כשעזבת, האם שכחתי? פרק 88
הם התפצלו, דן וג'ון הלכו לעשות עוד סיבוב קטן בקניון, לחפש עוד בגדים לג'ון, בעוד שמקס ומגי הקפיצו את מייק והארי לבית הספר.
–
"תהנו" מגי קרצה להם מהרכב, שולחת את ידייה מחוץ לרכב ומחבקת את הארי, חצי מגופו בתוך הרכב והחצי השני בחוץ.
"אני שמחה שהשלמתם" היא לחשה לאוזנו לפני שטפחה על ישבנו, "תהנה" היא ציחקקה, גורמת לו להסמיק מעט, משחררת אותו מהחיבוק.
"בהצלחה" מקס אמר לזוג שנופף להם לפני שנסעו משם, האנשים שברכב קיבלו עוד ניפופים ממייק והארי שעמדו שם והסתכלו עליהם נוסעים.
"איזה יופי שהם השלימו" היא מלמלה באושר לגבר שלה, "מגיע להם להיות מאושרים ביחד" הוא השיב והיא חייכה, מסתכלת בחוץ ומוציאה מעט את כף ידה החוצה, נהנת מהרוח.
—
עם זרתות משולבות הם הלכו לבית הספר, עדיין מעט מובכים, הם אחרי הכל התרגלו להיות מרוחקים ואז בבום אחד הם מצאו את עצמם חוזרים חיי הנורמה.
"עוד שישה ימים" מייק אמר, "כן, אני אנצח" הארי אמר בציחקוק, מסתכל על מייק ששיחרר את המגע העדין בידיו ועטף את כתפיו של הארי, אוחז אותו צמוד אליו.
"אני אנצח" מייק אמר בהתנשאות, "אני!" הארי הפציר, רוקע ברגל אחת בקרקע, מתעקש.
"לא לא, אני" מייק אמר, מצחקק כשהארי שירבב את שפתיו ומבלגן את שיערו של השטני שחייך לבסוף, עוטף את מותניו של מייק עם זרועו הקטנה.
–
הם נכנסו לחדר בבית הספר, מסדרים את הדברים שלהם, "זה ישאר כאן" הארי מלמל, מניח את השקית עם התחתון האירוטי על המיטה, מייק ציחקק, מתלבט אם להגיד משהו מיני, אבל הוא העדיף שלא, עדיין לא נעים לו ממה שקרה בפעם הקודמת.
מייק והארי הכינו לעצמם כוס קפה, הם יצטרכו לעבוד עד מאוחר היום והם צריכים להיות כמה שיותר עירניים, הם צריכים להיות מפוקסים ולתת את כל מה שהם יכולים בשביל לגרום לכיתה שלהם לנצחת בתחרות הקרובה.
—
"אני באמת מצטער על מה שעשיתי" מייק אמר בכנות מלאה, יושב למול הארי בשולחן שבחדר.
"אתה לא צריך, אני זה שצריך להצטער, עשיתי דבר נוראי ולא יכולתי לעצור את עצמי מלהמשיך לנסות להכאיב לך" הזמר מלמל, אוחז בידו של מייק, "אבל בסופו של דבר הכאבת לעצמך" הרקדן אמר, נושק לידו של הארי, "אני לא רוצה לאבד אותך" הוא הוסיף, מביט על הארי בעיניים דומעות, "כל כך פחדתי שסבלת בגללי" פיו של הגבוה רעד והארי נעמד, הולך למייק ומחבק את ראשו של הרקדן צמוד לבטנו שלו בזמן שמייק חיבק את מותניו בחוזקה, בוכה לו בעצב.
הארי התכופף, נושק לראשו של מייק בחום, רוצה להרגיע אותו.
"אני בסדר" ירוק העיניים לחש, מלטף את ראשו של מייק ביד אחד ובשנייה הוא טפח על גבו, מתיישר ונותן למייק לפרוק את שעל ליבו, לא רוצה להשאיר פיסת כאב אחת תקועה בתוך ליבו של שחור השיער.
