כשהכל מתהפך-פרק ראשון

(נקודת המבט של מריאנה)

התעוררתי בבוקר למשמע ציוץ ציפורים והבטתי בשעון לראות מה השעה

"שבע וחמישה,צריך לקום"

הלכתי לכיוון החדר של דניאל שזה לא רחוק מהחדר שלי והערתי אותו בעדינות

"דניאל,דניאל",לחשתי לו וחיכיתי לתשובה

"דניאל,תקום ותתארגן,עוד מעט צריך לצאת",אמרתי בקול יותר חזק מלחש אבל יותר חלש מרגיל

השארתי את דניאל להתעורר בקצב שלו ויצאתי לבדוק את הדואר

יצאתי מדלת הבית לכיוון תיבת הדואר ולקחתי את המכתבים

נכנסתי הביתה ובדרך למטבח הבטתי על המכתבים

"שכר דירה,חשמל,הזמנה לנשף מסכות,מצעד,פרסומת,רק רגע הזמנה לנשף?"

מיד החזרתי כמה מכתבים לסוף התור ולקחתי את ההזמנה

"לכבוד מר וגברת הנדימיין"

"שלום רב,

הינכם מוזמנים למסיבת יום ההולדת ה-16 של ליליאן הנסיכה בארמון המלוכה,בתאריך ה-20/2 בשעה 15:00

היום הולדת תעוצב בסגנון נשף מסכות לכן צריך להגיע לבושים בהתאם

מקווים לראותכם,משפחת המלוכה"

מזמן לא היה כאן נשף,מזל שיש לי שמלה מתאימה

הכנתי ארוחת בוקר לי ולדניאל בזמן שדניאל התלבש

"מחר אנחנו הולכים לנשף",אמרתי תוך כדי בישול בזמן שדניאל מתיישב על אחת הכיסאות

"לכבוד מה?"

"יום הולדת לליליאן,יהיה נשף מסכות"

"יש לך שמלה מתאימה?"

"כן,אבל מה איתך?"

"נדמה לי שיש לי עדיין את החליפה מיום הולדת 16"

"תבדוק אחרי שנחזור,עד אז הנה ארוחת הבוקר",אמרתי והגשתי לו ביצת עין ופרוסת לחם על צלחת

אחרי שהתארגנו יצאנו מהבית לכיוון בית הספר

~~~~~~~~~~~~~~~~~

בבית הספר

~~~~~~~~~~~~~~~~~

הגענו לשערי בית הספר ובזמן שהלכנו לכיתה שמענו דיבורים על הנשף שיהיה מחר

כשהגענו לכיתה אן שאלה אותי מה אני מתכננת ללבוש ודיברה כמה שתומס חלומי,שאת זה אני שומעת הרבה,לא רק ממנה,מכל הבנות,אני לא מבינה מה בנות מוצאות בבנים בלונדיניים

כעבור זמן מה נגמרו הלימודים היום וכולנו יצאנו מהכיתה ומחוץ לשערי בית הספר הופתענו לגלות…

(אם יש למישהו הערות אז בבקשה לרשום כדי שאוכל לשפר)