כשעזבת, האם שכחתי? פרק 84

"מקס הגיע" מגי אמרה, מסתכלת על הארי, עיניו נפוחות מעט מהבכי של אתמול.
"אתה בטוח שאתה רוצה לחזור לבית הספר?" ג'ון שאל בדאגה והארי הנהן, "אני צריך להפריד בין יחסים אישיים לעבודה שלי" הוא ענה.

"תמשיך ללמד את דילן?" מגי שאלה בסקרנות, "כנראה, אבל אני צריך להסביר לו דבר או שניים לפני שאמשיך להדריך אותו" הוא חייך אליהם, "ושיעורי הגיטרה?" מגי שאלה, "אוותר עליהם" הוא חייך.

"אבל אני לא חושב שאצליח להתמודד עם מייק" הוא מלמל בכנות.

"אתה תמיד יכול לישון כאן או אצל מגי אם אתה לא רוצה לישון איתו" ג'ון אמר ברצינות, נושק לצווארו של הארי, הקטן חייך לעצמו כשהמגע של ג'ון ושל מגי לא הרתיע אותו.

"לפחות מהמגע שלכם אני לא נגעל" הוא גיחך, "חסר לך להיגעל ממני" ג'ון הכה את ישבנו של הארי ברכות, מחבק אותו בחוזקה, "תינוק שלי" הוא לחש.

"יאללה, בוא נלך למקס, הוא יקח אותך ואחר כך יאסוף את מייק" ארוכת השיער אמרה, לוקחת את תיקו של הארי, הקטן הנהן נשם עמוק, יוצא איתה מחוץ לדירה ומנופף לג'ון לשלום.
—
הארי הסתכל על מקס מהמראה של הרכב, והגדול שם לב לזה, "אתה רוצה מידע?" הוא שאל והארי הוריד את ראשו והנהן באיטיות, מקס חייך כשמצא את זה חמוד.

"הוא בכה הרבה" מקס אמר, רואה איך שהארי הרים את ראשו והסתכל אליו שוב, "הוא שתה מלא, כמעט בקבוק שלם" הוא נאנח וגם הארי, "הבנתי מדן שהוא הקיא לא מעט בבוקר ושהוא בקושי הצליח לעמוד אז דן קילח אותו" ירוק העיניים כרסם את ציפורניו, מודאג.

"ו-ועכשיו?" הזמר שאל, "הוא אכל ושתה הרבה מים, דן אמר שהוא נראה בסדר עכשיו" מקס הרגיע אחרי כל הדברים המדאיגים שאמר, "אוקיי" זה היה הדבר היחידי שהארי אמר לפני שהשתתק.
מקס הסתכל על מי והיא עצמה את עיניה והנהנה, אומרת לו שיעזוב ויתחיל לנהוג.
—–
"הוא בסדר, הוא בכה לא מעט אבל הצלחנו להרגיע אותו" מגי אמרה כשמייק הסתכל עליה מהמראה, רוצה לדעת עוד דברים על הארי.

"אל תקשה עליו, הוא גם ככה מאשים את עצמו" מגי אמרה, נוזפת בו "התגובה שלך הייתה נורא קשה בשבילו, הגזמת" ארוכת השיער כעסה מעט, "מגי" מקס מלמל, מבקש שתפסיק, והיא נאנחה כשהסתכלה על השפה הפצועה של מייק.

"אני מצטערת, אני יודעת שגם אתה סובל לא פחות ממנו" היא אמרה ברוגע, "את צודקת, הגזמתי" הוא אמר בחיוך עצוב והסתכל מחוץ לחלון, לא מתכוון להמשיך לדבר.

מגי נאנחה שוב, "תיסע" היא אמרה למקס והוא הנהן, מניע את הרכב.
–
הארי ישב בחדר שלהם, רגליו רעדו והוא כירסם את ציפורניו, מחכה למייק, הוא אומנם לא יודע מה לעשות כשיראה אותו, אבל העיקר לראות שהוא נראה בסדר.
הוא נעמד כשהדלת נפתחה, מייק עמד בדלת, מסתכל עליו ונכנס לחדר, סוגר אחריו את הדלת.

