כשעזבת, האם שכחתי? פרק 95

"אני מת!" ג'ון מלמל, משתעל ואוחז בגרונו הצורב בזמן שדן שטף את פניו, מנקה אותו מהעייפות. בכיור לצידם עמדו מייק והארי, מצחצחים את שיניהם ביחד, מדי פעם מייק לוקח את מברשת השיניים של הארי ומבריש לו את שיניו בעצמו, מנקה את פיו של הקטן ביסודיות.
–

"אתם מסיימים?" מגי שאלה, עומדת ומחכה לתורה, רוצה לשטוף את פניה ולהתרענן גם היר, ראשה כאב מעט והיא נשענה על מקס בזמן שאדום השיער חיבק אותה וליטף את ראשה, ממתין ביחד איתה.
–
"הופה הופה" מקס ציחקק כשבן ואמילי נכנסו גם הם לשירותי בית הקפה, מבולגנים, "אני מבין שהתפראתם אתמול" דן מלמל, מנגב את פניו של ג'ון ונותן למקס ומגי לקחת את מקומם בכיור.

בן הסמיק ואמילי ציחקקה, מקבלת קריצה מרוצה וטפיחה על ישבנה מג'ון, "יפה לך" הוא הוסיף, שמח ממעשייה של חברתו.
—
"נתקלח וניפגש" ג'ון אמר לכולם כשהם סיימו לנקות את בית הקפה והחזירו אותו למקומו, מהנהנים בהסכמה לדבריו.

הם התפצלו, המיניבוס לקח את מייק והארי לבית שלהם ולאחר מכן את בנג'מין לבית הספר, לבסוף הוא לקח את התאומים לבית המלון שלהם.

האחים הודו לנהג שלהם והודיעו לו שאין צורך שיקח אותם יותר ושהוא יכול לנוח, מקס גם ככה אמר שיבוא לאסוף אותם.
—

הנשואים התקלחו ביחד, נושקים אחת לשני מדי פעם עם שפתיהן הרטובות מתחת לזרם המים, משתדלים לא לעשות משהו שיגרום לאקט מיני וממושך, הם לא רוצו לאחר.
–
"הארי?" מייק שאל בזמן שהקטן חפף את ראשו, "מממ?" הזמר שאל, מרוכז במעשיו, "כמה ילדים אתה רוצה?" הגבוה שאל ברצינות מלאה, עוצר את הארי ממעשיו לפני שהקטן הוריד את עיניו והסתכל עליו בשאלה.

"למה אתה שואל את זה פתאום?" הקטן שאל ומייק נאנח, מרים את ידיו ואוחז בידיים של השני, מוריד את ידיו של הארי מטה, ממשיך לאחוז בהן.

"יצא לי לדבר על נושא הילדים אתמול עם צ'אן וזה היה נראה פתאום קרוב יותר מתמיד" הרקדן מלמל והזמר הנהן, "נדבר על זה ברצינות יותר כשנשב אחד עם השני" הקטן אמר, מהדק את אחיזת ידיהם, "אבל שני ילדים נשמע לי נחמד" הוא מלמל, חושב שזה יהיה נחמד אם כל אחד מהם יאחוז בילד, "אני מבין" מייק כחכח בגרונו, מעט מבוכה והרבה התרגשות בקולו.

"בוא נמשיך" הארי העביר נושא, מובך מדי בשביל להמשיך לדבר על זה, ממשיך לחפוף את ראשו של הבעל שלו.
–
"מה דעתך?" הארי שאל, עומד למול מייק, "לא" הוא מלמל, "מה? זה לא יפה?" הקטן שאל, מסתכל על הבגדים שלבש, לא מבין למה מייק אמר לו לא.

