כשמכבים את האורות

התאספנו כמה חברה בבית של רון ושל אבישי התאומים,
עידן ומיכאל הגיעו ועומרי הצתרף עליהם.
"אוראל, מה קורה גבר" עידן בא אלי ונתן לי חיבוק גברי, "סבבה אחי" עניתי לו והחזרתי חיבוק.
כמו בכל פעם היו בקבוקי שתייה חריפה, הרי אנחנו בני 17 כבר גדולים.
ישבנו כולנו בסלון על הרצפה במעגל, מיכאל ישב לידי ולבי התחיל לדפוק בחוזקה, הוא מדהים באופי וביופי, אנחנו חברים מגיל צעיר אני והוא את כל השאר הכרנו מאוחר יותר.
"אז שנתחיל?" עידן שאל בהתלהבות, כולנו ידענו שהוא יתחיל להגיד כמה שהוא אוהב את חברה שלו ויחפור כמו מאוהב.
"כן" אבישי ענה בפשטות וכמו תמיד בטח לא יגיד שום דבר מעבר לזה היום, הוא לא ממש משתף פעולה …..
רון רץ וסגר את האור, לאחר מכן התישב חזרה בין עידן ואבישי , אנחנו לא ממש מגוונים בסדר הישבה שלנו במעגל (רון עידן עומרי מיכאל אני ואבישי – זה סדר הישיבה ).
ישר התחילו הצצחוקים של עומרי ורון , מיכאל התעצבן ואמר "אולי נחיל כבר?!"
החזקנו כולנו ידיים ומיכאל החזיק בידי חזק מהרגיל,
רון התחיל, "ההורים שלי ושל אבישי מתגרשים " אמר והצלחתי לשמוע את הכאב שלו, כולם שתקו.
פתאום מישהו אמר "סבא שלי נפטר" , לא ידענו מי אמר זאת וכאן התחיל המשחק.
עוד קול אמר "נפרדתי ממנה" , כולנו הבנו שזה עידן אך שמרנו על שקט.
"יש לי רגשות למישהו והוא לא יודע" עוד מישהו אמר.
"אני אוהב אותך מיכאל" , כולם השתתקו אף אחד לא דיבר, רון קם ופתח את האור, זהו אסור לדבר על זה יותר , מה שהיה בחושך נשאר שם כמו בכל פעם.
עידן ועומרי הלכו ואני ומיכאל חיכינו לאוטובוס , מיכאל הסתכל עלי , "אני יודע שזה אתה" הוא אמר והשפיל את מבטו, השפלתי גם אני את מבטי ותפסתי בראשי עם שתי ידי, עכשיו הקשר שלנו יהרס.
ישבנו דקות ארוכות בתחנה ולא נראה שהאוטובוס מתכוון להגיע בקרוב, שתקנו והייתה אווירה מביכה מאוד, מיכאל נעמד והסתכלתי עליו, הוא הושיט לי את ידו ותפסתי בה בלי לחשוב פעמיים, "תמיד הייתה האמיץ מבניינו" אמר והסתכלתי עליו כלא מבין, הוא אחז בפני ונשק חשפתי נשיקה ארוכה ורכה, לא האמנתי שזה קורה.
"אני אוהב אותך מיכאל, כבר הרבה זמן" אמרתי ברצינו, "אני יודע, גם אני אוהב אותך אוראל, הרבה יותר זמן ממה שאתה חושב" אמר כשחיוך על פניו, לא יכולתי להישאר אדיש ונישקתי אותו נשיקה אוהבת וסוערת.
האוטובוס הגיע. התעוררתי.
הכל היה חלום, יותר נכון דימיון , לא שמתי לב שיחלמתי את כל זה בזמן שהמעגל עדיין ממשיך בחושך, מה שקורה בחושך נשאר בחושך.
וזה מה שקורה לי כשמכבים את האורות.