מייק נשאר לכמה רגעים עם הפנים אל הדלת לפני שהסתובב להארי, שותק.
–
"חוץ מהפצע בפה אתה נראה בסדר" הארי היה הראשון לדבר, "יופי" הוא המשיך אבל מייק שתק.

הגדול פשוט לא יכל להסתכל על שפתיו של הארי מבלי שהכעס הציף אותו, "אתה תמשיך ללמד אותו?" מייק שאל והארי עצר לכמה רגעים לפני שהנהן, גורם לאחר לגחך, "אוקיי" הרקדן אמר, מסדר את דבריו לפני שיצא מהחדר, שוב מתעלם מהארי.
הארי עצם את עיניו ונשם עמוק, זה לא יפסק בקרוב, הוא ידע את זה.
—
הזמר נכנס לחדר החזרות, רואה את לורן ודילן, הנער הזדקף במהירות כשהארי נכנס, מחייך לראות אותו.

הארי לא הביט בעיניו של דילן, הוא הלך לפניהם והסתכל על לורן, "את יכולה לצאת לכמה רגעים, יש לי להגיד לו כמה דברים ולא נראה לי שיהיה לו נעים שתשמעי את זה" הוא אמר בחיוך רך, מסתיר את מחשבותיו והיא הנהנה, חושבת לעצמה שאולי דילן צריך לקבל קצת הערות לא נעימות על הביצועים שלו.
–
הארי הביט בדלת שנסגרה, רק הוא ודילן בחדר, הוא עצם את עיניו ונאנח לפני שפקח אותן והסתכל על דילן, "למה עשית את זה?" הוא שאל בקול נוקשה, "אממ, אני חושב שאני אוהב אותך", "אוקיי ו?" השטני שאל ברצינות, "וחשבתי שאם אנשק אותך אז אולי תרגיש אליי משהו" דילן אמר והארי לא יכל שלא לצחוק בחוזקה, גורם לאחר להתבלבל.

"חשבת שאם תנשק אותי בכוח מבלי שארצה את זה, אז אני ארגיש אלייך משהו?" הארי המשיך לצחוק, "אתה צודק" הוא הוסיף, גורם לאחר לפתח ציפיות.

"אני מרגיש גועל בכל הגוף רק מלחשוב על מה שעשית" הוא הפסיק לצחוק, מסתכל על דילן בכעס נוראי, "אל תחשוב שעצרתי את מייק מלהחטיף לך כי דאגתי לך או משהו, עשיתי את זה בגלל שזה רק יכול להשפיע לרעה על העתיד שלו כאן" הקטן הודה, רואה איך שפרצופו של דילן משתנה לאכזבה.

"אתה לעולם לא תהיה מייק" הארי ירק, "ה-הארי תקשיב" דילן התקרב אליו, נוגע בכתפו, הארי העיף את ידו של האחר ממנו, "אל תיגע בי, אל תתקרב אליי, אל תעשה משהו שלא נמצא בקטגוריה של תלמיד איתי" הזמר אמר בזלזול.

"מייק לא שווה אותך" דילן ניסה בכל כוחו, "אתה לא צריך להיות איתו, הוא אלים ושחצן ומתנשא, אין בו שום דבר טוב" המתלמד אמר בכעס, הארי הביט בו בזעזוע, מתקרב אליו במהירות.

"מה אמרת?" הקטן שאל, עם אצבע אחת הוא דחף את דילן שוב ושוב עד שהאחר נצמד לקיר.

"מייק הוא טוב לב, מצחיק, מדהים ומוכשר, הוא כל עולמי ואני לעולם לא אחליף אותו באף אחד אחר, המילים שלך לא שוות לשום דבר, אתה פשוט ילד אגואיסט שחושב שכל מה שהוא רוצה יהיה שלו" הקטן אמר בכעס, מרגיז את דילן, "אתה כלום" הוא הוסיף בלחש ודילן באמת התעצבן, מסובב את הארי לקיר ומניח את זרועו על עצמות הבריח של הארי, מדביק אותו לקיר.

