמחה.
–
"דילן!" הארי אמר בשמחה, "אתה רשמית נכנס לרשימת התלמידים שהצליחו בפחות משנה לעבור אודישן, שמונה חודשים אתה תלמיד וכבר עברת" הקטן אמר בהתרגשות לנער האחר, מחבק אותו.

"אז זהו?" הצעיר שאל, מתרחק מהחיבוק, "אני כבר לא תלמיד כאן?" הוא שאל והארי הנהן, "זהו, עכשיו אתה תחת החברה שהעבירה אותך אליהם" המדריך אמר ודילן הנהן.

"שמחתי להכיר אותך" הצעיר מלמל בשקט והארי חייך, "גם אני שמחתי להכיר אותך" המדריך היה כן, "עכשיו תפציץ ואל תשכח לתת לי חתימה כשאבוא לראות אותך מופיע" הארי הוסיף ודילן גיחך, "אתה תהיה הראשון שאתן לו חתימה" הוא ציחקק והארי ציחקק גם כן, "לא חשבתי אחרת" הקטן הוסיף, מבלגן את שיערו.
—
בן שר למולם, מגי וג'ון התחילו לרקוד סלואו ביחד, מצחיקים את החברה שישבו למולם, יושבים בבית של בנג'מין וחוגגים.

אלכסנדרה וברנדון עמדו מולם, מצחקקים לעצמם, "אנחנו יוצאים" הם הודיעו לחברה, הולכים לזמן איכות בניהם.

"תהנו" הארי אמר להם בחיוך, מנופף להם לשלום כשהם יצאו.

"הם כבר פתוחים יותר לנושא של הקהילה הגאה" מייק מלמל להארי והקטן הנהן, "אני מניח שלא הייתה להם ברירה אלא לקבל את זה, הבן הגדול שלהם גיי ויש לבן שלהם חברים שהם חלק מהקהילה, הם לא באמת יכלו להתחמק מזה" ירוק העיניים אמר, מסתכל על מגי וג'ון שהמשיכו לרקוד מחובקים לצלילי קולו של השרירי.
–
"מה אתה מתכוון לעשות?" הארי שאל את בנג'מין אחרי שחזרו לשבת, אוכלים סושי שהזמינו.
"דיברתי עם המנהל של החברה, אני שוקל לטוס לאמילי" השרירי אמר ומקס נחנק מעט מהאוכל שלו, כולם הסתכלו על בנג'מין בשאלה.

"זה לא יהיה קל להצליח במדינה אחרת, במיוחד לא כשאתה לא חלק מהמדינה" דן אמר ובן הנהן, "אני יודע, גם אמילי אמרה שיהיה לי קשה להיות שם ולהצליח מהבחינה הזאת" השריר נאנח, "תחשוב על זה יותר, אל תעשה צעד לא חכם, עדיף שתתחיל כאן ואז תראה לאן זה מתפתח" הארי אמר, דואג שבן יעשה טעות.

"אמילי לא מעוניינת להגיע לכאן?" ג'ון שאל, "צ'אן ואמילי מצליחים שם, אני לא חושב שיהיה קל להם לעבור לכאן, במיוחד לא שהם חתומים על חוזה ואם הם מפרים אותו אז הם יכולים להיתבע" מייק מלמל, מסתכל על שותפו לשעבר של בעלו, "לוח הזמנים שלכם יצור קושי בשמירת הקשר" מקס אמר בכנות ובן הנהן, "דיברנו על זה אני והיא, אם נראה שזה לא מסתדר, נצטרך להישאר רק ידידים" הוא מלמל בעצב, מוזג לעצמו מיץ ושותה בזמן שהאחרים הביטו עליו בשקט, לא יודעים מה להגיד לו במצב הזה.
–
"בואו לא נחשוב על דברים שליליים ונהנה" ג'ון אמר, רוצה לשבור את הקרח, "נכון, אתה לא יודע מה העתיד יכתיב לך" דן הוסיף, מוזג לבן עוד שתייה מתוקה.

"יהיה טוב מגודל" הארי אמר והתקדם לאחר, מחבק אותו, "אני בטוח שיהיה טוב" הוא הוסיף, משעין את ראשו על כתפו של השרירי שחייך אליו, מקווה שהוא צודק.
—-
"אני מקווה שהם יהיו בסדר" הארי מלמל, מחבק את מייק שנסע באופנוע, "הם יהיו, אני סומך על אמילי שתמצא משהו, היא לא תוותר בכזאת קלות על מישהו שהיא אוהבת" מייק מלמל, "תחזיק חזק" הוא הוסיף והארי הידק את החיבוק לפני שמייק הגביר מעט מהירות, נוסעים הביתה.
—
"אני רוצה לדבר איתך" מייק אמר אחרי שהארי יצא מהמקלחת, גורם לו להסתקרן וללכת לשבת לידו על המיטה למול המחשב.

"הבית עדיין לא נקנה" מייק אמר, נותן לאחר להביט על המסך, "אבל עדיין לא עברה חצי שנה, נשארו לנו עוד חודשיים לחסוך" הקטן הסתכל על האחר בשאלה, "דיברתי עם ההורים שלי" מייק אמר, גורם לאחר להביט עליו במבט מסוקרן.