"אנחנו רק הולכים לקניון, אתה לא צריך להתלבש כל כך יפה" הגדול אמר במבט נוזף והארי ציחקק, "זה רק ג'ינס וחולצה" הוא מלמל בשקט, "הג'ינס צמוד מדי וגם החולצה, תחליף!" מייק המשיך בשלו, "רק שלא תגיד לי ללבוש את השרוול ההוא שלבשתי בפעם ההיא שהלכנו לג'ימס" הארי הזכיר גורם למייק למחוא כף ולהנהן לעצמו ברצינות, "רעיון מצויין" הוא אמר והלך לארון, מחפש את המכנס, "השתגעת?" הארי אמר, עוצר את מייק מלהמשיך, "אני נשאר עם מה שאני עכשיו וזהו" הוא אמר במפורש, לא מתכוון לקבל תשובה אחרת ומייק נשף בבוז, מחייך לעצמו כשהארי הסתובב וקשקש בישבנו, מתגרה בו.

"אתה רוצה שנאחר להם קצת?" מייק שאל, מחבק את הארי מאחור אבל מקבל מרפק לביטנו מהקטן, "לא!" הארי אמר בקול נוקשה, לא מראה את פניו הסמוקות לאחר.
—-
"אני חייב לציין שלא משנה כמה פעמים אני אראה אתכם ככה, זה לחלוטין סקסי" ג'ון אמר לזוג שירוד מהאופנוע, הנשואים הורידו את הקסדה מראשם וחשפו חיוך משועשע, מייק סידר להארי את השיער לפני שניקר את פיו, נותן להארי לשחק עם חבריו.
–

"את באמת חייבת להישאר עם זה?" הבלונדיני שאל את אמילי שהייתה עם כיסוי הפה והיא חייכה, "אני רגילה לעשות את זה בקוריאה, אני מניחה לעצמי שזה הפך להרגל" היא מלמלה, מחליטה להוריד את הכיסוי מפנייה, "ככה יותר טוב" ג'ון אמר, אוחז בזרוע שלה.
–

"הולי שיט!" אמילי צעקה, רואה שמלה יפה, "אומייגאד תכנסי ותמדדי!" ג'ון צרח גם כן, גורמים לאחרים להסתכל עליהם, "אני חושב שהוא התאום שלה" מקס אמר לצ'אן שציחקק והנהן בהסכמה, רואה איך שג'ון ואמילי דילגו לתוך החנות.
–
"ממש יפה!" הארי אמר באושר, רואה איך שהשמלה יושבת טוב על האסייתית, "באמת?" היא שאלה שוב, בודקת את עצמה במראה, "איך?" היא שאלה את בן שהביט עליה, "הכל יפה עלייך" הוא אמר בביטחון, מקבל טפיחות מתרשמות ממקס ודן, "אני אומרת שתקני" מגי אמרה, גם היא חושבת שהשמלה מחמיאה לאחרת.

"קונה!" היא אמרה בקול מאושר לפני שנכנסה לתא ההלבשה, חוזרת לבגדיה הקודמים.
–
"תתני לי" בנג'מין חייך, מזיז את אמילי מהקופה ומשלם במקומה, "אתה לא צריך" היא מלמלה בשקט, מחייכת.
–

הם הסתובבו ביחד, הזוגות שילבו זרועות בעוד שצ'אן הלך לצידו של מייק, ידיו בכיסיו.
–
"או! אני מכירה אתכם" נערה נרגשת אמרה, מצביעה על אמילי וצ'אן שחייכו אליה, "אפשר חתימה?" היא שאלה בביישנות, "בטח!" אמילי אמרה, מנתקת את המגע מדן, הולכת קרוב אליה ולוקחת את העט ממנה, חותמת לה, מיד אחריה גם צ'אן חתם.

"א-אפשר תמונה?" היא מלמלה בקול רועד, גורמת לזוג האחים לצחקק, "אפשר" האסייתי אמר ושניהם הלכו לצידה, עושים איתה מספר תמונות סלפי ותמונות רגילות שבן צילם.

"תמשיכו לעשות את מה שאתם עושים, אני ממש אוהבת את הריקודים שלכם" היא אמרה בחיוך מרוגש, "תודה לך" אמילי אמרה, מחבקת את הנערה המופתעת שהתאפקה לא לצעוק בהתרגשות.