הקטן גיחך, מביט עליו בכעס, "מה תעשה עכשיו? תנשק אותי שוב?" הארי נגעל מהאחר, "אתה כבר לא חמוד" דילן ציחקק בכעס, "אתה לא מכיר אותי בשביל להגיד שאני כלום" הצעיר אמר ברוגז, "אתה לא מכיר את מייק בשביל להגיד עליו את כל מה שאמרת" הארי ענה לדבריו של האחר.

"עכשיו תתרחק" הקטן הביט עליו באיום, "אני לא צריך אותך או את הגיטרה המזורגגת שלך, תעוף ממני הכי רחוק שאתה יכול, אני לא אגיד לאף אחד כלום על מה שקרה בשביל להגן על התחת הילדותי שלך, אבל עוד צעד אחד ואני אתלונן עליך" הארי לחש, עיניו הירוקות שולחות מבטי שנאה טהורים לצעיר שמולו.
דילן נאנח, משחרר את האחיזה מהארי.

"אני מוותר על האימונים" הנער פלט, "לא אתה לא" המדריך ענה, "אתה ממשיך להתאמן ואתה לא הולך לדפוק את כל הכיתה שלך, הם יותר חשובים לי מהרגשות שלך, אם תוותר אצטרך להתלונן עליך כבר עכשיו" הארי החליט שלאיים תהיה האפשרות הטובה ביותר.

"תתלונן" דילן אמר ברצינות, מתכוון ללכת אבל הארי עצר אותו, "אם אתלונן ההורים שלך יצטרכו לסבול ממך, אתה לא חושב שגרמת להם יותר מדי סבל? אתה בטוח שאבא שלך יצליח לנהל את העבודה שלו ולהישאר איש עם שם כשהבן שלו מואשם בהטרדות? אתה בטוח?" הזמר אמר בחדות, מקפיא את דילן שהביט בו באימה.

"אם זה מה שאתה רוצה לעשות להורים שלך אז קדימה, לך" הארי חייך, משלב את ידיו ומניע את ראשו לכיוון היציאה, מסמן לדילן ללכת אם יש לו אומץ.

הנער רק נאנח ונשאר בחדר, שותק, "מעולה" הארי אמר, הולך ופותח את הדלת ללורן, "תיכנסי" הוא חייך אליה, לא מראה לה שום סימן על מה שקרה בפנים.
–
"אחרי שסידרנו את הדברים בואו נתחיל לתת את כל מה שיש לנו, עוד פחות משלושה שבועות זה כלום, בואו נשקיע את כל כולנו בשביל הכיתה" הארי אמר בהתלהבות ולורן עודדה, דילן שתק אבל אמר "ואו" שקט כשהארי הביט בו באיום.
—-
"איזו הפתעה שביקשת ממני לאכול איתך" בנג'מין אמר, הולך עם הארי לקפיטריה, "מה קרה? מייקי שלך עסוק?" השרירי המשיך לשאול, לא באמת יודע מה קרה.

"פשוט רציתי לאכול עם החבר הטוב שלי" הארי אמר בחיוך, מחבק את זרועו של בן שהביט בו בהפתעה, "אתה באמת הארי?" בן שאל, "צא דיבוק צא" הוא אמר כשהארי צחק והניח את ראשו על זרועו, "זה אני ימגודל", "פו~" בנג'מין נאנח באושר, מדלג באושר לקפיטריה, מתעלל בגופו של האחר שהיה צריך לנוע בקצב שלו.
—
בן הרים גבה בשאלה כשמייק נכנס לקפיטריה ועבר אותם ואת הארי, מסתכל עליהם לרגע והולך לשולחן אחר.

מייק התיישב ליד ניקול ועד מדריכים אחרים שהביטו עליו בשאלה, יודעים שהארי גם נמצא שם, אז למה הוא לא ישב לידו?
–
"אמממ מייק קצת התעלם מאיתנו" בן לחש להארי והקטן שתק והמשיך לאכול, בן הזיז את ראשו הצידה בשאלה, לאחר מכן הוא הסתובב והסתכל על מייק, הוא לא באמת אוכל והוא בעיקר משחק עם האוכל שלו.

