כשהמסך יורד והאמת עולה- חלק ב'

שערו היה שחור, תווי פניו יפים ומוצקים. הוא הסתכל עליי בעניים אפורות-ירוקות וארשת פנים רצינית נחה עליו.
"גברתי, את כמעט עליית על השותף שלי! אני עוד צריך אותו להערב" אמר לי בפנים רציניות אך בנימה רכה, בקולו נשמע מבטא בריטי קל.
"מצטערת אדוני השוטר" חייכתי עליו "איך אני יכולה לעזור לך?" שאלתי ברכות ממצמצת בעיניי הזהובות בצורה מפתה. לרגע העפתי מבט קצר על צג השעון במכונית, השעה היתה אחת וחצי בלילה, למה לעזאזל יש שוטרים בשעות האלה?
"אפשר את הרשיון שלך בבקשה?" אמר ואני חיטטתי בארנקי ושלפתי את הכרטיס המנוילן שקיבלתי לפני כארבעה חודשיים והגשתי לו אותו בחינניות.
"נהגת חדשה אעא?" מלמל בזמן שבחן את הרשיון שלי, הוא הסתכל בי לרגע, כאילו מנסה להתאים את הבחורה בתמונה, עם השיער החום הגלי והעניים העצובות, לזו שיושבת מולו. "חכו פה רגע" אמר והלך לכיוון הרכב הכחול לבן.
"אני נשבעת שלא עשיתי שום דבר לא בסדר" אמרתי לאמבר והפלתי את ידי על ההגה עצבנית.
"לא עשית שום דבר שגוי תרגעי! זה בטח בגלל השעה, הם עוצרים את כולם. בטח רוצים לבדוק שאת לא נוהגת שיכורה או משהו" אמבר ניסתה להרגיע אותי
הסתכלתי על דמותי המשתקפת במראה הצדדית, שערי החום כבר החל להתלתל שוב, למרות שהחלקתי אותו לפני שיצאתי מהבית, והפס האדום שעשיתי לפני יומיים בלי רשותם של ההורים שלי בלט תחת אורות פנסי הרחוב, האיפור שלי היה קצת מרוח, בטח לא ניקיתי אותו מספיק טוב אחרי שנשברתי בשרותים שרק הגענו למועדון, ומהאודם הורוד-אדום שמרחתי על שפתיי נשארו רק שאריות.
"כן את בטח צודקת" נאנחתי ופניתי אלייה, מסתכלת על שערה השטני עם הפסים הבלונדינים החדשים שהיה קצת פרוע 'הוא בטוח חושב שאנחנו שיכורות' המחשבה חלפה בראשי, והצטערתי שאני לא.
"אבל נכון שהוא חמוד?" אמבר העלתה חיוך שובבי על שפתיה "כאילו ממש חמוד"
"חמוד.." הסכמתי בהנהון קל, למרות שבתוך תוכי ההסכמה היתה יותר,הרבה יותר…הסכמתית?
לא ידעתי איך להגדיר את זה אבל משהו בבחור הזה היה יותר מסתם..חמוד.
"צריך לבקש ממנו את המספר שלו" אמרה בהחלטתיות.
"אמבר.." נאנחתי, למרות שרציתי, רציתי לקבל את המספר שלו.
"שש.." השתיקה אותי בציחקוק כששוטר ה'חמוד' חזר לכיוונינו.
"טוב.. אמה?" הוא הסתכל על השם שרשום ברשיון ושוב כאילו-סקר אותי בעניו, "זה היה דו"ח של 200 שקל בלי נקודות" אמר והחזיר את הרשיון לידי.
"מה?!" קריאת בהלה נפלטה מפי "על מה הדו"ח בדיוק?" שאלתי מופתעת שוכחת את כול הנימוסים ופלרטוטים ממקודם.
שפתיו המלאות התעקמו למין חצי חיוך שובב "סתם" הוא הסתכל בעיניי "אני צוחק"
"זה לא מצחיק" פלטיתי אנחת הקלה.
"איך אמרת שקוראים לך?" אמבר התערבה בשיחה ופנתה עליו.
הוא הרים גבה, "ליאם" חייך מביט בה לרגע ואז עיניו הירוקות הזוהרות נחתו שוב עליי.
"ליאם?" היא המשיכה להסתכל עליו, כמו אריה על כבש "ובן כמה אתה?, אם אפשר לשאול כמובן" היא מצמצה בעינייה הכחולות בחביבות.
"19, אני מתנדב במשטרה" ענה קצרות "עוד משהו שאת רוצה לדעת על אודותיי גברתי?" שאל.
"רק אם אנחנו יכולות לקבל את המספר שלך" ענתה לו בחיוך פלרטטני, וגיששה בתיקה אחר הטלפון הנייד שלה, כשלא מצאה אותו, שלפה את הטלפון שלי מתיקי והגישה לו אותו.
"אמבר, מותק? זה הפלאפון שלי" אמרתי לה. השוטר, ליאם, לקח את הטלפון מידה, העיף בי מבט קל, ורשם את מספר הטלפון שלו, מתעלם לגמרי מהעובדה שציינתי.
"בבקשה אמה" הוא הגיש לי את הטלפון וחיוך קל נמתח על שפתיו שוב, לקחתי אותו ממנו בחטף ודחפתי אותו לתיקי. "שתהיה לכן נסיעה טובה ובטוחה הביתה בנות, אני צריך ללכת לבדוק מה קורה עם השותף שלי" אמר, הנהן לעברינו קלות והתרחק לכיוון הרכב השני.
התנעתי את הרכב וחזרתי לכביש.
"הוא כזה חמוווד!" אמבר טרחה לציין שוב והוציאה את הנייד שלי מהתיק. "יש!" קראה "כול 10 הספרות! המספר הזה נראה אמיתי" צחקה.
"אני שמחה בשבילך. עכשיו תעתיקי אותו ותעזבי את הטלפון שלי בשקט" עניתי בקול יבש ועשיתי את הפניה להיכנס לעיר.
"תפסיקי להיות כזו! הוא היה מושלם ואם את לא רוצה אותו אני אקח אותו לעצמי! שמעת את המבטא הבריטי הזה?" היא צנחה אחורה בכיסאה בחולמניות.
"כן, המבטא חמוד" הסכמתי בחיוך קל.
"רואה?" צחקה, "מזל שלילי לא פה, אחרת היא הייתה נמרחת עליו לגמרי"
צחקתי, כמה שזה היה נכון.
עצרתי את הרכב בכניסה לבניין שלה והיא יצאה מהדלת.
"היה כיף" אמרה, "צריך לעשות את זה שוב, בסוף השבוע אולי? דברי איתי! ונתקשר אליו גם שיבוא" צחקה.
"נחשוב על זה" עניתי בתשובה והתנעתי שוב.
נסעתי משם ועשיתי את דרכי הביתה. כשחניתי ועליתי במדרגות בדרכי לדירה לא יכלתי שלא להציץ בטלפון שלי ולחייך קלות למראה השם "ליאם" ברשימת אנשי הקשר שלי.