"ל-להתראות?" היא גמגמה, מנופפת להם לשלום לפני שעזבה אותם ונתנה להם פרטיות, מדפדפת בתמונות ומצחקקת באושר.
–
"חברה שלי מפורסמת!" ג'ון צווח בהתרגשות, קופץ על אמילי שציחקקה, צ'אן רק גלגל את עיניו, חוזר לעמוד לצד מייק הגאה, הוא לא יכול להסתיר את העובדה שגם הוא מאושר שחברו הוותיק מפורסם.
–
"יאאא~" מגי מלמלה, "זאת חנות חדשה" היא הוסיפה, מסתכלת על החלון של חנות התינוקות, "איזה מתוק זה" ג'ון מלמל, מצביע על זוג נעליים קטנות, מלטף את זכוכית החלון עם אצבע אחת.

"רוצים להיכנס?" מגי שאלה וג'ון הנהן במרץ, והאחרים הנהנו אחריו, יודעים שאיתו אי אפשר להתווכך.
–
מייק כחכח בגרונו כשמגי הצביעה על חליפת תינוק ונתנה להארי להחזיק אותה, הקטן חייך, מסתכל על הבגד בפליאה, "זה כל כך קטן" הוא אמר בחיוך מאושר, מצחקק כשראה את החלק הסגור בחליפה לכפות הרגליים.

"מייק תראה" הארי הלך לבעלו, מראה לו את החליפה הקטנה, נותן לו להרגיש את הבד, "נעים, נכון?" הזמר שאל והרקדן הנהן.

"מתאים לכם להיות אבא ואבא" אמילי אמרה כשהניחה את סנטרה על כתפו של הארי, מצמררת אותו מהמחשבה, הארי הביט על מייק שחייך אליו בעדינות, "אווו הם מתביישים" מגי ציחקקה, נושקת ללחי של הארי, "אני מחכה להיות דודה" היא לחשה לו, מביכה אותו עוד יותר.
–
"אני אהיה דוד ממש חמוד, תביאו לי ילדים כבר" הבלונדיני אמר, מנופף למול הזוג הנשוי עם מוצצים קטנים, "הכל יגיע בזמן הנכון" מייק אמר, מרגיע את ההתרגשות, "שהזמן הזה יגיע כבר" ג'ון מלמל, מחזיר את המוצצים למקום, "זה בסדר, תקחו את הזמן לחשוב על זה ברצינות" מקס אמר, מבין שזה לא נושא קל לדון עליו.

הארי ציחקק, "זה יקרה מתישהו, אנחנו נדבר על זה בנינו" הקטן הוסיף מלהיב את האחרים כשהיה נראה רציני בדבריו, "אני מבטיח שנעזור לכם כשזה יקרה" דן אמר, מבלגן את שיערו של מייק.
–
"אני יכולה לעזור לכם?" העוזרת של החנות באה אחרי שראתה את החבורה, "מתנה לזוג שהולך לאמץ, יש לכם?" מגי הקפיצה את ליבם של הזוג הנשוי, "יש לנו פסלים קטנים בעיצוב של מוצצים, בקבוקים, סינרים ועוד, מעוניינת לראות?" היא שאלה ומגי הנהנה, הולכת אחרי העובדת, ג'ון ואמילי הצטרפו אליה.
–

"אויי זה חמוד!" אמילי אמרה כשראתה את פסל המוצץ, "נכון?" מגי שאלה בחיוך, לוקחת אותו, "אני מתרגש" ג'ון אמר בחיוך, "גם אני" מגי ואמילי אמרו ביחד, מצחקקות.
–
"תראו!" מגי אמרה, מראה לזוג ולבנים האחרים את הפסל, "ואוו" בן אמר בחיוך, טופח על הגב של הארי, "את לא צריכה לקנות את זה" הארי מלמל בלחש, "אני קונה ואני לא שואלת" היא אמרה בחיוך מרוצה, "אתה תהיה אבא נפלא" היא אמרה באושר לפני שהלכה לקופה, קונה את הפסל שסימן הרבה.
–

מייק אחז בשקית עם המתנה, אוחז בחוזקה בכף ידו של הארי שאחז גם כן את ידו שלו בחוזקה, חושבים לעצמם על הנושא הזה.
——
"זה מיקום טוב?" מייק שאל, יושב למול המחשב נייד בזמן שישב על המיטה, הארי לצידו.