כמייק התחיל להירגע הארי כופף את כל גופו למול האחר, מסתכל על פניו של מייק ומנגב אותן עם ידיו, מתקדם ומנשק קלות את שפתיו של מייק.
"אני תמיד אוהב אותך" הוא לחש, גורם למייק להחסיר פעימה ולמשוך אותו אליו, לא הספיקו לו כל הנשיקות והוא רצה עוד, הארי הבין ונישק את מייק, מניע בעדינות את שפתיו על שלו, מתחברים שוב עם שפתיהם
—
"בהצלחה" מייק אמר, נושק ללחיו של הארי, "בהצלחה" הארי השיב, נושק ללחיו של מייק לפני שנכנס לחדר החזרות.
"הארי!" לורן אמרה בחיוך כשראתה את המדריך, "אני מקווה שישנת טוב" הארי אמר והיא הנהנה במרץ, מוכנה לעבוד, הוא חייך, מתחיל להסביר לה מה הם הולכים לעשות היום.
—
"מעולה" מייק אמר, הולך בין תלמידיו ובוחן את התנועות שלהם, מסדר אותם כמו שצריך כשפספסו צעד, מראה להם איך לעשות את התנועות בצורה נכונה, זז מדי פעם ביחד איתם, מאפשר להם לזוז בקצב שלו.
במהלך הריקוד הוא הרגיש מסוחרר לרגע והפסיק לזוז, הולך ומתיישב על הריצפה מאחורי התלמידים שלו, עושה את עצמו כאילו וככה נוח לו יותר לראות את הביצועים שלהם, לא נותן לתלמידים להבחין שמשהו לא בסדר איתו.
"יופי" הוא אמר, מוחא כפיים כשהם הצליחו לרקוד כמו שצריך עד הסוף, מסיימים את החזרה הראשונה.
"אנחנו חייבים לנצח" תלמיד אחד אמר ומייק הנהן, שולח את ידו מעלה שיעזרו לו להתרומם, תלמיד אחר משך אותו מעלה, גורם לסחרחורת להתחיל שוב בראשו של מייק והמדריך צעד אחורה, כאילו ומאבד שיווי משקל.
"המדריך?" התלמיד שאל בבלבול, לא מבין מה קרה ומייק חייך, "אני בסדר" הרקדן אמר, טופח על גבו של האחר, מנסה להראות לו שהכל בסדר איתו.
"בואו אני ארקוד אתכם" האחראי אמר, נעמד ביחד איתם מול המראה, מתחילים לנוע בלי מוזיקה.
בהתחלה זה היה לו קל אבל אז שוב הוא הרגיש את הסחרחורת, התנועות שלו נהיו איטיות יותר והתלמידים הבחינו בזה, "אתה בטוח שאתה בסדר?" הם נעצרו, מסתכלים עליו בדאגה, יודעים שמשהו כנראה לא בסדר.
"כן, אני בסדר" מייק מלמל לפני שעיניו התגלגלו מעלה והוא צנח על הריצפה.
"מייק?" אחד מהתלמידים צעק, מתכופף ולא יודע מה לעשות, מפחד לגעת בו.
"תקראו להארי" הוא צעק ותלמיד אחר יצא מהחדר, הארי כנראה ידע מה לעשות.
—
"לא להתפרץ פנימה" הארי אמר בקשיחות כשאחת מהתלמידים של מייק נכנס במהירות בדלת, מפריע להמשך האימון.
"מ-מייק" התלמיד מלמל בלחץ, גורם להארי לדאוג, "מייק!" התלמיד צעק שוב, "מה קרה?" הארי שאל בדאגה והתקרב לתלמיד, "הוא התעלף" הצעיר אמר בפחד, גורם לרוז לפעור את עיניה ולכסות את פיה בפחד, "מה?" הארי שאל בלחש, מזיז את התלמיד מהדרך ורץ לחדר החזרות של מייק, פותח את הדלת ורואה את בעלו על הריצפה.
"מייק" הוא לחש, הולך במהירות אליו ויורד על ברכיו, מרים בזהירות את ראשו של הרקדן, סוטר מעט ללחייו, רוצה להעיר אותו "מייק?" הוא שאל בלחץ, אבל האחר לא הגיב.
