כשאת מחייכת אלי- פרק 10

-נקודת מבט של זוהר-
״שבי בבקשה במקום פנוי ואני רוצה להתחיל את השיעור״
ישבתי אבל זה היה שיעור מוזר צורי הסתכל במבט מושפל כל השיעור ואביאל הסתכל עליי עם החיוך הכובש הזה שלו החיוך הזה שהוא עשה לי אתמול בערב
*צלצול*
״זוהר?״ אביאל פנה אלי
״אה?״ אמרתי לו
״את באה סיבוב?״ אמר לי שוב עם החיוך הזה
״כמה שניות אני באה חכה לי למטה״ חייכתי אליו והוא הלך
סידרתי את הספרים עד שקלטתי שאני לבד עם צורי בכיתה התחלתי להכניס מהר את כל הדברים שלי לתיק מהר היה לי ממש לא נעים להיות שם למרות שאני יודעת שב בצפר לא יקרה כלום גם ראיתי את המבט המושפל שלו
״זוהר…?״ צורי דיבר אלי בקול שקט שמבטו מושפל לרצפה
לא עניתי למה מה קרה שאני יענה לו מי הוא בכלל ועוד אחרי אתמול שיקפוץ לי ושיגיד תודה שלא התלוננתי עליו
״תקשיבי אני יודע שאת לא רוצה לדבר אלי או איתי או בכלל לראות אותי״ קם מהכיסא והתקרב אלי
״עוד ציד אחד ואני צורחת פה בכל בצפר״
״תקשיבי זה לא אני זה הדיבורים של אביאל עלייך כל היום שגעו אותי ועוד הייתי שיכור אני לא יודע מה להגיד כדי לבקש סליחה אני לא כזה….״ אמר לי וראיתי באמת צער על הפנים שלו
״טוב לא קרה כלום רק תפוס ממני מרחק״ אמרתי לו
״לא, זה חשוב לי שתדעי שאני לא כזה ואפילו אם תתלונני עלי אני יבין את זה״
״אני לא יתלונן״
״אפשר לשאול למה..?״ שאל אותי בהבעת פנים מופתעת
״כי..״
״זה לא מגיע לי אני לא מבין כלום״ אמר לי
״היום אני הולך למשטרה להודות באשמה ולא איכפת לי מה יקרה לי״ לא יודעת מה חשבתי ליזמי בואותו הרגע אבל תפסתי לו את היד ואמרתי לו שלא צריך ושהכל בסדר
״באמת שאני לא מבין אותך״ אמר לי בפרצוף מופתע
״את לא כמו כולן מישהי אחרת הייתה מתלוננת עליי אחרי שנייה ואת..?״
״לא כמו כולם״ אמרתי לו בחצי חיוך
״אז אני יודע שזה יהיה מוזר לבקש אבל דף חדש?״
״נגיד שכן״ לחצנו ידיים וחייכתי חיוך בגלל שהוא חייך אלי ולא היה לי נעים לא להחזיר אבל תאמת באמת ראיתי שהוא הצטער ואני לא אחת ששוללת אנשים מבלי להבין למה הם עשו את זה לפני
״כל כך מפתיע שאת כמו כולן״ אביאל אמר הפתח הדלת
״לא אביאל…״ לא הספרתי להשחיל מילה
״פשוט תסתמי״ אמר לי ויצא שוב אחוצה
״לכי אחריו״ צורי אמר לי
בלי לחשוב פעמיים יש יצאתי אחריו
״אביאל נו אביאל חכה שנייה״ אמרתי לו יותר נכון צרחתי לו בכל בצפר
״סעמק איתך טוב״ אמר לי
״מה יש לך שאתה מגיד ככה״ שאלתי אותו
״להזכיר לך שאתמול הוא כמעט הרג אותי וניסה לאנוס אותך? או שזה ברח לך מהראש״ צעק עליי
״קודם כל תנמיך את הקול לא כל הבצפר חייב לדעת את זה״ אמרתי לו
״ועכשיו את הולכת לי ולוחצת איתו ידיים ומה אני אוויר שעה את מייבשת אותי בחוץ״ אמר לי שהפנים שלו היו אדומות מעצבים
״אבל אתה לא מבין בכלל ש…״ לא סיימתי להגיד משפט
״ממש לא איכפת לי ואני חשבתי שלא יודע״
״מה לא יודע?״ שאלתי אותו
״עזבי יאללה עופי מפה״
״אתה יכול לדבר יותר מגעיל?״
״לא רוצה אותך פה נדלקתי עלייך ועבר לי עכשיו עופי״ אמר לי תוך כדי שהוא מצביע לכיוון הכיתה
״לא מאמינה לך״ אמרתי לו
״מה יש לא להאמין שאני לא רוצה אותך לא באלי עבר לי לא רוצה״ אמר לי
״תסכל לי בעניים ותגיד לי שאתה רוצה שאני אלך ואני אלך״ שנייה הסתכלנו אחד על השני ואני רק מנסה להגיד לו מה באמת קרה שם והוא רותח מעצבים
״תפסיקו לצעוק״נ. נועה נגשה אלינו ״חדשה וכבר עושה בעיות״
״תסתמי שנייה״ אמרתי לנועה תוך כדי שאני מסתכלת לאביאל בעניים
״אתה מתכוון לשתוק או מה?״
״את באמת רוצה תשובה?״ אמר לי עם הפנים האדומות שלו
״כן מה אני סתם עומדת פה דבר תגיד שאני אלך ואני אלך״ אמרתי לו מייאוש
״אז הנה התשובה שלך״ והדביק נשיקה לפה של נועה
הייתי כל כך השוק הוא פשוט נישק אותה מול העניים שלי
״התשובה שלי מספיק טובה??????״ אמר לי בצרחה
״אתה פשוט דוחה………״ הסתובבתי והלכתי שדמעה יורדת על פני