כשכעס ותשוקה מתחברים

אני דיי דפוקה כשזה מגיע לגבר שאני אוהבת וידידה קרובה שלי שנפגשים כדי לבלות בלי לומר לי מילה על זה.
זה סוג של לעשות את זה מאחורי הגב.
מה הפאקינג קטע?
ברצינות הוא אפילו לא חשב לציין את זה. כאילו זה לא שאחנו לא מדברים או לא נפגשים.
אנחנו נפגשים כמעט כל יום ומדברים בכלל כל יום. והעובדה שהוא נפגש עם חברה טובה שלי ושוכח לציין את זה…. דיי לא הגיונית.
זה לא משהו שפשוט משמיטים מהראש.
אני קנאית ורכושנית מאוד.
הוא יודע את זה.
וזה בכלל לא קשור לחוסר ביטחון עצמי. אני בטוחה בעצמי. ואני סומכת עליו. תמיד. עד עכשיו.
"די תפסיקי להיות כזאת היסטרית לעזאזל! נמאס לי מההצגות האלה, תשתלטי על עצמך!!".
אני לא אשקר, זזה ממש פגע בי.
"אל תדבר איתי ככה". יריתי לעברו בלי לנסות להתגונן ולהגיד אם אני כזו או לא כזו. הוא הסתכל עליי והבין שעבר את הגבול אבל כנראה שהוא זעם יותר ממני כי ההיגיון עדיין לא יצא ממנו והוא המשיך פשוט להתגרות בי.
""אל תדבר איתי ככה?" מה זה בכלל אמור להביע? כאילו מה אני אמור לשתוק ולקבל את הסצנות המפגרות שלך כל פעם מחדש?? את לא מבינה? נמאס לי!!!".
"אתה מוכן לצאת מהבועה שלך ולנסות להבין גם את הצד שלי לרגע? אנחנו מדברים כל יום!!! ואתמול ממש לפני שיצאת להיפגש איתה אנחנו נפגשנו! מה היה כל כך קשה להגיד את זה? "הא ואני יוצא להיפגש עם לונה" כאילו אני לא מבינה, יצאת להיפגש איתה איך שכחת להגיד שיצאת להיפגש איתה!!!! ובלי קשר אתה גם יודע שאני קנאית ורכושנית. למה אני צריכה לגלות שנפגשתם שניכם מצד שלישי ולא קשור בכלל??" הוא פתח את הפה עם אש בעיניים, כבר היה לו מה לומר.
לא רציתי לריב איתו. אני שונאת לריב איתו. לפני שהספיק לדבר המשכתי, "אני מסכימה שהגזמתי. אוקיי? התגובה שלי הייתה מוגזמת לגמרי. אבל זה היה רק כי פעלתי בלי לחשוב, פעלתי מתוך רגש ובאותו רגע הרגש שהרגשתי היה כעס. ואני גם נפגעתי כי הרגשתי נבגדת, לא בקטע שבגדת בי אלא באמון שלי, אני שונאת את מה שעשיתי ואני מצטערת, אבל זה לא הוגן כי גם אתה לא פעלת נכון".
הוא נעץ בי מבט ושתק. הרגשתי טיפת אושר מאירה עליי. הוא הפסיק להילחם בי.
עכשיו מה שנשאר זה להשלים.
"שיהיה". אמר ביובש, קם מהספה והתחיל ללכת לכיוון החדר השינה.
מה לעזאזל? בן זונה דפוק. אני שונאת שהוא לא מתייחס אליי, יותר ממה שאני שונאת שהוא רב איתי.
התחלתי לצעוד לכיוון החדר השינה אחריו.
נכנסתי וראיתי אותו שוכב על המיטה, ראשו נשען על הקיר והלפטופ בידיים שלו.
הוא הרים את העיניים לשנייה מהמחשב, הסתכל עליי והמשיך בשלו במחשב.
"דין?" עשיתי סיבוב מהצד שלו במיטה לצד השני לכייון הארון, "אהה?" זה מה שקיבלתי ממנו בלי שאפילו יסתכל עליי.
שתקתי. ניסיתי לחשוב מה אני רוצה להגיד לו.
פתחתי את הארון וכאילו בחנתי מה יש לי שם אבל לא באמת ראיתי מרוב מחשבות. סגרתי את הארון הסתובבתי אליו ושוב פניתי אליו.
"דין מה הקטע?"
"אין קטע, אני רוצה להירגע תני לי להיות לבד".
הדבר הראשון שעלה לי לראש זה שאולי הוא רוצה להיות לבד כדי לדבר עם לונה עכשיו.
אני כזאת דפוקה.
דין לא כזה. בגדו בו. הוא לא יעשה את זה לי אחרי שהוא עצמו עבר את זה.
אין מצב. אני חייבת להפסיק להיות פרנואידית.
הוא באמת רוצה להירגע. אוף הוא עדיין כועס.
עליתי על המיטה והתחלתי לזחול לכיוונו על ארבע. הוא לא התייחס אליי, כמובן. לא היה לי כל ספק שהוא יתייחס כל עוד המחשב בידיו.
אז פשוט ליטפתי את עצמות הלחיים שלו עם ידי האחת, עינייו סוף סוף היו מופנות אליי, ראיתי את מבטו מתרכך.
לקחתי את המחשב מידייו כופפתי טיפה את המסך והנחתי אותו על השידה ליד המיטה.
הוא לא אמר מילה, רק הסתכל עליי.