"תזמינו אמבולנס" הארי אמר לתלמידים, לא רוצה להלחיץ אותם יותר מדי למרות שהוא היה יותר מלחוץ.
"מייק אתה שומע אותי?" הארי שאל שוב, מחבק את ראשו של האחר, צפצוף בכי יצא מגרונו, אבל הוא החזיק את עצמו, חוזר להסתכל על פניו של מייק, "יהיה בסדר" הוא מלמל לעצמו, "יהיה בסדר".
—–
"לפי מה שאני רואה זה איבוד הכרה מלחץ" הפרמדיק אמר בזמן שהיו בתוך האמבולנס, נוסעים לבית החולים, הוא הסתכל על הארי שאחז בכף ידו של מייק, "יש לו עבר של מחלות או רגישות?" הוא שאל והארי הנהן, "הוא היה חולה בסרטן במשך כמה שנים" הארי אמר ופרצופו של הפרמדיק הרצין עוד יותר, "נצטרך לבדוק בבית חולים אם הסרטן חזר" הוא אמר, מקפיא את הארי שבהה בו באימה ולאחר מכן על מייק, לא מצליח להחזיק את דמעותיו.
—
"מה קרה לו?" ג'ימס שאל כשהארי רץ אחרי האלונקה שבה מייק שכב, "הוא איבד הכרה בזמן האימונים" הארי אמר, רועד וממשיך לרוץ אחרי המיטה, "תגיד לי שזה לא סרטן, בבקשה" הקטן התחנן, אבל ג'ימס שתק, לא יודע מה להגיד להארי.
"תישאר כאן" ג'ימס אמר לפני שהרופאים והוא נכנסו לחדר סגור, משאירים את הקטן בחוץ.
–
מגי ומקס הגיעו ראשונים, רצים אל הארי שישב עם ידיים רועדות והמתין על ספסל למול החדר שכנראה מייק נמצא בו.
"הארי, מה קרה? הכל היה בסדר" ארוכת השיער אמרה בלחץ, מחבקת את הארי ההמום, "אני לא יודע" הוא מלמל, כאילו והוא מנותק מהמצב, "הוא עוד עובר בדיקות?" מקס שאל והארי הנהן, אדום השיער נאנח, הולך מצד לצד ומכרסם את ציפורניו, מודאג.
–
"כאן!" מקס קרא כשראה את דן וג'ון, רצים אליהם.
"מה זה הדבר הזה עכשיו?" ג'ון מלמל, לחוץ, מלטף את הארי שעצם את עיניו ונשם עמוק, מכרסם גם הוא את ציפורניו, מתפלל בליבו שהכל בסדר.
"הוא היה בסדר גמור עד עכשיו" דן מלמל, מאגרף את ידיו בחשש, לא מאמין שהמצב יכול להשתנות ככה בפתאומיות.
–
הם הזדקפו כשג'ימס יצא מהחדר, עוצם את עיניו ונאנח, הולך להארי ואוחז בכתפו, מסתכל עליו בעיניים אבהיות.
"זה לא סרטן, הוא בסדר" הוא מלמל בהקלה, גורם לדמעות הקלה לברוח מעיניו של הארי, "אז מה יש לו שהוא התעלף ככה?" דן שאל, רוצה לדעת כמו כולם מה הייתה הסיבה הפתאומית למצבו של הרקדן.
"זה כנראה מתשישות ולחץ, קרה משהו בימים הקרובים שיכל להשפיע על המצב שלו ככה? זה נראה כאילו ועבר שני מצבים קיצוניים באותו הזמן שגרמו לו להתמוטט" הוא שאל והארי פרץ בבכי פתאומי, מפתיע את ג'ימס.
"זאת אשמתי" הוא מלמל, "בגללי הוא ככה" הוא אמר בקול שבור, "מה פתאום בייבי" ג'ון אמר בכאב, מחבק את האחר, "זה ממש לא אשמתך" מקס אמר, נאנח בעצב.