"הם אמרו שהם ישלמו את מה שחסר" הוא הוסיף והארי הביט עליו באכזבה, לא מרוצה, "בשום פנים ואופן לא! הם לא יכולים להרשות לעצמם לשלם את הסכום שנותר, זה לא מעט כסף" הארי אמר, לא מתכוון לקחת סכום גדול של כסף מהחמים שלו.

מייק ציחקק, מתאהב בהארי עוד יותר, "זה כסף שהם חסכו בשבילי, אחרי שאמרתי להם שאנחנו רוצים לקנות דירה הם נזפו בי שלא אמרתי קודם בגלל שהם שמו לי חיסכון בצד בשביל זה" מייק מלמל, "יש שם לא מעט" הוא הוסיף בחיוך, "זה יספיק גם להשלמת הסכום וגם למימון הצרכים של הבית" הוא המשיך, אוחז בכתפיו של הארי, "אתה בטוח שהם חסכו בשביל זה?" הקטן שאל ומייק הנהן, "אני בטוח, אל תדאג, הם לא יישארו בלי פרוטה, אני לא הייתי נותן להם לעשות את זה אם הם היו רוצים להוציא את זה מכיסם הפרטי" הוא לחש ונשק לאפו של הארי, "רוצה שנעבור כבר החודש?" הא לחש שוב, קרוב להארי, והקטן חייך בביישנות והנהן, "כן" הוא לחש לפני ששפתיו של מייק התנפצו על שלו.

הגבוה הזיז את המחשב מהמיטה, עדיין מנשק את הארי לפני שהפיל את שניהם לשכיבה, "ואז נשלח טפסי אימוץ" מייק מלמל לנשיקה והארי הנהן קטנות, גורם לאחר לחייך לנשיקה, "ונקים שם משפחה" הוא הוסיף והארי הנהן שוב, דמעה בורחת מעיניו העצומות, מחבק את מייק וממשיך לנשוק לו, "אני אוהב אותך" הארי אמר ומייק ציחקק לנשיקה, "גם אני" הוא הוסיף, מעמיק את הנשיקה.
—

*לאחר 4 שנים*
אור השמש הפריע לעיניו של מייק והוא נאנח בעייפות, נצמד לגוף של האחר, מחבק אותו.
–
"בייב" הארי מלמל בעייפות, "צריך לקום" הוא הוסיף בקול צרוד, מצחו כנגד מצחו של האחר.
מייק פקח את עיניו, מסתכל לתוך עיני הירוקות והמחייכות של הארי לפני שחייך בעצמו, מקרב את ראשו קדימה ונושק להארי.

"מזל טוב" מייק מלמל, "מזל טוב" הארי השיב, עברו שנתיים.

"בוא נעיר אותם" הזמר מלמל, ומייק הנהן, מתרומם ביחד עם הארי מהמיטה לפני שגנב ניקור נוסף.
–
הם יצאו מהחדר שלהם באיטיות, הולכים על קצות אצבעותיהם במסדרון הקטן ונעצרים למול הדלת הראשונה מימינם, מצחקקים בשקט לפני שפותחים את הדלת באיטיות, רואים את התאומים הקטנים שלהם ישנים.

"אני מת" מייק לחש, רואה איך לונה מחבקת את לוקאס מתוך שינה, שיערה השטני והמתולתל מבולגן מעט בעוד שלוקאס התחפר בתוך צווארה, ישן עמוקות.
–
הזמר חייך, נכנס ראשון לחדר, מתיישב באיטיות על המיטה ואחריו מייק התיישב גם כן, מלטפים בעדינות את פניהם של התינוקות הקטנים שלהם.

"לונה" מייק לחש לה, נושק את לחייה של בת השנתיים וחצי, "הגיע הזמן לקום" הארי מלמל נושק את כף ידו של לוקאס.

הבעלים התרחקו מעט כשהילדים התמתחו, פותחים את עיניהם החומות ומחייכים, "אבוס" לוקאס מלמל לזמר, מעוות את המילה אבוש, "אבא" לונה חיבקה את מייק, "בוקר טוב" הזוג לחש להם, מחבק אותם ומרים אותם מהמיטה.
–
"אתם יודעים איזה יום היום?" מייק שאל בחיוך, טונו נהיה חמוד, והם הסתכלו עליו מהאמבטיה בזמן שהארי ציחצח את שיניו, מביט בהם בחיוך מהמראה.

"היום זה שנתיים מאז שאנחנו אבא ואבוש שלכם" הקטן אמר בחיוך, שוטף את פניו ומסתובב אליהם, מתיישב לצידו של מייק ליד האמבטיה ומשפריץ מעט מים על הילדים המצחקקים.

"היום אתם לא הולכים לגן והיום אנחנו לא עובדים" הרקדן אמר להם ובני השנתיים וחצי הביטו עליו בפליאה, "א-אבל היום יס גן" לוקאס אמר, מעוות מעט את המשפט, "יס" הארי מלמל למייק והתאפק שלא לטרוף את הילדון בנשיקות.

