כשכבר הלב לא יכול לסלוח יותר-פרק 2

פרק 2:
זהו,היום הכל הולך להשתנות.היום אני אראה לו,אבל עדיין המחשבה שהוא לא ירדוף אחרי מכאיבה לי.לא,עדיף שזה יכאיב עכשיו מאשר שזה יכאב עוד יותר אחר כך.ניכנסתי אל הכיתה בבית הספר שלי והרגשתי שמישהוא מסתכל עליי.הסתכלתי סביב וראיתי את חברתי הטובה לשעבר מסתכלת אליי במבט רצחני.לא ידעתי מה לעשות יותר לפחוד או לצחוק מכמה שמבט יכול להפחיד בנאדם.
הלכתי לשבת בכיסא שלי והורדתי את התיק על הרצפה.הרגשתי צורך להקיא פתאום,אולי כי לא אכלתי אתמול כל היום וגם לא היום בבוקר.הרגשתי כל כך חלשה שזה נדמה שמישהוא שואב את כל כוחותי.
"היי,את בסדר?." שאל קול מוכר ונגע בכתפי
הסתובבתי והסתכלתי של מי הקול.זה היה אלכסנדר.אלכסנדר הוא הליצן של הכיתה,תמיד מנסה לעודד כל מי שעצוב ותמיד מנסה לעזור לכולם.הוא האחד שמקבל הכי הרבה מכתבי אהבה ושוקלדים ביום האהבה,אבל אני לא מותפעת.
"כן..אני בסדר." אמרתי לאלכסנדר בקול חלש
"..אני לא מאמין לך,את לא נראת בסדר." אמר אלכסנדר בקול מודאג ושם את ידו על המצח שלי
"אין לך חום.כואב לך איפה שהוא?." שאל אלכסנדר והזיז את ידו שנגעה לי במצח אל כתפי
"אל תיגע בה." אמר קול מוכר בכעס
הרגשתי שמשהוא הרים אותי וגרם לי לשכב אליו.הסתכלתי למעלה וראיתי את הפרצוף שאני כל כך אוהבת וגורם ללב שלי לדופוק חזק,אבל בו זמנית מכאיב לי נורא.