כשאת מחייכת אלי- פרק 2
"ואי איזה עצבנית זאת"
"עזוב אותה מה יש לך" צורי אמר לי
"אבל היא ממש אבל ממש יפה" אמר גיא
"ממש ממש" הוסיף צורי
"טוב הגזמתם… היא בסדר לא יותר מזה" אמרתי בביטחון
"אתה והטעם שלך, אה נזכרתי שהטעם שלך זה נועה" גיא קפץ ואמר
"סתום, אל תזכיר לי אותה אפילו"
"אביאללללללללל"
"אתה והפה הגדול שלך, שונא אותך" אמרתי לגיא
"איזה עולם קטן נפגשים פעמיים באותו היום" אמרה לי
"לצערי"
"מה ??" אמרה לי
"אממממ…." ישר עניתי "כדי שנוכל להתגעגע"
"אני ידעתי שאתה עדיין מרגיש אלי משהו" אמרה נועה
"את תתבלבלי! אנחנו בפסק זמן"
"אני יודעת אבל…" אמרה לי בהיסוס
"אין אבל, אמרנו שאנחנו צריכים זמן אחד מהשני" אמרתי לה
"אנחנו? ממתי זה אנחנו ? אתה מחליט ואז מודיע לי" ענתה לי
"נו, שנינו היינו צריכים את ההפסקה הזאת"
"לא! אתה יודע בדיוק שאני לא רציתי את זה, אני עדיין אוהבת אותך"
"דיי נועה אל תתחילי"
"מה מה להתחיל ? מה אתה לא אוהב אותי ?" שאלה אותי בציפייה לתשובה מיידית
"נועה נו …."
"בלי נועה ובלי כלום! זאת שאלה פשוטה, אתה אוהב אותי או לא?"
שקט ממש דק היה אחרי השאלה אני לא יודע אם אני רוצה אותה אבל היא חשובה לי, איך אני אומר לה את זה בלי לפגוע בה ? אבל לתת לה לחשוב שאני אוהב אותה? גם זה לפגוע בה, מכל החברות שהיו לי היא הייתה היחידה שבאמת איכפת לי ממנה אבל אני ממש לא רוצה לומר לה שאני לא אוהב אותה יותר
"נועה, אני לא יודע מה להגיד" עניתי בהיסוס
"תמות! אני כל כך שונאת אותך" ירדו דמעות מענייה והיא הולכת במהירות לשיעור
"נועה, אל תלכי…" אך היא ממשיכה ללכת
נכנסתי לשיעור מבואס רצח ואז בדיוק היינו אמרים לשיר שיר שבחרנו בקיץ, ולבצע אותו מול כולם
"שיט !! כל כך שכחתי מזה" צורי אמר
"גם אני" גיא אמר
"תאלתרו משהו, תחילת שנה לא יעשו לכם כלום"
"אתה מדבר, המורים חולים עליך" אמר צורי בזלזול
"קנאי" אמרתי בשחצנות
גיל המדריכה נכנסת לשיעור "חברים לפני שנתחיל את השנה אמרה, היום אנחנו מתחילים את המבחנים לילדים החדשים. וכמו שאתם יודעים אנחנו תמיד לוקחים שתי תלמידים מהכיתה הבוגרת לעזור לנו בהחלטות יש מישהו שמתנדב?"
"אני" צורי הציע את עצמו
"גם אני" אמרתי
תמיד רציתי להיות זה שמחליט ולא זה שנבחן
"טוב תחכו לי ליד המזכירות אני יבוא לשם עוד כמה דקות" גיל אמרה לי ולצורי
הלכנו שנינו וחיכינו במזכירות ילד ועוד ילד ועוד ילד כולם נרשמים במזכירות. פתאום צורי אומר
"היי זה לא זאת ?"
"מי?" שאלתי
"נו זאת מהחצר"
"ואי נכון, איך אני נראה ?" שאלתי
"פצצה, יאללה לך ותכבוש אותה"
הלכתי לעבר הילדה היא קצת משוגעת, עצבנית אבל אני אוהב קשות להשגה
"אז מה איזה עולם קטן" אמרתי
"חבל שהוא קטן, פעמיים ביום זה יותר מדי גדול עליי"
"אוווץ' "
"אביאל נעים מאוד" אמרתי הגאווה
"ואני הולכת" אמרה לי
"מה כבר?…… אני חושב שזאת תחילה של ידידות מופלאה"
"מה שתגיד" אמרה והלכה
"נו איך ….?" שאל צורי
"בסדר אני יודע"
"טוב יאללה בוא צריך להיכנס לתפקיד" אמר צורי "אבל שלא תחשוב שאני לא יודע שהיא גורמת לך להזיע כמו מטומטם"
"מי מזיע?!"
"חחחחחחחחח אתה עושה צחוק?"
"טמבל היא סתם עוד אחת" אמרתי
"מה שתגיד" אמר צורי
"באמת!"
"טוב לא משנה בכל מקרה לא אכפת לה ממך"
"מה אתה אומר? אף אחת לא עמדה ביופי שלי עדיין, והיא לא שונה מהן"
"כן אחי תמשיך לחלום"
תגובות (0)