כשעזבת, האם שכחתי? ספיישל

היי, אני בר, כותבת הסיפור "כשעזבת, האם שכחתי?" אני רוצה להגיד תודה ענקית לקוראים המדהימים שלי שתמכו בי לאורך כל כתיבת הסיפור ונתנו לי את האפשרות להגשים חלום ולרצות להמשיך לכתוב עוד סיפורים.

אוהבת אתכם נורא ומודה לכם עד השמיים~~~~
הייתי רוצה לשתף איתכם את הראיון שלי עם הדמויות הראשיות של הסיפור, מוכנים לפרק הספיישל? אז כמו שג'ון אומר, יאללה ביצ'ס!
–
"שלום~~~" הארי חייך כשהתיישב למולי אחרי שנכנס לחדר הקטן, הוא היה נראה לחוץ ושיחק באצבעותיו, "אל תהיה לחוץ, הם אוהבים אותך" אמרתי בחיוך והוא הביט עליי בפליאה, "באמת?" הוא שאל בביישנות והנהנתי אליו, "באמת!" עניתי בביטחון והוא חייך אליי, עיניו הירוקות זרחו באושר כשהוא הבין שהקוראים אוהבים אותו.
–
"מה אתה חושב על זה שהם קראו מהצד את החיים שלך?" שאלי אותו, והוא חשב, "זה היה תהליך נורא ארוך, הקוראים ליוו אותי לאורך כל הדרך וכשראיתי שהם תומכים בי ובמייק זה נורא שימח אותי" הוא אמר בחיוך, מודה לקוראים, "היו רגעים שהיית יכולה לצנזר" הוא מלמל בלחש, מובך ואני ציחקקתי וקרצתי לו, "אל תדאג, גם את זה הם אהבו" לחשתי לו והוא הסתיר את פניו, "אני לא מאמין שבאמת נתתי לך לעשות את זה" הוא אמר בין ידיו והמשכתי לחייך, הוא לחלוטין חמוד.

"אבל" הוא הוריד את ידיו מפניו והביט בי ברצינות, "אני שמח שעשיתי את זה" הוא אמר ואני הסתכלתי עליו בשאלה, מסוקרנת לדעת את מחשבותיו, "גיליתי את עצמי דרך התהליך הזה מחדש, הזוגיות שלי ושל מייק התחזקה עוד יותר וזה נתן לי את הכוח לאמץ זוג ילדים מקסימים, אני חושב שבלעדי התהליך הזה הכל היה שונה" הוא היה כן והייתי יכולה לראות את זה, "אני שמחה לשמוע" מלמלתי בחיוך מרוגש, "את תתעדי עוד זוגות בעתיד?" הוא שאל לפתע ואני הנהנתי, "אני מאמינה שכן" השבתי לו, "מצוין, אני בטוח שזה יעזור גם להם" הוא אמר בהתרגשות.
–
"לא להפריע" קולו של מייק נשמע לפתע כשלוקאס ולונה נכנסו לתוך החדר שבו אני והארי היינו, רצים לאבוש שלהם.

"זה בסדר" עניתי, חייכתי לילדים המבויישים שהתיישבו על רגליו של ירוק העיניים, "הם דומים לכם" מלמלתי ומייק גיחך, "הרבה אומרים לנו את זה, אפילו שאין לנו את אותו הדם" הוא אמר בחיוך.

"אתה יכול להישאר" אמרתי לו והוא חייך ולקח כיסא, מתיישב לצד הארי.
–

"אז מייק, הקוראים ואני מעוניינים לדעת איך הרגשת במהלך הסיפור?" שאלתי אותו והוא נע בכיסאו, מזדקף ומביט על הארי, "זה היה מסע עם הרבה עליות וירידות, אבל אני לא מתחרטת שלקחתי בו חלק, אני מקווה שהסיפור חיים שלנו עזר לאנשים ואני מאמין שזה שהיינו חלק בתיעוד כזה חושפני זה נתן לנו את האפשרות להתחזק יותר" הוא אמר בביטחון והארי הנהן, מסכים איתו בזמן שלוקאס ולונה שיחקו בניהם.

"אם היינו חוזרים לאחור, לפגישה הראשונה שלנו, אתה חושב שהיית מסכים לי לכתוב עליכם?" שאלתי בסקרנות, באמת שרציתי לדעת והוא כחכח בגרונו והנהן, "זה לא תמיד היה קל, אבל אני בטוח שהייתי מסכים גם אם הייתי יודע מה הולך לקרות" הוא ענה ואני מודה שהתרגשתי, לא יכולתי להסתיר את החיוך המרוצה שלי.