"הארי?" בן שאל והקטן נאנח והוריד את הכף מידו, מסתכל על האחר, "אל תדבר ותתן לי לאכול" הקטן ביקש, בנג'מין הביט בו בשאלה אבל לבסוף הוא הנהן, עושה עם ידו כאילו והוא נועל את פיו עם מפתח, זה גרם להארי לחייך לפני שחזר לאכול.
–
בן כחכח בגרונו כשהתהלכו במסדרון, "אני לא יכול שלא לחשוב שזה מזכיר לי את התקופה ההיא כשרק התחלת ללמוד כאן" השרירי ציחקק והארי הנהן, מבין למה הוא מתכוון, "רוצה לדבר על זה?", "החדר שלך פנוי?" הארי שאל ובן הנהן "מתיו רוב הזמן עם החברים שלו אז הוא לא נמצא בחדר עד הערב", "אוקיי, אז בוא נלך לחדר שלך" הארי אמר ובן הסכים.
—-
"אני מבין" בן אמר ברוגע, אחרי שהארי סיפר לו, מפתיע את הארי עם תגובתו העדינה.
"אני שנייה יוצא" בנג'מין חייך, טופח על כתפו של הארי שהביט בו בשאלה ולבסוף הנהן לפני שהשרירי יצא משם.
—
לא עברו מספר דקות והארי יכל לשמוע צעקות של תלמידים בחוץ, הוא רץ מהר לדלת ופותח אותה רק בשביל לראות את דילן על הריצפה שמעליו בן מטיח בו את אגרופיו על גופו ופניו.
"בנג'מין לוגן!" הארי צעק, רק במהירות למריבה, "תפסיק" הארי המשיך לצעוק, מנסה לדחוף את בן מדילן אבל לא מצליח.

"איך אתה מעז?" בן צעק על האחר שצחק כמו משוגע, "תמשיך, קדימה, נמאס לי מהיחס הטוב של כולם" דילן התגרה, "איך שאתה רוצה" בן גיחך, נותן לו אגרוף נוסף.
"מספיק!" צעקה חזקה נשמעה, מקפיצה את כולם, זה היה מייק.

"מה אתה חושב שאתה עושה בשטח בית הספר?" הרקדן צעק על בן, מפתיע את המוכה, המכה ואת הארי, "תזוז" הוא מלמל בכעס והתכופף.

"זה לא ילך עם אלימות" מייק לחש לבן, ובנג'מין הבין עד כמה שמייק מחזיק את עצמו מלעשות לדילן משהו והוא הסתכל על דילן לפני שעזב אותו והתרומם ממנו, משאיר אותו לדמם ולצחוק על הריצפה.

"מיסטר גיבור בא להציל אותי" דילן צחק וירק רוק עם דם על הריצפה, "קום" מייק אמר, עוזר לדילן לקום, משעין אותו על גופו בזמן שהלך איתו למעלית, יורד איתו למרפאה.

הארי הביט על הסיטואציה ונאנח, לוקח את ידו הפצועה של בנג'מין, "אל תפגע בעצמך יותר, מטומטם, ממתי אתה משתמש באלימות?" הארי הסתכל על בן בעצב, "תלך, אני אנקה פה לבינתיים, בטח תהיה לך שיחה אז תתכונן" האחראי אמר, "אני אנקה" תלמיד נכנס לדבריהם, "זה בסדר, אני אנקה" התלמיד אמר שוב, מהנהן להארי, "תודה" המדריך חייך וטפח על כתפו, לוקח את בן גם כן למרפאה.
—
"אז לא אכפת לך שצירפתתי לך את הבעל?" דילן גיחך, משתעל מעט בכאב, "תסתום" מייק מלמל בכעס מאופק, "למה אתה טוב אליי פתאום? מה קרה, הארי נתן לך על הראש?".