עברו שבועיים מאז שהנושא היה הדבר העיקרי לשיחותיהם, הם דיברו על זה ארוכות, אומרים את שעל ליבם בכל הנושא, מוכנים לבסוף לעשות צעד ולהתחיל בשינוי.

הקטן הנהן, בוחן את מיקום הבית שמוצע לקנייה, מסתכל על התמונות שצילמו את פנים הדירה.

"זה מיקום ממש מצויין והבית נראה די גדול" הקטן אמר, מדפדף למטה ובודק פרטים, "ניצור איתם קשר מחר, כבר מאוחר עכשיו" מייק אמר, מוסיף את מספר הטלפון של המוכרים לטלפון שלו, "נבקש לראות את הבית ואז נחליט מה לעשות" מייק אמר והארי הנהן, ליבו פעם בחוזקה, מסתכל על מייק שגם היה נראה נרגש.

"נ-נגיש טפסי אימוץ לאחר שנקנה את הבית הזה או בית אחר?" הקטן שאל, ומייק דמע עוד לפני שהנהן באיטיות גורם להארי לחסום את פיו בחוסר אמונה, מזיז את המחשב ומחבק את מייק, לא מאמין שהם באמת עושים את הצעד הזה.
——
יום העבודה עבר במהירות ומייק הסתכל בשעון, רואה שהגיע הזמן, לוקח את ידו של הארי והולך איתו ברגל לבית המוצע למכירה.
–
"אתה באמת עושים את זה?" מגי שאלה כשכולם הגיעו, "כן" הארי אמר בביטחון והיא חייכה, "בואו ניכנס" אמילי אמרה בהתרגשות.

מייק תיקתק בדלת, נושם עמוק לפני שהדלת נפתה וזוג מבוגר עמד בפתחה, המבוגרים היו קצת מופתעים מהקבוצה הגדולה, אבל כשהארי חייך אליהם ואמר שהוא ומייק הם אלו שדיברו איתם אתמול והם אלו שמעוניינים בדירה, אז הזוג הנהן בהבנה, נותן לכולם להיכנס פנימה.
–
"ואו הבית ענקי" ג'ון אמר, פותח את דלתות החדרים, "יש מקלחת ושירותים גדולים" הוא הוסיף בחיוך, גורם לזוג המבוגר לצחקק מהתרגשותו אפילו שהוא לא זה שמעוניין בבית.

"יש ארבעה חדרי שינה" המבוגר אמר לזוג הצעיר שהסתכלו בתוך החדרים שהיו במסדרון הקטן.

"שני אלו שמשו לילדים שלנו" האישה אמרה, אחרי שהם יצאו מהחדרים שבצד השמאלי של המסדרון, גורמת למייק והארי להביט אחד בשני בחיוך, זה מושלם.

"החדר הזה הוא חדר האורחים" המבוגר אמר כשנכנסו לחדר בצד הימני של המסדרון, באותה הצד של השירותים והמקלחת, גורם לחברה האחרים להסתקרן יותר מהזוג הצעיר.

"החדר ענקי וכולנו יכולים לישון פה" ג'ון קפץ באושר, רץ בתוך החדר הריק, "אומייגאד נעשה מסיבת פיג'מות מטורפת!" מגי אמרה בחיוך, "אנחנו נתנה את המיטות!" ג'ון הוסיף ומגי הנהנה במרץ, שניהם כבר לקחו את זה צעד קדימה עוד לפני שמייק והארי החליטו אם לרכוש את הדירה.
–
"זה יכול להיות חדר השינה" מגי מלמלה כשהם פתחו את החדר שבקצה, והמבוגרת הסכימה איתה, "זה היה החדר שינה שלנו בעבר" היא נתנה פרטים, מחייכת כשהזוג הסתכל פנימה, בוחן את החדר.