"נכון, היום יש גן, אבל ביקשנו יפה מהגננת לתת לכם חופש כי אני ואבוש רוצים לעשות איתכם כיף" הרקדן אמר והילדים הביטו זה על זה, מחייכים, "אתם ביקסתם יפה גם בעבודה?" לוק שאל ומייק ציחקק, "כן, ביקשנו ממש יפה מלאונרד והוא אמר שהוא מסכים לנו להיות איתכם היום כל היום!" הוא הוסיף, שוטף את ראשה שיערה המסובן של הקטנה.

"נעשה כיף!" לונה אמרה ללוק וחיבקה אותו, במהירות מייק שלף את הטלפון שלו מכיסו, מצלם אותם בהתלהבות, אבא גאה.
–
"לאן אנחנו הולכים?" לונה שאלה את אביה השטני בזמן שאחזה בכתפיו כשהלביש אותה בשמלה פרחונית, "אני רושה גלידה!" לוקאס אמר, אוחז בברכיו של מייק כשהאחר הלביש אותו בג'ינס, מרים את ידיו מעלה כשהאבא השחיל לתוכו חולצה, "נלך לאכול גלידה" מייק אמר בחיוך.

הארי ציחקק כשהביט הצידה וראה איך מייק מתקשה להכניס את החולצה לראשו של הילד, אבל לבסוף הוא הצליח, "אני נוסם!" התינוק צעק בהקלה כשהצליח לנשום אחרי שראשו יצא מהחולצה.
–
הם הושיבו אותם על רגליהם כשהלבישו להם נעליים קטנות על כפות רגליהם, "עכשיו אתם!" לונה אמרה להוריה, רוצה שגם הם יתארגנו, "אני אתארגן קודם, תשחקו עם אבוש" מייק אמר, מוריד את לוקאס מרגליו ומניח אותו על המיטה לפני שיצא מהחדר והלך לחדרו הזוגי, נכנס להתקלח ולהתארגן.
–
"אבוש זה יפה לך" לונה אמרה כששמה סיכות צבעוניות וקוקיות קטנות על ראשו של הזמר, יושבת על גבו כששכב על המיטה של התינוקות, משחק ביחד עם לוקאס עם משחקי מכוניות, עושה איתו מירוץ על המיטה, "זה מצחיק" לוקאס צחק כשהביט על ראשו של הארי, מלטף את פניו של אביו, "אבל אתה יפה" הוא הוסיף בחיוך, נושק ללחי של הגדול.

"תודה" הארי השיב, נרגש מתגובתו של האחר, "אבא לימד אותי את זה, הוא אמר לי להגיד סאתה יפה תמיד" לוק אמר, מפיל את הרקדן בפח והזמר צחק בקול, נושק למצחו של הקטן, "אני מבין" הוא השיב, ממשיך לצחוק.
–
"אבא!" לונה אמרה בחיוך כשמייק נכנס לחדרם, "תראה!" היא אמרה, מסובבת את פרצופו של הארי אליו והוא ציחקק, "מה עשית לו?" הוא שאל, מתקרב אליהם, "אתה יפה" הארי מלמל למייק כשהסתכל על הלבוש שלו, "תודה בייב" מייק אמר, מנקר את שפתיו של הארי, "הם התנסקו!" לוקאס אמר בחיוך ללונה שהתרוממה מעט, מסתכלת קדימה על זוג ההורים שלה שציחקק באושר מהתגובה של ילדיהם.
–
"נירד מהגב של אבוש וניתן לו להתארגן גם" מייק מלמל כשהרים את לונה מגבו של הארי, נותן לבעלו אפשרות להתרומם וללכת להתארגן גם כן לפני שצבט את ישבנו של האחר מבלי שהילדים שמו לב, נותן לזמר להסמיק וללכת מהר מהחדר.
—
"יופי" הארי מלמל לעצמו כשחגר את לונה בכיסא התינוק לאחר שכבר חגר את לוקאס, מלטף את שיערה מהתולתל ויוצא מהרכב, סוגר את הדלת האחורית והולך קדימה, מתיישב ליד מייק שישב למול ההגה.

"תחגור גם אותי" מייק מלמל, גורם להארי להביט עלי בזעזוע, לפני שנאנח והתקדם אליו, "יש לי שלושה תינוקות לגדל" הוא מלמל לעצמו בזמן שחגר את מייק המרוצה, חוזר למושבו וחוגר את עצמו.

"יוצאים לדרך!" לונה אמרה בהתרגשות כשמייק התניע את הרכב, אוחזת בידו של לוקאס שציחקק בהתרגשות, "גלידה" הוא מלמל לעצמו, הנשואים הסתכלו עליהם מהמראה, מחייכים לעצמם לפני שהתחילו לנסוע לגלידרייה האהובה עליהם.
–
"יפים שלי!" ג'ון צווח לטלפון, קולו עטף את האוטו, "איפה אתם?" הוא שאל, יודע איזה יום היום, "אנחנו בדרך עם הילדים לאכול גלידה" הארי אמר, "איזה כיף" הבלונדיני אמר בהתרגשות, "דוד ג'ון" לוק אמר בחיוך, מרעיד את ליבו של הבלונדיני שבעט בבעלו השרירי בהתרגשות, ממשיך לסדר את שיערו של הגבר שלו במספרה הקטנה שלו שהייתה צמודה לבית הקפה של מגי.