"יש לכם משהו להגיד לקוראים?" שאלתי לבסוף והארי היה הראשון לדבר, "אז קוראים מדהימים, אני שמח שהייתם חלק גדול מהחיים שלנו, אני לעולם לא אשכח אתכם ותמיד אדבר עליכם, תודה על התגובות הטובות ועל התמיכה והעידוד, עזרתם לנו מאוד" ירוק העיניים אמר, אוחז בכף ידו של מייק, "אני אוהב אתכם נורא ואתם תמיד תהיו חלק מהמשפחה שלנו" הוא הוסיף, "אני מקווה שתמיד תהיו מאושרים" הוא סיים את דבריו, דמעות מציפות את עיניו.
"אל תבכה אבוס" לוקאס אמר, מנגב את דמעותיו של אביו, "ששש" לונה מלמלה מחבקת אותו וטופחת על גבו, "אני בוכה כי אני שמח" הארי אמר להם, מרגיע אותם ונושק למצחם.

"אני חייב להסכים עם הארי" מייק אמר והסתכלתי עליו, "אני מאמין שבלעדייך ובלעדיי הקוראים החיים שלנו היו שונים ואני יותר משמח שהם נראים ככה כרגע, זאת תקופה בלתי נשכחת וזה יהיה קצת קשה להתרגל לחיים שמאחורי התיעודים, אבל כל עוד אני, הארי והילדים נגדל ביחד, אנחנו נדע שאתם הייתם העזר העיקרי שלנו, תודה לכם על הכל, אוהב אתכם מאוד" הגבוה סיים את דבריו.
–
"אבא" לונה הסתכלה על הרקדן והוא חייך אליה בשאלה, "יש לי פיפי" היא מלמלה בביישנות והוא ציחקק, "גם לי יס" לוקאס אמר, "נאלץ ללכת" הארי אמר בחיוך ואני הנהתי אליו בהבנה, "הגיע הזמן שאתם תכתבו את החיים שלכם" אמרתי להם בחיוך והם ציחקקו והנהנו בהסכמה לפני שיצאו מהחדר.
—-
"ביצ'!" ג'ון נכנס בקפיצות, רץ אליי ומחבק אותי בחוזקה, "מכוערת" הוא לחש לי ואני ציחקקתי, "אני לא יכולה להגיד את זה עלייך" אמרתי בכנות והוא הסתכל עליי, סמוק, "אני יודע" הוא דפק פוזה לפני שהלך להתיישב למולי.

"ג'ון!" קראתי והוא הביט עליי בהתרגשות, מוחא ידיים, "מה דעתך על הסיפור?" שאלתי והוא כחכח בגרונו, מוכן לדבר, "תראי, היו רגעים שלא אהבתי שתיעדת, כמו הבכי של הארי, מסכן קטן שלי" הוא יצא להגנתו של השטני ואני ציחקקתי, "זה היה כתוב בחוזה שלנו" מלמלתי והוא הביט בי ברוגז, "בכל אופן" הוא הוסיף, מחייך "היו רגעים שנורא אהבתי" הוא אמר בהשתובבות וקרץ לי, הבנתי שהוא מדבר על ה18+ ולא יכולתי שלא לצחקק.

"ועכשיו ברצינות" הוא אמר והביט לי בעיניים, "זה אחד מהדברים הכי חשובים שעשיתי בחיים" הוא היה כנה ואני הופתעתי, "את מתעדת אותנו כבר בערך 7 שנים, זה חתיכת דרך ארוכה ומשעממת, אני מצדיע לך ולקוראים שהיו חלק מהחוויות האלו" הוא אמר, "סתם בתכלס, אני הייתי מושלם אז אין מצב שהם השתעממו ממני" הוא אמר, מאוהב בעצמו, "אתה צודק, היית מדהים" הסכמתי והוא ציחקק באושר.

"אוהב אתכם ביצ'ס! אתם מדהימים ותאהבו את עצמכם כמו שאתם! תחיו כאילו אין מחר ותהנו מהרגע, אל תוותרו לעצמכם ותמשיכו תמיד לחייך את החיוך המכוער שלכם" הוא אמר, מתוודה על אהבתו בפניכם הקוראים.

"דן!" הוא צווח לפתע, "את בטח רוצה שהוא גם יהיה" הוא הסביר, "דן!" הוא צעק שוב והגבר השריר נכנס מתנשם, כנראה רץ לפה בפחד.
–
הוא התיישב לצד הבלונדיני, "לא להידלק לי עליו, שומעת?" ג'ון איים עליי ואני הנהנתי במהירות, מודה שגם אותי הוא מפחיד לפעמים, "תגיד שאני מושלם" הבלונדיני לחש בבאיום לדן שהנהן במרץ.

