כשהיא לא תהיה פה

אתה לא מתקשר אליה ואפילו לא שולח הודעות וואצפ סתם באמצע היום כמו פעם.
אתה נזכר בה רק מדי פעם, בסוף היום כשכבר מאוחר ואז אתה מתרץ לעצמך שהיא כבר נרדמה אז למה סתם להעיר אותה.
והנה עוד יום עובר ועוד שתיקה פה תופסת מקום גדול ביניכם.
כי מה אכפת לך ממנה כבר? מה אתה צריך אותה? הרי יש לך כבר הכל נכון?!
יש לך חברים שדואגים להוציא אותך לברים, מסדרים לך אישה זמנית שתסדר לך את הלילה ואולי תעביר איתך גם כמה ימים אבל לא יותר מדי, כי יש עוד אחת בתור שאותה עוד לא יצא לך להכיר.
כי הרי למה אתה צריך מישהי אחת קבועה שתחמם לך את הלב, שתדאג לך, שתשאל לשלומך…. אתה כבר גדול, אתה יכול לדאוג לעצמך נכון?!
אם אתה חושב שכל החיים לפנייך ואם אתה רוצה לשחק בלב של מישהי ולהמר על הלב שלה כאילו אתה משחק פוקר זה בסדר כי זה נקרא "לחיות את החיים" ואמרו לך יותר מפעם אחת כשההית קטן ש"החיים קצרים ילד, תנצל אותם או שהם ינצלו אותך", אתה טועה בגדול.
והיא נערה חכמה, היא תעזוב אותך ותמשיך הלאה.
וברגע שהיא לא תהיה פה לידך יותר מדי זמן, אתה תריץ את הזיכרונות בתקווה להבין למה היא הלכה.
אתה תנבור שעות בזיכרון, בימים ההם ותראה איך היא היתה כאן בכל רגע שההית מדוכא, בכל רגע שההית צריך חום וחיבוק שינחם.
אתה תראה איך היא היתה הראשונה לשמוח על הקידום בעבודה שלך, אבל משום מה האחרונה בסדר העדיפויות שלך.
אתה תבקר אצל הבדידות שלא תעזוב אותך, כמו סבתא שבטעות פלטת לידה שאתה רעב ועד שאתה לא תפתח את הכפתור של הג'ינס שלך היא לא תרפה.
כי ככה אתה, דפוק שכזה.
נוהג לקחת דברים כמובן מאליו.
כי לפי החשיבה שלך היא בטוח תישאר כאן, לנצח לידך, הרי אין סיכויי שהיא תעזוב אותך.
אבל…
היא כבר ממזמן עזבה אז אתה לא קולט שיש בעיה בדרך החשיבה שלך?!
ושוב אתה לוקח פסק זמן מהחיים שלך
וצולל בלילה לתוך ים של מחשבות שבבוקר בוודאי תשכח.
ואלה הלילות שלך עכשיו, או שאישה מעבירה לך אותם או המחשבות על ההיא שלקח לה זמן אבל קיבלה שכל ועזבה.
וזה כבר יהפוך לתסריט קבוע.
מתגעגע ואז משתגע.