"לוק שלי, דוד מתגעגע אלייך" הבלונדיני ייבב, מייבש את שיערו של דן, "זהו" הוא מלמל לאחר, נותן לו להבין שהוא סיים לספר אותו.

"אתם באים אלינו היום?" לונה שאלה וג'ון נגס בפיו התחתון כששמע את קולה העדין, "כן, אנחנו נבוא ביחד עם מגי, מגס ושיין הקטן" הוא אמר בחיוך, אוהב את הקטנים האלו כל כך, "סיין גם בא?" לוקאס אמר בהתרגשות, "ברור שהוא יבוא גם, מקס ומגי יביאו אותו אלינו" הארי אמר בחיוך, מצחקק כשהתאומים צעקו באושר, מחכים לבואו של התינוק הקטן של מגי.
–
"דיברתי עם אמילי" ג'ון אמר, מתיישב לנוח כשסוף סוף לא הגיעו לקוחות, שותה את הקפה הממותק שדן הביא לו מבית הקפה של מגי, "נו מה איתה ועם בן?" מייק שאל, "הם עדיין מסדרים את החפצים בבית החדש שלהם, אמילי קצת כועסת עליו כי הוא לקח הפסקה מהקריירה שלו" הוא מלמל, "אפשר להבין אותו, היא בהריון והוא רוצה להיות איתה" הארי אמר וג'ון הנהן לעצמו, "אמרתי לה את זה אבל היא מתעקשת שהיא לא רוצה שהוא ימנע מעצמו להצליח רק בגלל שהיא בהריון, גם ככה הוא רק עכשיו הצליח להתחזק בקוריאה קצת, לקח לו לא מעט זמן ללמוד את השפה ולהתקבל שם בחברה" הוא מלמל, מחייך לדן שעיסה לו את הזרועה, "הוא מצליח שם כי הוא נשוי לה, זה נתן לו את האופציה להתחבב על הקהל" מייק אמר, "גם נכון" ג'ון הוסיף.
–

"למה הם שקטים?" ג'ון שאל כשלא שמע את הילדים של מייק והארי והזוג הרימו ת עיניהם למראה, מחייכים, "הם נרדמו" הארי אמר, "שאני אמות!" ג'ון צווח גורם לילדים למלמל משהו לא ברור, "ג'ון! אתה זוכר שאתה על רמקול, נכון?" הארי מלמל בלחש והאחר ציחקק לטלפון, "אופסי" הוא מלמל, "טוב אז אני לא אפריע לכם, שיהיה מזל טוב" הוא אמר, נושק לטלפון, "נדבר איתכם מאוחר יותר" מייק אמר, "אוקיי, תהנו" מעצב השיער אמר לפני שניתק את הטלפון.

"אני רוצה ילדים" הוא אמר לבעלו, "רוצה שנאמץ?" דן שאל ברצינות וג'ון נרתע, "אני עדיין לא מוכן להיות אבא!" הוא אמר בדרמטיות, סותר את עצמו והשרירי חייך, מחבק את בעלו הצווחן.
—
"תזמין כבר אתה ואני אביא אותם" מייק אמר, נושק ללחיו של הארי לפני שהזמר נכנס לגלידרייה בזמן שהוא עצמו הרים את הילדים הרדומים כל אחד בזרוע שונה, מתעוררים בזרועותיו ומשפשפים את פניהם על כתפיו ושקע צווארו.

"גלידה" לוקאס מלמל בחיוך עייף, מחבק את צד גופו של אביו שחייך אליו ונשק למצחו, "הגענו" מייק אמר, הולך איתם לתוך חנות הגלידה.
–
הארי חייך אליו כשהם נכנסו פניה, מצביע למייק על השולחן עם כיסאות התינוק והאחר הנהן אליו, לוקח אותם ומושיב אותם על הכיסאות, הולך להארי ועוזר לו להביא את הגלידות לשולחן.

"יאמי" לונה אמרה בהתרגשות כשהארי הניח על השולחן לפנייה גלידה עם כדור שוקולד וכדור וניל כמו שהיא אוהבת, לוקאס כבר התחיל לזלול את גלידת התות והשוקולד שלו כשמייק הניח את הגלידה לפניו.
–

"אני חושב שאני מגדל שלושה ילדים" מייק ציחקק וניגב את שפתיו המלוכלכים של בעלו עם אגודלו, מלקק את האגודל לאחר מכן, טועם את הטעם המתקתק של גלידת העוגיות שהארי זלל באושר, "אבוס הוא ילד קטן" לוק אמר, גורם לזוג להסתכל עליו ולצחוק בקול כשראו את פניו המלוכלכים, מסתכלים על איך שלונה לוקחת נייר ומנגבת את פיו, אימהית לאחיה.
–
"יא~" לוקאס אמר כשעובד החנות הביא לפניהם עוגת שוקולד קטנה עם זיקוק באמצע, "תודה" הארי חייך, מודה לו, "תהנו ושיהיה במזל טוב" העובד הוסיף לפני שהלך מהם.