"הוא מושלם" דן אמר, "לא שאלתי עדיין שאלה" מלמלתי וג'ון החטיף לדן סטירה בכתף, "בזמן המתאים ידביל" הוא נזף עליו אבל שהבין שגם זה מתועד הוא חיבק את זרועו של דן וחייך בתמימות.

"אתה היית משנה משהו?" שאלתי את השרירי והוא הניע את ראשו לשלילה, "כל חלק שתיעדת הפך להיות חלק מהזיכרון העיקרי שלנו, זה נושא לשיחות בנינו וזה משהו שמגבש אותנו ביחד, לקבל אהבה מהרבה אנשים שהיו זרים לנו בהתחלה, זה משהו מדהים, אני לחלוטין לא הייתי רוצה לשנות כלום, אחרי הכל, כל מה שעברנו זה מה שהביא אותנו לכאן" דן אמר וג'ון הסתכל עליו בגאווה, "הגבר הסקסי שלי" הוא מלמל, נושך את שפתו התחתונה, "אני אאלץ לקחת אותו ולעשות איתו קצת פוצי מוצי" הבלונדיני אמר, מביך את השרירי, "תשמרי על קשר" הוא אמר לי, שוב עם מבט מאיים ואני הנהנתי לפני שיצאו משם, אני לחלוטין אשמור עם כולם על קשר.
—
"שלום" מקס ומגי נכנסו ביחד, שיין ישן בעגלה והם התיישבו זה לצד זה.
"אוי הוא מתוק" אמרתי להם בחיוך, "תודה" מקס אמר, מניע את העגלה.
"ג'ון כבר אמר לי מה פחות או יותר תשאלי אז אתחיל לדבר" ארוכות השיער אמרה ואני אפשרתי לה.

"תראי, לא כולם היו מסכימים לקחת חלק בפרוייקט שלך" היא אמרה לי ואני הסכמתי איתה, "לא תמיד מצא חן בעיניי להיות חשופה לציבור, אבל בסופו של דבר זה כן מצא חן בעיניי" היא ציחקקה כשהבינה שסתרה את עצמה, "התיעודים האלו נתנו לי את הכוח להמשיך ולעשות את מה שאני אוהבת, אחרי שקראתי את המחשבות של כולם על הבישולים שלי הבנתי שאני עושה את הדבר הנכון, לקרוא מחשבות של כולם היה מרתק בעיניי, היה אפשר לראות את הכנות הפנימית שלא תמיד יצא החוצה, הבנתי עד כמה שמקס והחברים שלי אוהבים אותי וזה חימם לי את הלב, אז אני כן שמחה שאני משוגעת מספיק בשביל לזרום איתך מההתחלה" היא אמרה, "ולקוראים אני רוצה להגיד תודה ענקית, אתם באמת לא יודעים עד כמה שאתם הייתם חשובים להמשך החיים שלנו וזאת הסיבה שאני מעריכה ואוהבת אתכם" היא סיימה את דבריה ומקס הנהן, מסכים איתה.

"ומה יש לך להגיד?" שאלתי את אדום השיער, "ראיתם לא מעט חולשות שלנו ועדיין בחרתם לאהוב אותנו, זה לא משהו שהוא מובן, נקודת הראייה שלי השתנתה גם כן אחרי שקראתי את הסיפור מהצד, הכרתי את עצמי ואת האחרים באור שונה והבנתי עד כמה שהם חשובים לי, אני לא חושב שהייתי באמת מצליח להבין עד כמה שאנחנו חזקים ביחד, אם לא היית מתעדת אותנו" הוא אמר לי בכנות ואני חייכתי, "והקוראים מדהימים" הוא אמר והנהנתי במהירות, מסכימה איתו במאה אחוז, "לקרוא חיים של אנשים אחרים ולהתעניין בהם זה דבר שהיה נראה לי די מוזר" הוא הודה, "אבל אז אני בעצמי התחלתי להתעניין ולרצות לקרוא עוד תיעודים", הוא חייך, "הם אנשים נפלאים ושמחתי לשתף את החיים שלי איתם, הם משהו שאני אזכור כנראה לנצח, אני מניח שכולם אמרו את זה, אבל אני באמת אוהב אתכם", "גם הם אתכם" אמרתי בביטחון.