"אין צורך להאשים אף אחד" האחראי אמר, מחבק את הארי בחוזקה.
"המחשבה עלייך הצילה אותו בעבר ממוות, אתה לא צריך להאשים את עצמך בכלל" הרופא טפח על גבו של האחר, "הוא בסדר גמור והוא עכשיו מקבל שינה טובה, אתה צריך לקנא בו" הוא הרגיע, מסתכל על הארי.
"הוא מקבל נוזלים והוא ישן, הוא לא מרגיש כאב, הוא יתעורר ויהיה עוד יותר חזק, אל תקשה על עצמך" הרופא אמר, מבלגן את ראשו של הארי, "אתה אפילו יכול לישון לידו אם אתה רוצה" הוא אמר בחיוך, מלטף את פניו של הארי שהנהן בהסכמה.
——
"הוא בסדר" הארי אמר לטלפון, "תודה לאל" לאונרד אמר בהקלה, "אני אגיד לזאק לקחת אחריות על התלמידים עד שמייק ירגיש טוב" המנהל הוסיף, "אוקיי, תודה" הארי מלמל, "אני בטוח שנבהלת, לך להיות איתו" המבוגר אמר, "כן זה היה קצת מפתיע" הקטן ציחקק, "שיהיה לילה טוב ותעדכן אותי אם משהו ישתנה", "אעדכן, לילה טוב" הזמר אמר, מנתק את הטלפון.
–
"נסיכה, אתה בטוח שאני לא צריך לבוא?" בן אמר בלחץ לטלפון, "זה בסדר, כולם כבר הלכו, הוא ישן עכשיו גם ככה" הארי הסביר, "אוי נסיכה, פחדת ממש, נכון?" בן ידע והארי נאנח, "מאוד" הוא עצם את עיניו, נושם בכבדות.
"תלך להיות איתו עכשיו, אתה בטח עייף ואתה צריך להיות לצידו ברגעים כאלו שלא תישבר אתה בעצמך" בנג'מין אמר בדאגה גם לאחר, "אני לא רוצה שגם אתה תתעלף פתאום" הוא הוסיף, "תודה בנג'מין" הארי אמר בחיוך, "לילה טוב מגודל", "לילה טוב נסיכה" השרירי אמר לפני שניתק, נאנח בהקלה שהכל בסדר, מתקשר לאמילי ומעדכן את בת זוגו המודאגת.
–
הארי פתח לאט את דלת החדר, מסתכל על הגבר הישן שלו לפני שנכנס פנימה, צועד באיטיות פנימה ועולה בעדינות למיטה הקטנה, שוכב על חזהו של מייק ושומע את דפיקות ליבו, זה הרגיע אותו והוא חיבק בעדינות את גופו של מייק לאחר שכיסה אותו כמו שצריך.
"בייבי שלי" הוא לחש בעצב, נושק לחזהו של הגדול לפני שחזר לשכב עליו שוב, מלטף את חזהו של מייק ברכות לפני שנרדם.
—
מייק כיווץ את גבותיו, עור השמש הפריע לעיניו והוא מלמל דברים לא ברורים, פותח באיטיות את עיניו.
הוא הסתכל בבלבול לצדדים, "איפה אני?" הוא שאל בקול צרוד, מוריד את עיניו מטה ורואה את הארי ישן עליו, הוא חייך מעט, אבל עדיין הוא היה מבולבל בשביל להתרכז באחר.
הרקדן שוב הסתכל לצדדים, מבחין בקירות בית החולים, הוא הרגיש עקצוץ ביד והוא הוריד את ראשו מטה, מבחין שמחובר אליו נוזלים.
הוא הביט על האוויר בבלבול, הוא באמת התעלף? הוא חשב לעצמו כשניזכר בסחרחורת שהרגיש בחדר החזרות.
חום העיניים נאנח לעצמו, מרים בזהירות את ראשו של הארי מחזהו לפני שהוא זז מהכרית והשכיב אותו עליה, נושק למצחו לפני שירד באיטיות מהמיטה, מחזיק את עמוד הנוזלים והולך לבחוץ, רוצה לברר מה קרה.