מייק הביט בו בשאלה, "ביקשתי שיביאו עוגה בשביל שנחגוג את השנתיים כמו שצריך" הקטן אמר בחיוך, נושק לכתפו של מייק לפני שהסתכל על ילדיו שבהו בשמחה על העוגה, "זה מנשנש" התינוק הביט על הזיקוק, "נכון, זה מנצנץ" מייק אמר, מחייך לילד.

"מממ" לונה מלמלה כשטעם החמים והתמקתק של עוגת השוקולד פגע בפיה, מאושרת מהרגע הקטן הזה.

"יאמי~" הארי אמר באושר, לוקח גם הוא קצת מהעוגה החמימה, מרקד קצת למול ילדיו המצחקקים, "אני אוהב אותך אבוס" לוק אמר, רוקד גם הוא עם כתפיו, מחקה את אביו, "גם אני אוהב אותך לוקלוק, הכי שבעולם" הארי אמר בחיוך, "ומה איתי?" לונה שאלה בעיניים גדולות, "גם אותך אני אוהב הכי שבעולם, אני ואבא אוהבים אתכם המון" ירוק העיניים אמר בחיוך, משמח את ילדיו, "גם אנחנו אוהבים אתכם מאוד מאוד, עד הסמיים, נכון?" לוק שאל את לונה שהנהנה במהירות, "עם לשמיים" היא הוסיפה, מרגשת את ההורים.

"ואתם גם אוהבים אחד את השני עד לכוכבים, נכון?" המתולתל שאלה בסקרנות והנשואים ציחקקו מהתיאור, חושבים שהיא מקסימה, "אני אוהב אותו עד לכוכבים ויותר" מייק אמר, גורם לקטנים לצחוק בביישנות ולהסתכל על ההורה השני, "גם אני אוהב אותו עד לכוכבים ואפילו עד לירח" השטני אמר, גורם לתינוקות לקפץ במקומם.

"אני אוהב אותך" מייק מלמל בשקט, "גם אני" הארי הסתכל עליו, מנקר אותו ארוכות למול הילדים שציחקקו והתלחששו בניהם.
—-
"שששש" הארי מלמל כשהוציא את לונה מהכיסא תינוק, היא ישנה בזרועותיו בעוד שמייק הוציא את לוקאס שישן על כתפו, עייפים מהנסיעה.
–
הם הניחו אותם על המיטה בחדר המשותף, טופחים מעט על גביהם לפני שנשקו להם ויצאו בשטק מהחדר, סוגרים באיטיות את הדלת, נותנים להם לישון.
–
"קפה!" הארי קרא כשהתיישב בסלון והדליק טלוויזיה ומייק הנהן, הולך למטבח הגדול ומכין להם קפה.
–
"בבקשה" הרקדן אמר, נותן להארי את כוס הקפה שלו לפני שהתיישב לידו, "תודה בייב" הארי אמר בחיוך, נשען על זרועו הפרושה של מייק, עוצם את עיניו ונהנה מהזמן איכות הקטן שלהם.

"יש לנו זמן לעשות קצת כיף" מייק אמר בלחש, מזיז את כוס הקפה מהארי המופתע, "הילדים" ירוק העיניים מלמל בשקט, "הם ישנים זה בסדר" הרקדן אמר בחוסר דאגה, מניח גם את כוס הקפה שלו על השולחן לפני שהשכיב את שניהם על הספה, מוריד במהירות חולצה לפני שרכן מטה, מנשק את הארי.

"כ-כאן?" הארי שאל לנשיקה, מרים את זרועותיו מעלה, עוטף את גבו של האחר, "כן" מייק מלמל, רוכן מטה ומנשק את צווארו של הארי שנאנח בעונג, מוכן להינות מבעלו.
–
"אבא!" לונה קראה מהחדר, מקפיצה את הגברים.

הארי ציחקק, טופח על ישבנו של מייק, מעודד אותו, "תלך אליה" ירוק העיניים אמר, נושק לסנטרו של מייק לפני שהתרומם לישיבה, מחייך כשמייק החזיר את חולצתו ונאנח בזמן שהלך לחדר.
–
"מה קרה יפה שלי?" מייק לחש, רואה את לונה עומדת ליד המיטה, לוקאס עוד ישן, "יש לי פיפי" היא מלמלה והוא חייך אליה, "בואי" הוא אחז בכף ידה הקטנה, יוצא איתה מהחדר ומסתכל על הארי הסקרן, "פיפי" מייק אמר והארי הנהן בהבנה, מחייך.
–
מייק ישב על המיטה לצד לונה השוכבה, הוא טפח בעדינות על בטנה, כף ידה הקטנה מונחת על שלו, עיניה נעצמות לאט לאט, הוא המשיך ככה עד שנרדמה, בודק שהשמיכה מכסה אותה ואת לוקאס כמו שצריך, נושק למצחיהם לפני שיצא מהחדר, מוכן להמשיך את הכיף עם בעלו.
–
הוא נאנח לעצמו בציחקוק שקט כשראה את הארי ישן על הספה, "בוא נישן צהריים" הוא מלמל לפני שהרים את הארי בזרועותיו, לוקח את שניהם לחדר, מחבק את אהובו שישן מחופר בתוך חזהו, טופח על גבו בזמן שגם הוא נרדם
——-
"שלום~" מגי אמרה בשמחה כשזוג הגברים פתח לה את הדלת, אחריה נכנס מקס עם עגלת התינוק.

