כשאת מחייכת אלי- פרק 9

הסתכלנו על המניאק הזה מוזר אף אחד לא אמר מילה קצת פחדתי אפילו מאוד אני חושבת שהיה אפשר לראות על אביאל גם כן את הפחד אבל אני חושבת שזה לא כמו שלי אני לא יודעת אם אני יכולה עדיין להסתכל לצורי הזה בעניים.
"אני מצטער, אני מצטער, אני מצטער" אמר במלמול כמה פעמים והלך לכיוון היציאה האחורית
"הכל טוב?" שאלתי אותו בזמן שאני מרימה אותו בקושי על הכתף כדי לסחוב אותו הביתה
"אתה כבד" אמרתי לו בחיוך
הלכנו בקושי עד הבית שלו אנחנו די שכנים אמרתי לו שיעלה הביתה והוא אמר לי שהוא ילווה אותי קודם
"אני ילווה אותך"
"לא, עזוב שטויות" אמרתי לו
"לא עוזב אותך בחושך לבד"
"לא משנה" אמרתי לו
"את יודעת לנהוג?" שאל אותי
"כן…"
"יופי, אני יעלה להביא את המפתח ואני בא"
-נקודת מבט של אביאל-
"בואי שבי" אמרתי לה
"אתה לא בא?" שאלה אותי
"לא איזה בקושי ללכת אני יכול… לנהוג ? תחזירי לי את המפתחות של האוטו מחר ותתקשרי כשתגיעי"
"אין לי את המספר שלך" אמרה לי
"למה לו ביקשת קודם תביאי את האייפון"
רשמתי לה את המספר והלכתי לכיוון הבית
היא נהגה עד הבית שלה … מה שלעשות שבמצב שלי אני לא יכול לנסוע אבל לא משנה.
עליתי למעלה וגיליתי שכבר מאוחר 2:00 בלילה נכנסתי לחדר של חן והיא ישנה הייתי חייב לראות אם היא בסדר
"חן..?" "חן" אמרתי בשקט
"מה…? אמא מה קרה לך?" שאלה אותי בבהלה
"סיפור ארוך"
"אתה תספר לי, בינתיים בוא לשירותים אני יחטא לך את בפצעים אתה לא נורמאלי איך זה קרה לך?"
"עזבי איכפת לך אם אני יספר לך מחר ובינתיים לא נדבר?"
"בסדר" אמרה לי ומחטא לי את הפצעים בעדינות
*בוקר*
קמתי בבוקר הפצעים היו יותר חלשים מאתמול אני יודע שזה היה אתמול אבל הרגשתי כאילו זה היה ממזמן אבל אני וצורי בחיים לא נחזור להיות חברים הבן של זונה הזה
"ואיי הלכו לי הרגליים" חן נכנסה לחדר שלי ונשכבה על הכיסא
"זה התפקיד שלהם" אמרתי לה
"לא הבנתי" היא אמרה לי
"סתומה זה התפקיד של הרגליים ללכת, טוב יאללה אני רוצה להתלבש צאי"
"נו לא באלי" היא אמרה לי והתחננה להיות בחדר
"טוב תשארי" אמרתי בפרצוף מבואס וחצי חיוך
"אבל בתנאי אחד, בלי פוזות למראה שלי, הכיעור שלך מזהם אותה" אמרתי לה בחצי גיחוך
"אתה מת להיות אני"
"טוב בואי יש בצפר, ואני צריך לסבול אותך איתי בכיתה"
"מה לעשות שנדפקת עם תאומה, סבול"
"סובל אל תדאגי"
-יצאנו לכיוון מצפר-
"מי החדשים אתה יודע?"
"אני ראיתי איזה שתיים שלושה עשיתי להם אודישנים" אמרתי לה
"מה אודישנים? כיף לך"
"טוב בואי ניכנס לכיתה בכל מקרה התייבשתי בשמש"
-צורי נכנס-
"הו זה מציל הנפשות" צעק בכל הכיתה
"לך תזדיין" אמרתי לו ואני עדיין בפתח הדלת
"תנשק תמזוזה אולי זה יעזור לך אחרי מה שנעשה לך נכון גיא?"
"עזוב אותי באמשך אל תערב אותי" גיא אמר לצורי והסתובב
"מה אתה נכנס יא בן זונה מוכר חברים"
"אתה יכול לנגוח לי ברגל? אין לי כוח לבעוט בך" אמרתי לו בשיא העצבים
"שבו כולם יש לי הודעה חשובה" המדריכה נכנסה ואמרה
"אני רוצה להציג לכם שלושה ילדים חדשים"
"הראשונה זאת דני" אמרה בקול והזמינה אותה לשבת
"השני זה דור" אמרה בגאווה וגם אותו הזמינה לשבת
"השלישית זאת זוהר" נכנסה וחייכה חיוך גדול אלי
"מה ? היא גם פה ? לא רוצה" נועה אמרה בקול של קנאה
היה רגע שהסתכלתי על צורי והוא ישב בשקט אבל הסתכלתי על זוהר וחייכתי חיוך כל כך ענק ומאושר והיא החזירה לי את אותו החיוך….