כשאהבה ותיעוב נפגשו לראשונה פרק 7+8

הנה עוד שתי פרקים.. והנה אני שואלת אתכן, אתן רוצות שאני אמשיך לעאלות שתי פרקים וכך הסדרה תגמר מהר או כל פרק בנפרד לאט לאט כל יום פרק ואז הסדרה תגמר לאט יותר?
הרי בסופו של דבר לא תקבלו סדרה נוספת עד ה-22 ביולי…

פרק -7-

"סליחה," אמרה סופי במהירות והרימה את ראשה. בחור צעיר בערך בגילה, אולי קצת יותר מבוגר ממנה, עמד מולה מחייך חיוך נבוך. הוא היה יפיפה. סופי לא חשבה שראתה תווי פנים יותר מושלמות משלו. והעניים שלו– סגולות, מהפנטות. והשפתיים שלו כאלו אדומות ורכות. לקח לה שנייה לזכור שהיא צריכה לנשום לפני שתתעלף.
"את בסדר?" שאל הבחור ומבטא נורבגי קל נשמע בקולו.
היא הנהנה בראשה במרץ. הבחור הצעיר צחק.
"אני ארתור, דרך אגב." אמר בחיוך קל.
"סופי," אמר בקול חלוש.
"נעים להכיר אותך, סופי. את אולי יודעת איפה-"
אבל הוא לא סיים את השיחה כי בדיוק באותו רגע הם שמעו את קולו של דניאל, "הי, סופיה."
"לא נכון," מלמלה סופי בשקט. וכעבור רגע דניאל עמד לידה מחייך.
"בוקר טוב," אמרה וחייכה חיוך עצבני.
דניאל, שעד כה לא שם לב לארתור, אמר, "שמעת, סופיה? בחור חדש הגיע לכאן."
סופי כחכחה בגרונה ורמזה לו על ארתור. דניאל הסתכל על ארתור וחייך חיוך רחב. "אז אתה הבשר החדש."
ארתור חייך חיוך עדין וסופי נמסה.
"אתה הולך לאכול ארוחת בוקר?" שאל דניאל.
ארתור הנהן בראשו.
"טוב, בוא אני אלווה אותך, גם ככה אני הולך לאכול," אמר.
ארתור הסתכל על סופי בחיוך קטן, נשק לידה ואמר, "היה נחמד לדבר איתך, עלמתי."
סופי הסמיקה ואמרה במבוכה, "גם לי היה נחמד."
ארתור התחיל לצעוד לתוך האולם הגדול ביחד עם דניאל. רגע לפני שנבלעו בתוך האולם ראתה את דניאל עושה בידו תנועת הקאה. היא צחקה וצעדה, מרחפת, לעבר חדרה כדי לקחת כמה ספרים לקראת השיעור.