"הוא ישן?" הארי שאל והתכופף, "הוא ער" הוא אמר כשהתינוק השמנמן הביט בו בעיניים גדולות, מוצץ את המוצץ שלו במהירות, מחייך לגבר המוכר שחייך אליו באור.

"בוא אליי" הזמר אמר, מוציא את שיין מהעגלה וטופח על ישבנו בזמן שנע איתו מעלה ומטה, נושק לזרוע השמנמנה והקטנה שלו, "אוי אני מאוהב" הוא מלמל, נוגס באצבע הקטנה של התינוק כשאדום השיער הקטן הניח את כף ידו הקטנה על פיו של הארי.

מגי ומקס ציחקקו, יושבים על הספה ורואים איך שהארי ומייק נותנים תשומת לב לילד שלהם, "שלום קטן" מייק אמר בחיוך לתינוק שהסתכל עליו, צובט מעט את לחיו השמנמנה.

"הם ישנים?" מגי שאלה ומייק הנהן, "צריך להעיר אותם את האמת, הם לא יצליחו להירדם בלילה אם הם ימשיכו לישון" הרקדן הוסיף ומגי נעמדה, "אני אלך להעיר אותם" היא אמרה בהתרגשות לפני שרצה בשקט לחדרם.
–
"דודה!" לוקאס מלמל בקול צרוד כשמגי נשקה למצחו, "אוי תינוק יפה שלי" היא אמרה בהתרגשות, נושקת למצחו.
–
"איפה הם!" ג'ון נכנס בסערה בדלת, היה נראה שהוא רץ, אחריו דן נכנס, מחייך לנוכחים.
–
"מגי הלכה להעיר אותם" הארי אמר בחיוך כשג'ון נשק ללחיו, נוגס בלחי של שיין, "לאכול אותו" הוא אמר בשמחה, לוקח מהארי את התינוק הקטן, "אני הולך אליהם" הוא הודיע לפני שהלך ביחד עם שיין לחדר של לונה ולוקאס.
–
הם שמעו בכי קטן מהחדר ומייק גלגל את עיניו, נאנח לעצמו, יודע בדיוק למה לוקאס בוכה.
הדלת נפתחה והילד הקטן רץ במהירות להוריו, עיניו דומעות מעט והוא קפץ על זרועותיו הפרוסות של מייק, "הוא הוא נתן לי ביש!" הקטן הצביע על הזרוע שלו, לא היה סימן אבל היה אפשר להבין שהבלונדיני נגס בו.

"אוי ואבוי" דן אמר, הולך ליד מייק ופורש את ידיו, מחייך כשלוקאס ניגב את עיניו וחיבק אותו, מאפשר לו לקחת אותו בזרועותיו.
–
"אסור לתת לו ביס, דוד ג'ון" לונה אמרה, יושבת על המיטה ומלטפת את כפות רגליו של שיין בזמן שג'ון ומגי נשקו לכפות רגליה הקטנות.

"אני מצטער" ג'ון אמר בטון ילדותי, מכרסם את הרגל שלה, "אוצ'י" היא אמרה, גורמת למגי ולגון לרצות למחוץ אותה.

"את אוהבת את שיין?" מגי שאלה ולונה הנהנה במרץ, "הוא קטן וחמוד" היא חייכה, מלטפת את פניו הנפוחות של התינוק, "בן כמה הוא?" היא שאלה את אימו, "שנה וחודשיים", "הוא קטן! אני בת שנתיים וחצי" היא אמרה, מרימה שתי אצבעות.

"ואו את ממש גדולה" הבלונדיני אמר והיא הנהנה בחיוך, "אבוש אמר שאני מאוד גדולה ושאני צריכה לדאוג ללוקאס" היא אמרה בחיוך, "אני לא יכול!" ג'ון צווח, נושק ארוכות לכף רגלה, מבהיל את שיין שפיו נבל לפני שהתחיל לבכות.

"נו באמת ג'ון" מגי מלמלה, מחזיקה את שיין וטופחת על גבו, "שששש" לונה לחשה בשקט, טופחת גם היא על גבו של שיין עם כפות ידיה הקטנות.
–

מקס נאנח ששמע את הבכי של שיין, אוחז בכף ידו של לוקאס שישב על רגלו של דן, "גם סיין בוכה" לוק אמר בדאגה, "משכן" הוא הוסיף, ומקס ציחקק, "מגי איתו והיא בטח אומרת לג'ון שזה לא יפה לגרום לכם לבכות" אדום השיער אמר והשטני הקטן הנהן, "גם לונה סם והיא תגן עליי ועל סיין" הוא אמר בבטחון מלא, בוטח באחותו התאומה, "נכון" הארי אמר בחיוך, "אני אלך לראות מה קורה סם" לוקאס אמר, יורד מגופו של דן ורץ עם רגליו הקצרות לחדר, פותח את הדלת ועומד בפתחה עם ידיים מכופלות על מותניו, "דוד ג'ון זה לא יפה מה סאתה עוסה!" הוא אמר לפני שנכנס לחדר.

