כשאת מחייכת אלי- פרק 7 (״הערב ששינה את חיי״)

הוא החזיק אותי חזק, אין אפשרות לתזוזה קטנה, הדמעות התחילו לנזול ואני מרגישה קפואה אבל ידעתי שאם אני לא אתפוס את עצמי בידיים זה ימשיך ולא יעצור ואני..? אני אפילו לא יודעת מה אני מרגישה יותר פחד? כאב? עצבות? אכזבה? דיכאון? או אולי שכל שנייה שעוברת אני מאבדת את התקווה יותר….
״דיייייי,בבקשה״ לחשתי לו ובכי חזק יורד ממני
״נו מה תגידי שאת מעדיפה את האביאל הפחדן המטומטם הזה ממני? אני יראה לו מה זה לכבוש בחורה״ אמר לי
״אתה שיכור״ אמרתי בעצבות
״אני שיכור? פחחחחחחח״ אמר לי וצחק כמו משוגע ״אין זמן אני רוצה שהמסיבה תתחיל״ היד שלו עברה על הגוף שלי ועברה לשיער ולא ידעתי מה להרגיש רעדתי בכל הגוף
״הצילוווווו״ צועקת בכל כוחי והדמעות זולגות מעיניי, בלי לוותר שוב צרחתי בכל הכוח שלי
״הצילווווו״
״דיי נו מה את חושבת ששומעים אותך בחוץ תעשי לי טובה״
״דייי בבקשה״ אמרתי לו בקול מתחנן
התפללתי התפללתי לה׳ המוצא האחרון שהיה לי באותו רגע ואז הוא הצליח הוא הצליח לפתוח לי את החוט של הבגד ים.
״אני מקווה שאת כבר עשית את זה פעם, אם לא אז אני הראשון שלך כבוד״ לחש לי בחיוך סדוני
״מה אתה חושב שאתה עושה?״ דמות אפלה מאחורי הבניין צעקה
״אדוני? הצילוווו בבקשה בוא בבקשה״ הקול האחרון שנשאר לי בגרון
הדמות באה תפסה את צורי הצמידה אותו לקיר בפתאומיות. נשכבתי על הרצפה רועדת בלי לזוז וכמעט בלי לנשום רק בכי יצא ממני רק בכי
״רוציי!״
״אביאל???״ שאלתי בקול נמוך תוך כדי בכי
״בבקשה לכי…״ לא הספיק לסיים את המשפט וצורי דפק לו אגרוף בפנים. הם רבו מכות ואני יושבת על הרצפה מפחד רועדת אבל הבנתי שכמו שאביאל עזר לי אני יעזור לו לקח לי כמה שניות לעכל הכל…
צורי עלה על אביאל ששוכב שטוף דם על הרצפה אגרוף אחרי אגרוף אחרי אגרוף
״דיייי בבקשה תעזוב אותו״ צרחתי לעבר צורי בניסיון כושל מאוד להפריד רציתי לקרוא לעזרה אבל פחדתי לעזוב אותם שם לבד זזתי מצד לצד מצרחות שיפסיקו לריב מכות
״חתיכת בן של זונה״ צורי אמר לאביאל
״חתיכת חרא, ולחשוב שהיינו חברים פעם״
״למה? למה אתה חייב להתערב בהכל? היינו מסיימים שתי דקות וזהו״ צורי אמר לאביאל
פתאום צורי לקח אבן גדולה נדמה לי שזה הייתה לבנה שבורה שזרוקה שם תפס אותה ניסיתי לעשות משהו חיפשתי משהו חזק שיכול לעלף אותו הרמתי את הכד שהיה שם זרוק כד שחור שבור הרמתי את הכד לכיוון העורף של צורי בזמן שהוא נותן הגרופים חזקים לאביאל
״עכשיו תלמד עם מי להתעסק״ צורי דפק לאביאל את הלבנה בראש
״לאאא אביאללל״ הרמתי את בכד שפקתי לצורי בעורף והוא נפל
״לא לא לא אני לא מאמינה״ זה היהי הבכי של החיים שלי העפתי את צורי מעל אביאל הרמתי את הראש של אביאל והנחתי אותי על ברכי והתחננתי
״בבקשה תקום, בבקשה אני כל כך מצטערת״ דמעות זולגות מתוך עיניי
״בבקשה אני מצטערת שאיחרתי אני כל כך מצטערת״ אין מענה אביאל שוכב על הרצפה שפוך דם ואני לא יודעת מה לעשות הרגשתי שהלב יצא לי מהמקום. מי יודע מה קרה לו? והכל בגללי ישבתי בבכי וייסורים והדם יוצא לו מכל פצע אפשרי
צרחתי לשמיים הסתכלתי למעלה התפללתי בקול רם וצפייה שהוא יקום, הסתכלתי עליו ופשוט שכחתי את כל מה שקרה בנינו ראיתי ילד שסיכן את החיים שלו בשבילי תוך כדי בכי הקרבתי את שפתי לתוך שפתיו ובתוך ליבי התפללתי שהוא יתעורר הייתי כל כך קרובה לשפתיו כל שנייה יותר ויותר יכולתי להרגיש אותו השפתיים שלי התנגשו עם שפתיו ואז זה פשוט קרה …….