העברתי רגל אחת שלי לצד גופו כך שאוכל לשבת עליו, נשמתי לרווחה על כך שלא התנגד לא במילים ולא בגופו. קיבלתי את זה כהסכמה.
"מאמי?"
כופפתי את פניי לשלו, עיניי עצומות ורפרפתי עם שפתיי על שלו, פתחתי את עיניי והסתכלתי הישר לתוך עינייו שלו.
"אני מצטערת", יד אחת שלי נגע בקצות שפתיו ובשנייה הוצאתי את הקוקו שלי מהשיער.
פיזרתי אותו בניעור כל של הראש מצד לצד.
התחלתי לגעת בעצמי. העברתי יד על צווארי ומשם המשכתי לכיוון החזה – שהוא קטן יחסית, אבל זה מה זה לא משנה כי הוא אהב את החזה הקטן שלי – הידיים עברו אל המותניים ואז לקצות החולצה.
הרמתי את החולצה והורדתי אותה.
נשארתי בלי כלום, כי לא לבשתי חזייה.
ולמען האמת. ניסיתי לחרמן אותו אבל אני עצמי התחרמנתי מהמצב.
"מה לעזאזל את עושה ליני" הוא הניד את ראשו מצד לצד בייאוש.
שמחתי טיפה, הוא קרא לי בשם חיבה. לא "לין" אלא "ליני".
חייכתי טיפה ועניתי לו, "מרגיעה אותך".
התחלתי לנוע מעל הזין שלו, מנסה לגרות אותו.
וזה עבד דיי מהר, כי כבר הרגשתי אותו מתקשח בין רגליי.
"די לין, אני ממש עצבני עלייך"
החיוך שלי שוב עלה על פניי.
"מעולה". התכופפתי אליו והתחלתי לנשק אותו על הצוואר.
"אני רוצה שתוציא את הכעס שלך עליי". לחשתי באוזנו.
הרמתי את ראשי כדי לבדוק את פניו, ואכן כמו שציפיתי הוא היה מבולבל.
"אני לא רוצה לריב איתך מתוק שלי, אני שונאת לריב איתך.. אנחנו סתם פוגעים אחד בשני ומחמירים לעצמנו את המצב עם המילים."
"אבל אני גם לא רוצה שנתעלם אחד מהשני "עד שנירגע" כי השתיקה לפעמים מובילה למקום יותר גרוע מהמקום שאליו המילים מובילות.
"תוציא את הכעס שלך עליי, תזיין אותי חזק דין, עד שתירגע".
"אני אוהבת אותך", הוספתי בלחש והסתכלתי עליו, בחנתי את מבטו לראות מה הלאה ותווי פניו לא הראו שום התנגדות.
לקחתי את ידיו בשלי והתחלתי לגעת בעצמי עם הידיים שלו.
גופי כאילו מעצמו כבר ידע איך לזוז ומה לעשות, שוב התחלתי לנוע מעל הזין שלו.
קירבתי את פניי לשלו בלי לנשק אותו, פשוט הוצאתי גניחות קטנות קרוב לפניו.
כך המשכתי עד שידיו התחילו לנוע מעצמן על גופי, ללטף ולגעת.
ומרגע לרגע הליטופים הפכו ליותר אגרסיביים ורכושניים ופחות ליטופים. אבל זה היה נעים ולא פחות מחרמן מהליטופים.
"לעזאזל לין את כזאת כלבה חסרת לב".
צחקתי קלות ונתתי לו לעשות בי מה שרצה.
הרגשתי את גופו מתרומם תחתיי ובלי לשים לב כבר הייתי מתחתיו והוא מעליי.
הוא הוריד את החולצה שלו והסתער על פי.
יד אחת שלו תפסה את השד שלי ומחץ אותו טיפה, זה כאב וגרם לי להוציא גניחה מפי תוך כדי שהתנשקנו. הנשימות הפכו ליותר ויותר כבדות ורועשות. הוא הפסיק את הנשיקה והוריד לעצמו את המכנס, הרים ראשו לפניי כשסיים והסתכל עליי, "תוציאי גם את הכעס שלך מותק, אל תתני לי להירגע לבד בזמו שאת אוגרת את הכל מבפנים, תוציאי את זה החוצה יפה שלי".
אוי אלוהים, אני כל כך אוהבת אותו.
הושטתי יד, אל התחתון שלו והתחלתי לגעת בו הוא הוציא גניחה מפיו והתחיל לנשק את צווארי, קירבתי את פי לאוזן שלו ולחשתי לו בפקודה, "תגיד את זה".
הוא ידע למה התכוונתי. שלפתי את הזין שלו מהתחתון וקירבתי אותו לכניסה.
עשיתי לו טיזינג- וגם לעצמי למען האמת, כי לא היה דבר שרציתי עכשיו יותר מלהרגיש אותו בתוכי.
ליטפתי אותו ועיסתי אותו והוא התחיל להתחקשח לי ביד. זה כל כך חירמן אותי והייתי כל כך רטובה שכבר לא יכולתי להתאפק.
כיוונתי את הזין שלו ונתתי לו לחדור לתוכי.
הוצאתי צעקה מפי כי הוא לא נכנס לאט ולמרות שהייתי רטובה והוא החליק לבפנים, זה לא הפך אותי לפחות צרה מבפנים. זה כאב.
כל גופו מתקשח לנגד גופי, שפתיו מרפרפות מעל האוזן שלי וקולו לוחש "אני שלך".