כשעזבת, האם שכחתי? פרק 9

"לא שכחת שום דבר? הכנסת הכל לתיק? אתה צריך עוד משהו? כסף? אתה בטוח שיש לך הכל?", "כן כן יש לי הכל, אל תדאג מקס!" הארי חייך לבן זוגה המודאג של מגי. "אוקיי, קדימה להיכנס כולם למכונית!" מקס אמר לכולם וארבעת האחרים צייתו לאדום השיער ונכנסו למכונית. "חגורות" מקס ביקש, "נו תסע כבר!", "דן אתה תיצא מהאוטו אם תעצבן אותי על הבוקר!", "אויי אני ממש מפחד" בן זוגו של ג'ון אמר בציניות ברורה. "שקט!" ארוכת השיער והבלונדיני התעצבנו על שני הגברים הילדותיים.

לפני שהתחיל לנסוע ל'סטאר סקול' מקס הביט בכעס על דן דרך המראה, מקלל אותו בשקט. הנסיעה הייתה רגילה, מגי אוחזת כרגיל בידו הפנוייה של מקס בזמן שהוא נוהג בעוד שזוג הבנים מאחור לא מפסיקים להתמזמז ולגעת אחד בשני. והארי, כמו תמיד, צוחק על כמה שהם נואשים.

"הגענו" מקס אמר לפתע. ירוק העיניים הביט על המקום הענקי דרך חלון המכונית, מתפלל שהוא לא יאלץ לפגוש את מייק למרות שהוא יודע שזה בלתי אפשרי. "אתה יכול לעשות את זה!" ג'ון ניסה לעודד את הנער ששיחק באצבעותיו בעצבנות, הארי שלח לו חיוך קטן ויצא מהמכונית בלי להגיד שום דבר, ארבעת האחרים יצאו במהירות אחריו.

"לא! אני נכנס לבד!", "מה? למה?" ארוכת השיער שאלה בבלבול בזמן שהאחרים מביטים שזמר בבלבול, "אני יכול לעשות את זה לבד, תלכו להנות, סבלתם יותר מדי בגללי", "אל תחשוב ככה בחיים שלך! מטומטם! אנחנו בחיים לא סבלנו בגללך!" מגי הבליטה את שפתיה ברוגז. הארי הביט על ארבעת חבריו הטובים "תודה", "על מה? הבלונדי שאל, "על הכל!" , "אוו~ אני אבכה" ג'ון שם את ידיו על פניו. "אם תעשה לי בושות כמו בפעם הקודמת אני אהרוג אותך" הארי אמר בקול רציני אבל פניו הקרינו רק אהבה טהורה, "טוב, אני לא אבכה! בהצלחה!" ירוק העיניים הנהן ומשך את כולם לחיבוק קבוצתי.

–

הארי התחיל ללכת לכיוון המבנה הגדול, מרגיש כאילו הדרך התארכה מאז שהוא היה שם. "הארי!" הוא שמע את הקול המוכר של הגבר השרירי והקופצני מאחוריו, ירוק העיניים הסתובב במהירות ושם יד על פיו של בן. "שקט! זוכר? זאת אמורה להיות הפתעה!" בנג'מין הנהן במרץ והנשי הוריד את ידו.

"תעזור לי עם התיק, הוא כבד לי", "כן המפקד!" , "די עם המפקד" הארי שרבב את שפתיו גורם לאחר לחייך ולחשוב על כינוי טוב יותר. "כן…נסיכה", "רוצה למות?" הקטן אמר בכעס, "תאמין לי שאם הייתי רוצה לא הייתי מבקש ממך לבוא" הארי הרים מעט את שפתו העליונה בזלזול, מוציא גיחוח קטן מגרונו. השרירי ציחקק למראה המתוק של הנשי, מושך מזרועו הקטנה של האחר את התיק ומחזיק אותו בקלילות, "ניקח אותך לחדר שלנו?!", "כן! אחר כך אני אלך למנהל".

שני הנערים התהלכו בתוך בית הספר, הולכים לכיוון המעלית ועולים לקומה השלישית. "קומה שלישית זה המעונות של הבנים שבכיתה שלנו, שזה אומר שגם מייק שם, ולצערך וגם לצערי החדר שלו ושל השותף שלו צ'אן הוא מול החדר שלנו", "ואו איזה מאושר אני" הארי אמר בציניות, מקלל בליבו את ג'ון על זה שהוא פלט בטעות שהוא ומייק היו פעם זוג.

"נקווה שהם עדיין ישנים, ושהם לא אוכלים ארוחת בוקר מטבח של הקומה", "אין לכם קפיטריה?", "יש, אבל רובנו אוכלים בה רק בצהריים בגלל שאנחנו מעדיפים לאכול בבוקר ובערב במקום שקט ולא עמוס, לפעמים הם אפילו לא פותחים את הקפיטרייה בבוקר ובערב כי אין טעם, הם מספקים לנו את כל האוכל והמצרכים שאנחנו צריכים ושמים אותם במטבח שלנו, אבל אם אתה רעב ואין לך כוח להכין משהו יש כל מיני מכונות של אוכל ושתייה ואתם גם תמיד יכול להזמין אוכל מבחוץ, אז אל תדאג אתה לא תרעב", "יופי, כי יש לי תאבון גדול", "באמת? מה אתה כבר יכול להכניס לבטן הקטנה שלך?" בן אמר בהתגרות, "אל תזלזל בי ובקיבה שלי", "לא מזלזל ,פשוט לא מאמין". הדלת של המעלית בדיוק נפתחה ,"אז כדאי שתאמין".