שון התחיל לבכות, מקפיץ את הזוג, "הוא רעב" מגי מלמלה והיא הסתכלה עליי, "אתם יכולים ללכת, תודה לכם" אמרתי בחיוך והיא רצה וחיבקה אותי קצרות לפני שיצאה עם מקס ושון.
—
"בנג'מין" אמילי קראה לבעלה שהלך אחריה, היה אפשר לראות את הבטן העגלגלה שלה והוא עזר לה להתיישב בכיסא, מתיישב לידה.
"את יכולה להוריד את הכיסוי" אמרתי לה והיא חייכה, "אופסי, זה כבר הרגל" היא הסבירה והורידה את הכיסוי מפניה.

"תספרו לנו מה אתם חושבים" אמרתי להם והם חשבו לרגע, אמילי מלטפת את ביטנה, "זה היה תהליך נפלא!" היא קראה ואני ציחקקתי ביחד עם בן, "תקשיבי! זה דבר כזה מדהים מה שעשית, בחיים לא הייתי יודעת מה בן באמת חושב אם לא הייתי קוראת את התיעודים, זה עזר לי מאוד מאוד מאוד" ההריונית אמרה בחיוך מתרגש, "לחשוב שתיעדת הרבה רגעים שלנו זה משהו די מפחיד בהתחלה" בנג'מין מלמל והבטתי בו בסקרנות, "אבל אני חושב שכולנו חושבים שזה היה דבר נורא חשוב בשבילנו, לקרוא מהצד את החיים שלי נתן לי לחשוב על הכל לעומק, לא תמיד זכרתי שאמרתי את מה שתיעדת ולא באמת שמתי לב להתנהגות שלי עד שקראתי את הפירוטים שכתבת, זה כאילו והכרתי בן אדם שונה" הוא אמר בפליאה, "אני מסכימה" אמילי מלמלה.

"הקוראים היו מדהימים, קראתי את התגובות ושמחתי לראות רק טוב" האסייתית אמרה, "אני חושבת שזאת התקופה הכי יפה בחיי, פגשתי בה את בעלתי ואת אב ילדי, פגשתי את החברים שלי והתחברתי יותר לאחי" היא מלמלה, הדמעות נוצרות בעיניה, "ההורמונים" היא מלמלה, ובן הרגיע אותה, "אנחנו נורא אוהבים את הקוראים, רואים שהם אנשים נפלאים ואני שמח שהם חלק ממני" בן אמר ואמילי הנהנה.
–
צליל מים נשמע והסתכלתי על הזוג, התרוממתי בבהלה כשראיתי את המים של אמילי יורדים.
"שיט" מלמלתי ורצתי החוצה, קוראת לג'ימס שיבוא וייתן יד.

"ירדו לה המים" הסברתי לו והוא רץ לתוך החדר, קורא לתגבור ומרגיע את האישה.
"אמל'ה" ג'ון יצא חצי ערום מהשירותים, אחריו יצא גם דן, נראה מבוהל.

"מה קרה?" הארי שאל בבהלה, כולם הסתכלו עליי, "ירדו לה המים" מלמלתי, "לא נכון!" מגי צווחה בהתרגשות, אחריה גם ג'ון צווח, "היא בחדר?" מייק שאל והנהנתי, "היא עם ג'ימס אמרתי לו.
–
הגבוה התקשר לצ'אן שהגיע במהירות, מסתכל עליי ומחייך "גם את זה זכית לתעד" הוא אמר לי לפני שרץ פנימה לחדר.

"ואו" מלמלתי והתיישבתי, לוקאס נפתח אליי והתיישב על רגלי, אוחז בפני עם ידיו הקטנות, "זה בשדר, אל תפחדי, היא תהיה בשדר" הוא אמר וליטף את פניי, לא יכולתי שלא לחייך, "אני יודעת שהיא תהיה בסדר" אמרתי לו ונשמתי עמוק, חיוך קטן עלה על פניי, שמחה יותר מתמיד לתעד את הרגע הזה ולשתף אותו אתכם.
—-
"אני מתעלף!" ג'ון קפץ בהתרגשות כשראה איך לוקחים את אמילי באלונקה, דן הסתיר את גופו העליון של הבלונדיני שהיה עוד חשוף.

"לא יצא לי להתראיין אבל תדעו שאני אוהב אתכם" כחול השיער קרץ לי לפני שרץ אחרי ג'ימס ובן, נכנס איתם לאמבולנס.

"אנחנו נלך" הארי אמר והניח יד על הכתף שלי, "תלכו" אמרתי להם במהירות והוא לקח את לוקאס ממני לפני שכולם רצו החוצה, עולים לרכבים שלהם ונוסעים אחרי האמבולנס.
–
"חתיכת סיפור" מלמלתי כשהבנתי עד כמה שהם מעניינים, "בהצלחה בהמשך החיים" איחלתי להם לפני שסגרתי את הסיפור.