–
"הלחצת את כולם, זה מה שקרה" ג'ימס הכה את כתפו של מייק כשהוא נכנס למשרדו ושאל אותו מה קרה, הרופא ניתק אותו מהנוזלים כשראה שאין בהם עוד צורך.
"יש לי משהו?" מייק שאל בפחד, "אל תדאג, הכל בסדר, היית עייף והחלטת להבהיל את כולנו ולישון בפתאומיות" ג'ימס אמר, נותן למייק עוגה ומיץ, "מתוק יהיה טוב לך", "תודה" מייק נאנח בהקלה.
"הארי בטח נבהל" הגדול התעצב, חושב על התגובה האפשרית של הארי למצבו.
"הוא יותר מנבהל, טוב שהוא בעצמו לא התעלף" הרופא מלמל, "אבל הוא נרגע כשאמרתי לו שהוא יכול לישון איתך" הוא חייך, מרגיע את מייק.
–
"רק דיברנו עליו" ג'ימס ציחקק כשהארי התקשר אליו, עונה לו ושם אותו על רמקול.
"מייק נעלם!" הארי אמר בלחץ, גורם לג'ימס לצחוק, "הוא לא נעלם" הוא גיחך כשהביט בפניו של מייק המשועשע, "הוא אצלי במשרד, בוא" הרופא אמר, "מייק הזה, רק להלחיץ אותי הוא יודע" הארי אמר בעצבנות גורם לג'ימס להסתכל על מייק ולהתאפק לא לצחוק עליו, "אני בא" הארי אמר לפני שניתק.
"ואיי ואיי" ג'ימס מלמל, טופח על כף ידו של האחר, מאחל לו בהתחלה.
–
הדלת נפתחה במהירות, הגבר הקטן נכנס, מביט בכעס על מייק.
"מה חשבת לעצמך שהלכת ככה? אתה יודע כמה נבהלתי?" הארי שילב את ידיו, מרים את טונו, "ומה אתה מחליט להתעלף פתאום? מה חשבת שאני אעשה?" הקטן המשיך להתעצבן, "למה אתה לא דואג לבריאות שלך וגורם לי לפחד עליך?" השטני המשיך להתרגז ומייק רק נאנח והתרומם, מחבק את הארי.
"אני בסדר" הוא אמר בשקט, "אני מרגיש טוב" הוא הוסיף, מרגיע את הארי, פרצופו של האחר התרכך והוא נאנח לפני שחיבק את מייק בחזרה.
"חשבתי שאני הולך למות אתמול" הארי מלמל בעצב, מכה את גבו של מייק, "שששש, אל תדאג, אני טעיתי שלא דאגתי לעצמי" הוא הוסיף, נושק לראשו של הארי, "אל תעשה את זה יותר" הארי לחש, "אני לא" מייק ליטף את גבו של האחר.
"עכשיו, הייתי שמח אם תשימו לב אליי" ג'ימס אמר, גורם לזוג לנתק את החיבוק ולהתיישב למולו.
–
"נראה שגם אתה צריך משהו מתוק" המבוגר מבניהם אמר, מגיש לקטן עוגה ומיץ, והאחר הודה לו, אוכל ושותה את המתוקים, נאנח בהקלה.
—
"מייקי?" מאריה נכנסה בדלת, "מארי" הרקדן נעמד, מרים את הילדה בעלת השיער הארוך, "איזה כיף לראות אותך" היא ציחקקה מחבקת אותו, "התגעגעתי אליך קטנטונת", "אני לא קטנטונת" היא ניפחה את לחייה, גורמת לאחרים לצחקק.
"הארי" היא נופפה לשטני שעמד לצידו של מייק, עוברת מידיו של מייק לידיו של השטני, מחבקת אותו בחוזקה.
"יש לך עוגה בפה" היא צחקה, מנגבת את פיו, "הוא יותר קטן ממני" היא גיחכה, ממשיכה לחבק את הארי שציחקק והסתכל על מייק שחייך למראה האבהי של הארי.
