כשהמסך יורד והאמת עולה- חלק ג'

לא הכוונתי להתקשר עליו.לא מצאתי שום סיבה שבעולם להתקשר לשוטר שעצר אותי באמצע הלילה, אפילו אם זה היה בלתי מזיק בכלל.ובכול זאת, בכול פעם שאמבר ביקשה שאתן לה את המספר שלו, מצאתי איזה שהוא תירוץ לסרב לה או, לחילופין, להעביר נושא בצורה לא מורגשת. לא ידעתי למה אבל פשוט לא רציתי שהיא תקבל אותו.
בסוף אותו השבוע, בצורה לא מוסברת, לילי הצליחה לסחוב אותנו למועדון ההוא עוד פעם, וזה בתירוץ שהיא רצה לבלות איתנו קצת זמן. הסיבה האמיתית הייתה- שהיא רצתה מישהו שיארח לה חברה בזמן שחיכתה לבואו של טרוויס.
ברגע שהגיע, אני ואמבר מצאנו את עצמינו שוב לבד, על הבר.
"ברמן" קראתי לבחור בעל השיער השטני שניקה את הכוסות מאחורי הבר. הוא הסתובב אליי והסתכל בי במבט של "מה תרצי להזמין?"
"תן לי וודקה, עם הרבה מיץ אגסים!" קראתי לעברו, והוא הנהן קלות והחל להכין לי את המשקה.
"וודקה? לא באת במכונית שלך הערב?" אמבר הסתכלה עלי מופתעת, "ועוד..עם מיץ אגסים דווקא?"
"תתפלאי! מיץ אגסים זה מאוד טעים! והולך אחלה עם וודקה" עניתי לה, "וכן, אבל ההורים שלי מחוץ לעיר כול סוף השבוע אז מבחינתי אני יכולה ללכת לישון אצל חברה, או להירדם בתוך המכונית, מאז שאבא שלי שם את הריפוד החדש ממש נוח לשכב שם"
"את לא רצינית" היא צחקה בחוסר אמון.
"תראי אותי" עניתי לה ולקחתי לגימה גדולה מהמשקה שהגיש לי הברמן. הרגשתי את האלכוהול מחליק מטה בגרוני וצורב אותו. הרבה זמן לא הרגשתי את זה.
"את לא יכולה לישון במכונית!" אמבר מחאה ולקחה את המשקה מידי.
"אמבר!" הרמתי את קולי וחטפתי את הכוס בחזרה, "אין לי מצב רוח טוב, אני רוצה לשתות. ואני אתמודד עם הבעיות אחר כך" מחיתי בכאס.
"מה קרה לך?" אמבר הסתכלה עליי המומה.
"את באמת רוצה לדעת?" נאנחתי. היא הנהנה בהסכמה.
"ראיתי אותו היום, יחד איתה. והוא חשב שזה היה מאוד חביב מצידם לבוא, להגיד שלום, לזרוע לי מלח על הפצעים. את יודעת, כרגיל.התמונה שלהם מחייכים במתיקות-מטופשת ומחזיקים ידיים תקוע לי בראש כול היום ועכשיו אין לי כוח לחשוב על זה יותר. אני לא יודת מה איתך אבל,אני מכירה דרך מעולה לגרום לעצמי להפסיק לחשוב" סיימתי את דברי והרמתי את כוסי במין מחוות 'לחיים' שכזו, ולגמתי כמה לגימות נוספות.
היא נאנחה. "מקסימום, אני אסיע אותך הביתה" אמרה.
"רואה? כבר מצאנו פיתרון" חייכתי אלייה.
"אמבר! אמה! בואו לרקוד" קולה של לילי נשמע בזמן שהדיג'י החליף שיר, היא היתה באמצע הרחבה, צמודה לטרוויס כמה שרק יכלה.
"עוד מעט" צעקתי בחזרה לפני שהמוזיקה החלה שוב, "אחרי עוד כמה כאלה" נופפתי בכוסי הריקה לברמן והוא מיד החל להכין לי משקה חדש.
"אוי אמה.." אמבר נאנחה שוב, אך אני התעלמתי ממנה.
"אני מקווה שאת לא מתכוונת לנהוג ככה אחר כך" קול נשמע מאחורי גבי, מוכר, עדין אך רציני, עם קמצוץ מבטא בריטי.
הסתובבתי עליו לפני שעניתי, רק ליתר ביטחון.
"תלוי מי היה בכביש לעצור אותי" חיוך פלרטטני נמרח על שפתיי, ואני תהייתי מאיפה הגיע הביטחון הזה פתאום. זה כנראה האלכוהול, מעולם לא שתיתי כול כך הרבה, והרגשתי אותו עכשיו, זורם בעורקיי ומחמם את גופי.
"אם את מתכננת לפגוש אותי שם בחוץ, אני מצטער לאכזב, אני ביום חופשי" ליאם חייך בחזרה, "אבל השותף שלי עוד שם, אם את רוצה לנסות לעלות עליו עוד פעם"
"לא תודה" צחקתי בשובבות, "לא הייתי רוצה לעלות עליו גם בפעם הראשונה" אמרתי עם רמיזה מינית עבה מידי, ולא האמנתי שהמילים האלה נפלטות מפי, מה לעזאזל אני חושבת?
"אמה!" אמבר תקעה בי מרפק, לגמרי שכחתי שהיא שם.
אבל לפני הספקתי לנפנף אותה בידי לילי נכנסה בניינו, "אני רוצה ללכת הביתה" קבעה ואספה את התיק שלה שנח לצידה של אמבר.
"מה קרה?" אמבר שאלה מסוקרנת, לילי מעולם לא רצתה לעזוב מסיבה מוקדם, בטח לא כשיש לה בחור חתיך להיצמד עליו.
"האקסית של טרוויס פה, ומזה אין לי כוח לדרמה הזאת עכשיו" לילי קראה "נו? אתן באות?"
"אני אשאר עוד קצת" אמרתי, ולגמתי עוד מהמשקה שלי, עם כול לגימה הוא נהיה טעים יותר ויותר.
"אמה, איך תחזרי אחר כך?" אמבר הסתכלה עליי בתוקף.
"אני אסתדר!" עניתי במהירות, "אמבר, אני צריכה קצת זמן לעצמי, בבקשה?" הסתכלתי עלייה במבט שבור, חצי מזוייף.
"אוקי" ענתה באנחה "אם את רוצה שאני אבוא להסיע אותך תתקשרי, אני אסדר משהו". הנהנתי ושתיהן התקדמו לכיוון היציאה ומשם למכונית של לילי. למזלי הפעם באנו במכוניות נפרדות, כי לילי חזרה מאוחר מהטניס והחליטה להגיע ברכב משלה ולאסוף את אמבר בדרכה לפגוש אותי במועדון.
מרגישה יותר בטוחה בעצמי מאי פעם, 'הגיע הזמן להשתחרר קצת ולעשות שטויות' המחשבה חלפה בראש והסתובבתי בחזרה מעלה חיוך שובב על פני, אך ליאם כבר לא היה שם.