"או יש פה גם שירותים ומקלחת" דן אמר כשפתח את הדלת המסתורית שבתוך החדר, נותן למייק ולהארי להיכנס פנימה ולהסתכל על האמבטיה הגדולה שבפינה.

"זה יכול להיות גם ג'קוזי" המבוגר הוסיף כשהזוג הסתכל על האמבטיה הלבנה והחדר המרוצף, מסתכלים גם על המקלחת הסגורה שקירות זכוכית מסביבה, "זה סקסי" אמילי לחשה לאוזנו של מייק שהשתעל מההלם, נותנת לו לחשוב דברים אסורים.
–
"אני מבין" מייק אמר כשהזוג המבוגר נתן להם הצעת מחיר אחרי שנתנו להם עוד פרטים על הבית ואחרי שהנשואים החליטו שזה בית טוב להתגורר בו.

כולם התיישבו בסלון, שותים קפה חם, וחושבים בניהם אם זה משתלם.
מייק עצם את עיניו, מחשב את המשכורת שלהם ואת הכסף שכבר יש להם, בודק מה הם יכולים לעשות בשביל לרכוש את הדירה בצורה בטוחה.

"אם נמכור את הדירה שלנו ונחסוך עוד חצי שנה, תהיה לנו אפשרות לקנות אותה ולהישאר עם כסף שיעזור לנו להמשיך להתקיים" מייק אמר, מסתכל על הארי שהנהן, "אתם חושבים שבחצי שנה יקנו את הדירה?" צ'אן שאל ברצינות את הזוג המבוגר, שנאנחו והביטו זה בזה, "היו כבר אנשים שהתעניינו בדירה ככה שאנחנו לא באמת יכולים להבטיח" המבוגר אמר, גורם לכולם להיאנח.

"נוכל להחזיר לכם תשובה בעוד כמה ימים?" הקטן שאל והזוג המבוגר הנהן, "בטח" הם ענו לו בהסכמה, חושבים שזה בסדר שהם יחשבו על זה.
—
"תודה" מייק לחץ את ידיהם, "תודה לכם" הם חייכו, לוחצים את ידו של הארי גם כן, מנופפים להם לשלום כשהתרחקו מהבית
–
"עדיף שתחשבו על זה יותר" דן אמר והם נאנחו והנהנו, לא יכולים להרשות לעצמם לקנות את הבית כרגע.

"הכל לטובה, אם הבית כבר ימצא בעלים, יש פה עוד בתים שישמחו שתגורו בהם" מגי אמרה, מחבקת את הארי שהיה נראה מעט מבואס.

"כדאי שנבדוק דירות ברצינות רק בעוד כמה חודשים, כשיהיה לנו מספיק כסף לקנות במהירות" הקטן אמר והגבוה הסכים איתו, "חצי שנה עוברת מהר, אני בטוח שנמצא בית מתאים" הרקדן אמר, מנשק את מצחו של הארי.
"בואו אני אפנק אתכם במשהו טעים" ארוכת השיער אמרה, עוטפת את עורפם של הזוג הנשוי, רוצה לעודד אותם.
—
"מתי הטיסה שלכם?", "הטיסה שלנו ב23:00" אמילי ענתה לשאלתו של דן, יושבים ביחד עם כולם בחדר פרטי בבית הקפה של מגי.

"אני לא מאמינה שהזמן עבר ככה מהר" מגי אמרה, מסתכלת על התאומים שהנהנו לעצמם.
"אנחנו עוד נבוא, ואתם תמיד מוזמנים לבוא גם" כחול השיער אמר בכנות, "נבוא! אני הייתי שמח לראות אתכם מופיעים" ג'ון אמר, מחזיק בידה של אמילי המאושרת, "אתן לכם כרטיסי ויאיפי" הרקדנית אמרה בחיוך, מקבלת קריאות שמחה מהאחרים.
–
כחולת העיניים הסתכלה על בן שהיה נראה כאילו ומנותק, מחייכת בעצבות לפני שהתרוממה, "בוא" היא לחשה, אוחזת בידו של בן, רוצה לדבר איתו בפרטיות, "תכנסו לחדר הצמוד, הוא אמור להיות פנוי" מגי אמרה והאחרת חייכה אליה בתודה לפני שיצאה עם האחר לחדר הפרטי.
–
"תאכל תינוקי" ג'ון אמר, נותן לירוק העיניים כפית עם עוגה רכה, רוצה לעודד אותו, "תודה" הארי אמר, מחייך באושר כשהמאכל המתוק פגע בפיו, נהנה מהטעם.