מייק נעצר, מסתכל על דילן בכעס, "תסתום" הוא ירק, לוחץ על המותן כואבת של דילן, "אה" הנער אמר בכאב, "או, ככה מתאים לך יותר" הצעיר הוסיף בחיוך מרוצה, ממשיך להישען על מייק.
–
מייק עמד מחוץ לחדר האחות, מסתכל הצידה לאחר ששמע את קולו של הארי, רואה את הקטן עם בן ביחד.
"מטומטם אחד" הארי ייבב, מנגב את הדמעות שלו, "נסיכה, זה בסדר" בן הרגיע את האחר שנשף לו אוויר על הידיים הפצועות, "לא מתאים לך להשתמש באלימות" ירוק העיניים מלמל, נוגע בעדינות בפצעים של בן, "כואב?" הוא שאל ובן הניע את ראשו לשלילה, מסתכל קדימה ורואה את מייק מסתכל עליהם.
"או מייק" בן אמר והארי הרים את ראשו, מסתכל על הגבר שעמד ליד הדלת והשתתק.

"איך היד?" מייק שאל ובן חייך, "היא בסדר, הארי סתם לחוץ" בן דחף בכוח את הארי למילותיו, רוצה שמייק יגיד על זה משהו, "כן" מייק מלמל, לא אומר יותר מדי, "תיכנס, אבל אל תעשה לו עוד משהו, עשית לו מספיק, כמעט ושברת לו צלע" המדריך עדכן אותם במצב של דילן, "זה הגיע לו" בן ניפח את לחייו, "אני יודע" מייק אמר, גורם להארי להביט עליו ולחייך מעט מבלי שישים לה, מייק כן דואג לו אחרי הכל.

"בוא נכנס" הארי יצא ממחשבותיו, טופח על גבו של האחר ונכנס איתו לחדר האחות, מעיף מבט קטן למייק שהביט בו גם כן.
–
האחות כחכחה בגרונה כשהארי ובן נכנסו, היא הביטה על ידו של בן ואז על פניו, "אלימות זה לא דבר טוב" היא אמרה, "תשב" היא הוסיפה והושיבה את בן על מיטה רחוקה מהמיטה שבה דילן שכב, מחטא לו את הפצעים וחובשת לו את היד.
–
"איך אתה מרגיש?" הארי שאל כשעמד ליד דילן.

הנער הזיז את פניו, מסתכל לקיר, "אני לא אלשין עליו ולא אגיד כלום למורים או למנהל אז אתה יכול ללכת ולא לדאוג שיקרה לו משהו" הצעיר מלמל והארי גיחך, "אני דואג לך" הוא אמר, תופס את תשומת ליבו של דילן שהסתכל עליו בשאלה, "לא בשום מובן אחר שהוא לא בין תלמיד למדריך" הארי מיהר להגיד.

"אני לא יודע אם תצליח להתאמן ככה, אדבר עם המנהל על זה ונראה מה נעשה, כנראה שאופיע רק עם לורן" הארי חייך, "יצאת מהמופע בסופו של דבר, מזל טוב" הוא הוסיף, "ודבר אחרון" הארי התכופף והניח את ידו על כתפו של דילן, "תרגיש טוב" הוא לחש בחיוך לפני שהתרומם והלך בחזרה לבן שחיכה לו, משאיר את דילן לחשוב על מעשיו לעומק יותר.
–
"הוא אמר שהוא לא יגיד על זה כלום, אז הוא יצא בזול" הארי אמר למייק, מדבר איתו רק על הנושא המקצועי, "אני מבין, מה עם התחרות?" הרקדן שאל, "אני אדבר עם לאונרד, כנראה שאופיע רק עם לורן", מייק הנהן בהבנה.

בן הביט עליהם בשקט, מרגיש את המתח בניהם, "אנחנו ננצח כי יש לנו את הארי ולך לא" בנג'מין התפרץ, לא שם לב למשחק מילים שלו, רוקד בהתרגשות.

מייק חייך מההתנהגות של האחר, מסתכל על הארי שגם חייך אליו, אבל כשהם הבינו שהם מחייכים אחד לשני, הם הקשו את פניהם.
"אם כך, אנחנו נלך" הארי אמר, מושך את בן אחריו, משאיר את מייק לחייך לעצמו בייאוש.
——
"אני מבין" לאונרד הנהן לעצמו, חושב מה לעשות.