"אוי הוא פשוט קסם" מקס אמר בחיוך והוריו הנהנו בהסכמה, "לגבי האופן שהוא מדבר, בדקתם את זה?" הוא שאל והוריו הבינו למה הוא מתכוון, "לקחנו אותו לקלינאית תקשורת והיא אמרה שהיא לא רואה משהו מיוחד ושזה יעבור עם הזמן" מייק אמר, "אני מבין" מקס אמר, שמח שהילד הקטן הזה בריא.
—
"אני מצטער" ג'ון יבב, מחבק את ביטנו הקטנה של לוקאס, עושה את עצמו בוכה, "לא לא" לוקאס נופף בידיו, "אל תבכה דוד ג'ון" הוא אמר בדאה מלטף את ראשו של הבלונדיני המרוצה, מגי הסתכלה על ג'ון, מצחקקת על ההתנהגות שלו.

"א-אז אתה אוהב אותי?" ג'ון משך באפו, "מאוד! הרבה הרבה!" לוקאס אמר במהירות וג'ון הרים את עיניו, מחייך אל הילד בשמחה לפני שנישק את צווארו, "אני אוכל אותך!" הבלונדיני אמר מכרסם קלות את האחר, "לא לא!" לוקאס אמר בדאגה, מפחד שבאמת האחר יאכל אותו, "ג'ון, אני גם אוכל אותך!" לונה אמרה, חדורת מטרה בזמן שנשכה חלושות את זרועו של הבלונדיני.
–

"היא נשכה אותי!" ג'ון יצא בסערה מהחדר, רץ החוצה ומתיישב בספה, מחזיק את הצחוק שלו כשלונה יצאה בדאגה מהחדר, רגליה הקטנות רצות אליו והוא עשה את עצמו שוב בוכה לדן.

"א-אני מצטערת" היא אמרה בקול שבור, עיניה הקטנות מתמלאות בדמעות דאגה, "אני לא התכוונתי" היא אמרה, מנגבת את עיניה בזמן שהניחה את ראשה על ברכיו של הבלונדיני שחסם את פיו, חייב להישאר חזק למול המתיקות שלה.

"לונה!" לוקאס רץ גם הוא מהחדר, דומע והולך לאחותו במהירות, "אל תבכו" הוא ביקש, טופח על גבה של אחותו ועל רגליו של הבלונדיני שנגס בשפתו התחתונה בחוזקה, מאלץ את עצמו לא לצרוח בהתרגשות.

"הוא רשה לאכול אותי והיא נתנה לו ביש!" לוקאס הגן על אחותו, מסתכל על הוריו שחייכו אליו והנהנו אליו בהבנה.

"ג'ון תפסיק להציק להם" מגי אמרה כשיצאה מהחדר, אוחזת בשיין שכבר נרגע והבלונדיני הזיז את ראשו, מסתכל על הילדים הבוכים, "בואו אליי" הוא אמר בחיוך, פורש את ידיו בזמן שהילדים טיפוסו על הספה והתיישבו על רגליו, מחבקים אותו בחוזקה, "ילדים יפים שלי" הוא אמר בעצמית עיניים, נושק לראשם הקטנים.
—-

"צ'אן מסר מזל טוב ושהוא ידבר איתנו אחרי שיסיים להופיע" מייק אמר כשהסתכל על ההודעה מכחול השיער, לונה על רגליו, מביטה על הטלפון ומנסה לפענח את הכתוב, "תגיד לו תודה ותאחל לו בהצלחה ושישלח ד"ש למישל" ירוק העיניים אמר, שולח לצ'אן ולבת זוגתו איחולים, לוקאס על רגליו, משחק בבובת המכונית שג'ון הביא לו במתנה.
–
"מממ טעים" הארי אמר כשאכל את האוכל שמגי בישלה ביחד עם מייק, יושב בכיסא של שולחן האוכל ביחד עם כולם, שיין בעגלה בזמן שלוקאס ישב על רגלו של ג'ון ולונה על רגליה של מגי, בזמן שאכלו ביחד.

"תודה תודה" מגי אמרה בשמחה, "מייק תרם גם כן" היא קרצה לרקדן שחייך כשהארי הניח את ידו על יריכו כתודה, ממשיכים לאכול בשמחה.
—
"ואיי התפוצצתי" הארי מלמל, נופל לישיבה על הספה, מלטף את ביטנו, נעזר במייק שלצידו שליטף את ביטנו ביחד איתו.

הילדים ישבו על שמיכה פרוסה בריצפה ליד שיין, עושים לו פרצופים ומשחקים איתו במשחקים, נהנים מעולמם הקטן של הילדים.
–
"אני בהריון" מגי אמרה, מפתיעה את כולם, "לא נכון!" ג'ון אמר, מתרומם מהספה, מכסה את פיו עם שתי ידיו, "ברצינות?" הארי שאל, הולך אליה, "באמת?" הוא שאל שוב את מקס בעיניים גדולות והיא ציחקקה כשמקס הנהן עם הרמת גבה מרוצה.

"אני בשבועיים הראשונים" היא פירטה, "אני לא מאמין" הארי אמר בהתרגשות, מניח את ידו על בטנה.