הארי הלך אחרי בן 'ואו מה זה המקום הענקי הזה? זה יותר גדול מהדירה המושכרת ומהדירה שלי ביחד', הוא הסתכל מסביבו ולמזלו אף אחד לא היה מחוץ לחדרים. הוא ראה סלון ענקי שיכול להכיל יותר מחמישים איש, מול הסלון יש טלוויזיה ענקית שמכסה כמעט את כל הקיר ובצידו הימני הוא ראה מטבח ענקי עם מלא שולחנות גדולים. הם המשיכו ללכת עד שהם הגיעו למסדרון ארוך ורחב שבו היו מספר רב של דלתות 'אלה בטח החדרים' ירוק העיניים משער במוחו. "איפה החדר שלנו?", "שם" השרירי הצביע על סוף המסדרון והתחיל להתהלך שוב.

–

"ואו! אתה בטוח שזה החדר שלנו?" הארי אמר בהתרגשות, "כן אני בטוח. זה הצד שלך וזה הצד שלי" בן הצביע על שתי מיטות שונות ורחוקות אחת מהשנייה שצמודות בצד אחד לקיר, ליד כל מיטה הייתה שידה קטנה ומחשב נייד. בחדר היו שתי טלוויזיות- כל טלוויזיה מול מיטה שונה, ליד כל טלוויזיה היה ממוקם ארון שבו כנראה שמים את הבגדים. בקידמת החדר היו שתי דלתות שונות שהיו ממוקמות כל אחת בצד שונה. "לאן הדלת הזאת מובילה?" הארי הצביע על הדלת שהייתה בצד שלו. "המקלחת והשירותים שלך, שלי בצד השני" , "אוו, המקום הזה ממש גדול" הקטן אמר בפליאה, "אני שמח שזה מוצא חן בעיניך", "אפשר להגיד שזה מוצא חן בעיניי, נקווה שגם בהמשך אני אחשוב ככה", "נקווה" הנער השרירי והנאה הניח את התיק של הנשי ליד המיטה ששייכת לאחר.

"רוצה לאכול?" בן שאל, "אני אשמח למשהו טעים", "אוקיי בוא נלך להכין לך משהו לאכול" הארי הנהן באושר, פותח את דלת החדר ונותן לבנג'מין לצאת ראשון משם. ירוק העיניים צעד מספר צעדים, אבל אז הוא שמע קול של דלת נפתחת, הוא קפא במקומו והביט בחשש על הדלת מולו, שם עמדו שני בנים, הם צחקו ביחד ולמזלו הם לא הביטו עליו. הארי הסתובב במהירות לתוך החדר וסגר בזהירות את הדלת, שם את אוזנו על הדלת.

–

'זה פאקינג כאב' , הוא חשב לעצמו בזמן שהוא שם את ידו על אוזנו הכואבת, כאשר הוא הקשיב למה שקורה בחוץ רעש מחריש אוזניים של חפץ כבד שהכה בדלת נשמע מהצד השני. 'זה נשמע כאילו משהו התנפץ על הדלת'. "מה נעשה לך היום?" הארי לפתע שמע קול עמוק מעבר לדלת. הוא הצמיד בזהירות את אוזנו שוב, מנסה בכל כוחו להקשיב למתרחש. "משעמם לי, מה אתה מציע לי לעשות לך בן המתוקי?", הארי שמע את קולו המוכר של האקס שלו וליבו החסיר פעימה מפחד.

"תענה לי!" מייק צעק, יותר נכון צווח על בן. 'מה הוא עושה?', "פשוט תעשה מה שאתה רוצה וזהו" בן נשמע מותש. לפתע הארי שמע יבבות כאב מבחוץ, "קדימה מייק, תראה לו מה זה!", "כן מייק יותר חזק". הארי הבין שיש יותר אנשים בחוץ 'מה קורה שם?!'

הוא פתח באיטיות את הדלת, מציץ מתוך הפתח הקטן. עיניו נפערו לרווחה, הוא שם את ידו על פיו ולא האמין למה שהוא רואה. הנער עם עיניי הדבש ישב על בן והיכה אותו בחוזקה בזמן שהילדים האחרים מעודדים את מייק ומדי פעם עוזרים לו להכות את השרירי שלא זז ורק ילל מכאב. 'מה לעזאזל קורה פה? אני לא מאמין! מה אני אעשה? מייק הבן זונה הזה, מה עובר לו במוח הרקוב שלו?!' .