"לורן טובה?" אלברט שאל והארי הנהן, "היא מצויינת", "אני חושב שזה לא יהיה פייר מבחינת כמות התלמידים" המנהל אמר ואלברט הנהן, מסכים איתו, "גם אני חושב ככה, נצטרך להוריד שני תלמידים מהריקוד", "לא זה בסדר!" הארי התפרץ, לא רוצה להרוס לתלמידים מהכיתה הנגדית את העבודה הקשה שלהם.

"אני ולורן נצליח להסתדר, נשנה קצת דברים ונאריך את המופע שלנו, אל תורידו אף תלמיד" המדריך ביקש, מקבל חיוך מרוצה מלאונרד, "אתה תמיד עושה מה שאתה רוצה, אה? אבל זה מוצא חן בעיניי, מדריך שמגן על תלמידים מהכיתה הנגדית" המנהל ציחקק, "אני סומך עלייך הארי" המורה השמנמן אמר להארי והאחר הנהן, "אל תדאג" ירוק העיניים אמר בחיוך, מרוצה שהכל הסתדר.
——-
"עבודה טובה" הארי אמר בהתרגשות, שמח שהוא ולורן הצליחו על הפעם הראשונה לבצע את השינויים כמעט בשלמות, "איזה כיף" היא קפצה בהתרגשות, לא שולטת בעצמה ומחבקת את הארי, כשהיא שמה לב מה היא עושה היא התרחקה, "מצטערת" היא מלמלה במבוכה, הארי מצא את זה חמוד וחיבק אותה, "אני שמח לעבוד איתך" הוא טפח על גבה בצורה אבהית, גורם לה להסמיק באושר.
–
"דילן בסדר?" היא שאלה והארי נאנח "אני מאמין שהוא יהיה בסדר, אלו מכות יבשות אז זה טוב" הוא חייך והרגיע אותה, "אני שמח שהתחברת אליו" הוא אמר בכנות והיא שיחקה באצבעותיה, "הוא לא באמת נותן לי יחס מיוחד אבל יצא לנו לדבר קצת" היא מלמלה, "אני מבין" הארי אמר, יוצא איתה מחדר החזרות ומכבה את האור, "שיהיה לך לילה טוב" היא נופפה לו, "גם לך" הוא נופף לה בחזרה, מסתכל עליה נכנסת למעלית.
—
הארי הסתובב והסתכל על התלמיד שנשאר מחוץ לכיתת הריקוד, מבין שמייק עוד מדריך.
הדלת נפתחה ומייק ועוד תלמיד יצאו משם, היה אפשר לראות את הזיעה נוצצת על פרצופו של מייק, הארי חייך לעצמו שמצא את זה סקסי, אבל הוא כחכח בגרונו כשמייק שם לב אליו, מסתכל עליו בשאלה.

"אתה יכול להיכנס, תמתין לי שנייה בפנים" מייק אמר לתלמיד האחרון, נותן לו להיכנס לפני שסגר את הדלת ונשאר בחוץ למול הארי.

הוא נאנח לעצמו והארי התקדם אליו, "אתה עוד עובד?" הקטן שאל, יודע את התשובה אבל רוצה לפתח שיחה, "כמו שאתה רואה" מייק אמר, ללא שום רגש בקולו, "א-אתה מסיים בקרוב?" הארי שנא את עצמו על זה שגמגם, "לא, למה?" הרקדן שאל, "סתם" הארי אמר בשקט, "אוקיי, אם סיימת אתה יכול ללכת, רק תגיד לי איפה אתה ישן היום", הארי הביט בו בשאלה, לא מבין למה הוא מתכוון.

"אני מניח לעצמי שבבית" הארי ענה לבסוף, "אם כך אני אשן כאן" מייק אמר, מכאיב לליבו של הארי.

"אה, אוקיי" הארי מלמל בלחש מרכין את ראשו, "להתראות" הרקדן אמר והסתובב, עוצם את עיניו באכזבה מעצמו, למה הוא לעזאזל לא יכול פשוט לחבק את הארי? למה הוא צריך להגיב ככה כשהוא בכלל רוצה להתכרבל עם הארי באותה המיטה ולשמוע את הצחוק שלו ואת הקול המתוק שלו?

הוא נאנח וניער את ראשו, נכנס לתוך הכיתה ומשאיר את הארי בחוץ.