"מה אתה בוכה?" מגי אמרה לבלונדיני שניגב את עיניו, "עזבי אותי, אני מתרגש" הוא אמר, הולך אליה ומחבק אותה, "מכוערת אחת" הוא מלמל, מושך באפו, "גם אני אוהבת אותך" היא אמרה בחיוך.
—
הם הביטו על הילדים המאושרים, מחייכים לעצמם, "הם חיים בעולם משלהם" דן מלמל, "לחלוטין" מייק הסכים, "זה מזכיר לי קצת אותנו" ג'ון אמר, מסתכל על הארי, מגי ומייק, נזכר בימים שהם היו בגן ביחד, "האפרוח הקטן מתאים בול לארבעתינו" הוא הוסיף מחייך לבטנה של מגי.

הארי נאנח באושר, נשען על מייק שעטף את צד גופו, מסתכלים על התאומים שלהם, רואים את השיחות הקטנות והתמימות שלהם ואת הדאגה שלהם אחד לשנייה ולשיין, יודעים שהם יגדלו להיות ילדים, נערים ומבוגרים טובים.
—
"הכל בסדר?" מייק שאל, מסתכל על הזוגות שבחדר שינה של האורחים, רואה שמקס ומגי כבר התכרבלו ביחד, בלול שלידם שיין כבר ישן, במיטה השנייה ג'ון ודן גם נראו מכורבלים, מהנהנים אליו.

"מעולה" הוא אמר, "לילה טוב" הוא הוסיף לפני שכיבה את האור, סוגר את הדלת.
–
הוא והארי בדקו שוב את החדר של ילדיהם, מבצבצים מפתח קטן ורואה שהם ישנים ביחד, מחייכים לעצמם וסוגרים את הדלת, הולכים לחדרם.
—
"מתי לדעתך נצטרך להעביר אחד מהם לחדר השני" הארי שאל את מייק, שוכבים לצידם, פנים למול פנים, "כשהם יהיו גדולים יותר, אולי כשהם יהיו בני 9 או 10" הרקדן מלמל והארי הנהן, מסכים עם דבריו.
–
"רוצה לעשות כיף?" הארי שאל ומייק הרים גבה בשעשוע, "לחלוטין הוא לחש" עולה על הארי כשהאחר הסתובב לשכיבה, "אני שמח שלמדת להחזיק את עצמך" מייק מלמל כשנשק לצווארו של הארי, שמע רק אנחות שקטות מהקטן, "יש לי עוד ברירה?" הארי מלמל, מסובב את גופם והוא התיישב על גופו של הרקדן ששכב הפעם על המיטה לפני שרכן ונשק לו, מחדיר את לשונו פנימה כשמייק הניח את ידיו על ישבנו, מדרבן אותו.
–
"א-אבוש" קולה המייבב של לונה נשמע והידית נשמעה יורדת מטה, גורמת להארי ליפול מהר על המיטה ולשכב בחזרה כאילו לא קרה כלום.

הדלת נפתחה והיה אפשר לראות את שתי התאומים עומדים בוכים בפתח הדלת, גורמים להורים להתיישב על המיטה, "מה קרה?" מייק שאל בקול שקט, טופח בעדינות על המיטה, מסמן להם לבוא והם סגרו את הדלת והלכו מהר למיטה, מטפסים עליה ומתיישבים על רגליהם של האבות.

"ח-חלמתי סאתם בורחים עם לונה והולכים לאכול גלידה בלעדיי" לוקאס פירט את הסיום שחלם בזמן שחיבק את מייק, "באמת?" מייק שאל בקול שקט, מחייך להארי והילד הנהן נרגע לאט לאט כשמייק טפח על גבו הקטן, "ולמה את בוכה?" הארי שאל את המתולתלת, מנגב את דמעותיה, "בגלל שהוא בוכה" היא אמרה, מקפיצה את ליבם של ההורים, "אני מבין" הזמר מלמל, מחבק אותה ונושק לראשה.
–
הם שכבו על המיטה, התאומים ישנים ברוגע בניהם בזמן שהם הסתכלו אחד על השני, מצחקקים בשקט, מייק נאנח לוקח את ידו שלו ומניח שתי אצבעות על שפתיו לפני ששלח את היד להארי והניח את אצבעותיו על פיו של האחר לפני שהחזיר אותה שוב לשפתיו, נושקים אחד לשני בעקיפין.

הזרועה של מייק עטפה את גופם של התאומים, כף ידו נוגעת בכף ידו של הארי שגם עטף עם זרועו את גופם של ילדיו, מחייך אליו באושר.
–
"אני מאושר" הארי לחש, נושק לידו של מייק, "גם אני" הגדול אמר, נושק גם כן לכף ידו של אהובו, "אני אוהב אותך ריי", "גם אני אותך מייקי" הם לחשו זה לזה, מתכוונים ללכת לישון.
–
קול הבכי של שיין נשמע לפתע ברקע והם ציחקקו בניהם, החיים שלהם תמיד יהיו מלאי הפתעות והם יותר ממאושרים לחיות אותם ביחד, זה לצד זה, עם ילדיהם וחבריהם הטובים עד לסוף דרכם.