–

הארי לא יכל לסבול את זה יותר, אף אחד לא עוזר לנער המוכה. הוא פתח במהירות את הדלת, האחרים עדיין המשיכו לעזור למייק שכנראה לא שם לב לירוק העיניים. "תעזוב אותו!", כל העיניים עברו במהירות לנער הרזה והכועס שעמד מול מייק. מייק הרים במהירות את מבטו, ידו עדיין מונפת כלפי מעלה בכוונה להמשיך להכות את בן. בהתחלה עיניו של הגבוה הביעו אך ורק כעס, אבל כשהוא הבין מי עומד מולו עיניו הביטו בהארי בהלם מוחלט, ידו צונחת בחזרה למטה.

ירוק העיניים הביט בו בגועל ודחף אותו בחוזקה מבן, מרוויח כמה צלילי הלם מגרונם של הילדים האחרים. "מטומטם! חתיכת בן זונה מסריח! אין לך חיים?! תוציא את התסכול שלך על משהו אחר, לא על בני אדם! דפוק!", "איך אתה מעז?!" נער נמוך בעל שיער כחול תפס את ירוק העיניים בצווארון חולצו. 'זה כנראה השותף של מייק, הוא יצא איתו מהחדר' הארי חשב לעצמו, לא מתרגש מהאחיזה של האחר, "תעזוב אותי" ירוק העיניים דיבר באדישות, להפתעת הילדים הוא לא הביע שום פחד. "מה אמרת?", "אתה מוכן לעזוב אותי ולהפסיק לצרוח לי בתוך האוזן?!", "מי אתה חושב שאתה שתדבר אליי ככה? אתה חדש או משהו?".

"רגע זה לא הארי?! כן זה הילד החדש מלפני שבוע, צ'אן אתה לא הייתה באותו זמן" אחד מהנערים נזכר בירוק העיניים ששר לפניהם. "הארי?!" הנמוך הסתכל בבלבול על הנער שהוא החזיק "הארי…השם מוכר לי..ה-א-ר-י… האריייייי?!", "כן הארי כמה פעמים אתה צריך להגיד את השם שלי?!". צ'אן הביט במהירות על מייק, כאילו שואל אותו משהו במבטו והאחר השפיל את ראשו והנהן באיטיות. 'מה הם עושים?…רגע מה איכפת לי בכלל?!', הנשי הזיז את את ידו של צ'אן ממנו ומיהר לעזור לבן, מרים אותו לישיבה. מביט לרגע במבט מלא שנאה על מייק ההמום שישב בשקט.

"יש לכם פה מרפאה?", "ל-א צריך, א-ני בסדר!", "מה בסדר? זה בית ספר של אנשים מטומטמים או מה? אני לא שואל אותך בכלל, אתה בא איתי למרפאה". "אתה כנראה לא מכיר את החוקים פה", הארי הביט שוב על מייק שנעמד מולו "מה אמרת?", "אמרתי שאתה לא מכיר את החוקים", "ומה הם בדיוק החוקים מייק?".

הגבוה התכופף, פניו נעצרו מול פניו של הארי, "מה שאני מחליט!" הוא אמר לבסוף, ירוק העיניים לא יכל להתאפק וצחק בזלזול על ביטחונו הפתטי של האחר "לפי מה שאני יודע אתה לא הקמת את הבית ספר הזה, ואתה לא המנהל. סורי בייב, אבל החוקים שלך יכולים לנשק לי את התחת".

הנער עם עיני הדבש תפס בחוזקה את סנטרו של ירוק העיניים, מקריב את הנשי אליו, סנטימטרים ספורים מפרידים ביניהם. "למה חזרת?" הוא אמר בלחש, "לא עניינך". מייק התקרב מעט יותר קרוב מידיי לשפתיו של האחר, 'אין מצב שהוא ינשק אותי מול כולם' הארי חשב לעצמו ולא זז ,מחייך חיוך צדדי ומחכה שהאחר יגיד משהו.

–

"מה קורה פה?" קול של אדם מובגר נשמע ברקע, הגבוה מיהר להתרחק מהרזה יותר. "אדוני המנהל, אנחנו בסך הכל עושים קבלת פנים להארי" מייק אמר בביטחון, "הארי? מה אתה עושה פה?" הנשי נעמד "לאונרד, זאת אומרת המנהל, החלטתי לקבל את הבקשה שלך! אני מוכן ללמוד פה", "באמת?" קולו של המנהל נשמע צפצפני וילדותי והוא מיהר לבלוע את רוקו במבוכה, "אני מתכוון, אני מאוד שמח אדוני הצעיר…בנג'מין מה קרה לך?" המנהל סוף סוף הבחין בנער הפצוע. "נפלתי" המוכה אמר, הארי רצה להגיד משהו אך בן שם לב לזה ומהר אחז ברגלו בחוזקה. הזמר הוריד את מבטו והסתכל על בנג'מין שהביט בו במבט מתחנן, לבסוף הוא נשך את שפתו התחתונה בחוזקה והנהן. "כן הוא נפל" צ'אן הוסיף והושיט לבן יד, מנסה להיות נחמד לפני המנהל, והאחר נעזר בו לעמוד.

'כולם פה שקרנים, עכשיו אני מבין למה בן רצה שאני אחזור'