—
"היא ממש משתפרת" ג'ימס אמר לגברים שהתיישבו בחזרה, הקטנה יושבת על רגליו של הארי, "אפשר לראות" הזמר חייך, משחק בשיערה הארוך בזמן שהיא אכלה מהעוגה שלו, שותה גם מהמיץ המתוק של ירוק העיניים, מדי פעם מייק ניגב את פיה כשהתלכלך.
"אתם תהיו הורים טובים" ג'ימס פלט כשהביט במעשים שלהם, מקפיץ את ליבם של שני האחרים שהביטו במבוכה אחד על השני.
"יש עוד זמן עד לזה" מייק אמר בחיוך לג'ימס, "אבל אני בטוח שהארי יהיה אבא נפלא" הוא הוסיף וחייך להארי הסמוק, "גם אתה תהיה אבא מדהים" הקטן החמיא בחזרה.
"נכון, אתם תהיו אבא ואבא טובים ואני אעזור לכם לטפל בילדים שלכם" מאריה ציחקקה, אוהבת המגע בשיערה, "איזה כיף, עכשיו אני מרגיש הקלה" מייק אמר בחיוך לילדה המאושרת.
—–
"אז אני יכול ללכת עכשיו?" מייק שאל וג'ימס הנהן, "עדיף שרק ממחר תחזור לעבוד, אני לא רוצה שתסתכן, עדיף שתנוח עוד קצת לפני שאתה מקשה על עצמך עם אימונים" הרופא אמר, "אוקיי" הרקדן אמר, מבין את דבריו של האחר.
"יש משהו מיוחד שצריך לעשות היום?" הארי שאל וג'ימס הנהן, מסקרן אותו.
הרופא התקרב לשניהם, "שתיקח גם אתה חופש ותתכרבל איתו ביחד במיטה, אין הגבלת תזוזה" הוא לחש, גורם לשניהם להסמיק, "ג'ימס" הארי מלמל, והרופא צחק, "יאללה תעופו לי מהעיניים ותהנו ביחד" המבוגר סילק אותם מחדרו, "אני אדבר איתך" מייק אמר ונופף לו לפני שיצא עם הארי.
—–
הארי נאנח, מסתכל על השמיים כשהם יצאו מבית החולים, מצחקק לעצמו.
"מה?" מייק שאל, "החיים שלנו לעולם לא יהיו משעממים, אה?" הוא המשיך לצחקק, "אבל זה מה שמיוחד בנו אחרי הכל" מייק צחקק גם הוא, אוחז בכף ידו של הארי.
"אני אגיד ללאונרד שאני אקח היום חופש" הקטן אמר, מסתכל על מייק, "אני רוצה לראות שהכל בסדר איתך" הוא הוסיף והגדול הנהן, "תדאג לי טוב היום" הרקדן ביקש והארי חייך, "אתה תחת טיפולי המלא היום" הזמר מלמל, הולך עם מייק ליציאה, מזמינים מונית שתיקח אותם לבית.
—
"בית מתוק שלי" הארי אמר בחיוך מאושר, חולץ את נעליו, "אני רעב" מייק מלמל והארי הנהן, "תשב, אני אכין משהו" הקטן אמר הולך למטבח, "אני אעזור לך" מייק אמר, אבל כשהוא קיבל מבט מאיים מהארי הוא התיישב, לא מפריע לאחר להכין להם אוכל.
–
"אני מצטער שהדאגתי אותך" מייק אמר, "זאת לא אשמתך, אתה לא צריך להצטער" הארי אמר, עדיין במטבח, "אני לא רוצה שתמשיך לדאוג לי" הגדול מלמל בכנות, גורם להארי לחייך, "גם אם אתה לא רוצה, אני אמשיך לדאוג לך, אתה אחרי הכל בעלי" הקטן אמר, מסתכל לשנייה על מייק שחייך אליו, "אני אוהב אותך" מייק אמר, מקפיץ את ליבו של הארי שהסמיק, "גם אני אותך" הזמר אמר, גונב ממייק את ליבו.
תגובות (0)