"אתה מרגיש טוב יותר?" מקס שאל והקטן הנהן, "אני בסדר, זה היה רק רגש רגעי, אני בטוח שזה לא הבית היחידי שימצא חן בעינינו", "או! זאת הדרך הנכונה לחשוב על זה" דן אמר בחיוך, "מסכים" מייק השיב, נושק לכתפו ולצווארו של הארי, מושך אותו מעט אליו ונותן לו לשבת על רגליו ולחבק אותו מאחור, נושק רבות לעורפו, "אנחנו נבדוק שוב בעוד כמה חודשים ואני מאמין שאז הכל יהיה טוב יותר" הרקדן הוסיף, מניח את מצחו על ראשו האחורי של הארי.
—-
"אל תבכה" אמילי אמרה, מתכופפת למול הגבר הבוכה, לא מאמין שהיא הולכת שוב להיות רחוקה ממנו.

"אני אדבר איתך כמו תמיד" היא חיבקה את גופו, טופחת על גבו ונאנחת, "אני מבטיחה שאחזור שוב ושאחפור לך עד אז" היא לחשה לו, "אני לא רוצה להיות רחוק ממך" הוא מלמל והיא חייכה, "גם אני לא רוצה" היא אמרה בשקט, נושכת את שפתה התחתונה, "אבל אין לנו ברירה כרגע" היא אמרה בכנות, זזה לאחור ואוחזת בפניו, "אנחנו צריכים להיות חזקים ולהתמודד עם המציאות" היא אמרה ברצינות.

"בעתיד, כשתהיה לנו זוגיות ארוכה, אחד מאיתנו יצטרך לעזוב את איזור המגורים שלו אם אנחנו רוצים להמשיך ולחיות ביחד" היא אמרה לו, מיידעת אותו והוא הנהן, "אז אל תבכה יותר, הכל יהיה בסדר ונמשיך להיות ביחד גם אם זה יהיה מרחוק, אנחנו נדבר כל יום ונעדכן אחד את השנייה בחיינו, אני מבטיחה לך שלא אשכח אותך ואשמור לך אמונים" היא ליטפה את לחיו, יודעת שהוא כבר נפגע בעבר עקב בגידה, "את חייבת לדבר איתי בכל יום" הוא אמר בלחש והיא הנהנה, מחייכת אליו חיוך גדול לפני שנשקה לו קצרות, "אני מבטיחה שזה מה שיהיה" היא הוסיפה, מחבקת אותו.
—–

הם בכו בזמן שנופפו להם לשלום, עצובים שהתאומים צריכים לטוס בחזרה לקוראיה ולהמשיך עם לוח הזמנים שלהם, "תשמרו על קשר" אמילי צעקה להם, "ברור שנשמור!" מגי צעקה לה, מנגבת את דמעותיה.

"חסר לך שאת לא מדברת איתי באופן קבוע!" ג'ון איים והיא ציחקקה, "צ'אן תדבר איתי כשאתם נוחתים" מייק צעק לו וכחון השיער הנהן, "תעדכנו אותנו מה קורה עם הדירה" האסייתי אמר והזוג הנשוי הנהן לו, מנופף אליו.

"הארי בייבי, הכל יהיה בסדר" אמילי צעקה לו, שולחת לו נשיקה באוויר ומקבלת ממנו גם כן נשיקה, "אני אוהב אותך" בן צעק, "אני אוהב אותך" היא צעקה בחזרה לפני שהיא ואחיה נכנסו לתוך הדלת, נעלמים מאיזור הראייה שלהם.

החבורה נאנחה בעצב, עצובים שהחברים שלהם שוב לא יהיו פיזית לצידם, כבר מתחילים להתגעגע אליהם.