במהלך היום סופי הייתה רחפנית לגמרי. היא חשבה על ארתור, על פניו הנאות, על עיניו המהפנטות ועל שפתיו… שפתיים רכות כל כך. והמחשבה על לנשק אותם גרמה לסופי לרטוט בכל גופה.
"סופי? את בסדר?" היא שמעה את קולה של ג'ניפר לוחשת באמצע שעור תורת הצמחים.
"הא?" המהמה סופי והסתכלה עלייה במבט חולמני.
"את בסדר?" שאלה בשקט.
סופי הנהנה בראשה.
ג'ניפר הסתכלה עליה, בוחנת את פנייה ואז חייכה ואמרה בקול רם, "את מאוהבת!!!"
כל הכיתה השתתקה ופנתה להביט בג'ניפר וסופי שהתחילו להסמיק עד שורשי שערותיהן.
פרופסור נוויל עצר משיעורו ופנה להסתכל על ג'ניפר הסמוקה, "יש משהו שתרצי לדון בו, גברת בלאק?"
היא הנהנה בראשה לאות לאו והתכווצה במושבה.
"יופי. עכשיו אם לא איכפת לך אני ארצה להמשיך בשיעור." ובמילים אלו חזר לדבר.
סופי ראתה את דניאל מסתכל עלייה במבט מהורהר, אבל היא לא התייחסה למבטו.
השיעור עבר באיטיות מרגיזה אבל לבסוף סופי שמעה את פרופסור נוויל אומר, "אל תשכחו להגיש לי סיכום על השיעור ובספר עמודים חמש מאות וחמש, שאלות אחד עד חמש, יום טוב."
סופי אספה את חפציה ויצאה במהירות מהכיתה.
"סופי, חכי," שמעה את קולה של ג'ניפר. היא האטה את הקצב אך לא עצרה. "סופי, אני מצטערת." היא שמעה אותה צועקת.
היא נעצרה וכעבור כמה שניות ג'ניפר השיגה אותה ונעמדה מולה.
"אני מצטערת שאמרתי את זה ככה בקול, לא הייתי צריכה לעשות את זה."
סופי הסתכלה עליה במשך כמה שניות בוחנת את תווי פניה החמודות, הבהירות שעכשיו הסתכלו עלייה בתחנונים. היה לה שיער שחור חלק, ארוך. זוג עניים כחולות ושפתיים דקות וורדרדות.
"אני סולחת," אמרה וחייכה חיוך קטן.
ג'ניפר חייכה וחיבקה אותה באושר ואז אמרה, "אז מי זה? אל תגידי לי, אני יודעת כבר לבד," אמרה ג'ניפר והתחילה לצעוד עבר כיתת כשפומטיקה.
סופי הסתכלה עליו מעט נבוכה ואז אמרה, "את יודעת?"
"ברור, ראיתי את המבטים שלכם אחד לשני. תמיד אמרתי שאתם מתאימים אחד לשני ו-"
"ג'יי, על מי את מדברת?" שאלה סופי בבלבול.
ג'ניפר נעצרה והסתכלה בהפתעה ואמרה, "על דניאל! על מי חשבת שדיברתי?"
"על ארתור."
"מי זה ארתור?" שאלה ג'ניפר והסתכלה עליה, מבולבלת לחלוטין.
"הבחור הצעיר שה… מה, לא שמעת?" שאלה סופי.
"שמעתי מה?"
"הגיע לבית ספר בחור חדש, מה זה חמוד. קוראים לו ארתור והוא-"
"מאחורייך?" שאלה ביובש.
היא הסתובבה במהירות, ארתור עמד שם, מחייך את החיוך המלאכי שלו.
"איך היה השיעורים שלך עד כה?" שאל.
היא הרגישה איך היא נמסה יותר מהר מחמאה. "בסדר," אמרה וחייכה לעברו. "אתה מתרגש לקראת הערב?"
"לחוץ."
הוא ראה את ג'ניפר מסתכלת עליו בחשדנות ואז חייך חיוך רחב.
"אני ארתור."
"כך שמעתי," אמרה עדיין לא גורעת את מבטה ממנו.
"טוב, תסלחו לי אני צריך לרוץ," אמר וכמו באותו בבוקר נשק לידה של סופי. "תענוג לפגוש אותך, גברתי." ואז הסתובב ורץ לעבר אחד הכיתות.
"נכון שהוא מדהים?" אמרה סופי בחולמנות. "הוא כזה גבר מדהים."
"אני מקווה שאת מדברת עליי," שמעה סופי את קולו של דניאל מאחוריה
היא קפצה בבהלה והסמיקה עמוקות. "לא, אני-"
"צריכה ללכת," השלימה ג'ניפר. "בואי."
והן רצו לעבר מועדון גריפנדור.
דניאל הסתכל על סופי שנגררה אחרי ג'ניפר. הוא נאנח וצעד לעבר המדשאות של בית הספר.
סעודת הערב, הרגע שכולם ציפו לו כל כך במהלך היום, הגיעה לבסוף. סופי ישבה וכמעט לא נגעה באוכל. היא חיפשה בעיניה אחר ארתור אך משום מה הוא לא היה בשום מקום, אפילו לא בשולחן המורים.
"את מי את מחפשת?" שמעה סופי את דניאל שואל.
היא הסתכלה עליו וראתה אותו בוחן אותה. "סתם, אני מחפשת את ארתור."
הוא הנהן בראשו ואמר, "תאכלי, אחר כך את תהיי רעבה."
היא חייכה והתחילה לאכול, אבל היא לא הספיקה להכניס ביס לפיה כי באותו רגע מקגונגל נעמדה ואמרה, "תלמידים ותלמידות יקרות."
כל המבטים הופנו אל מקגונגל שישבה על כסא המנהל.
"אני שמחה להודיע לכם על בואו של תלמיד מכובד שהגיע היום מנורבגיה. אני מקווה שכולם תקבלו אותו בסבר פנים יפות, אנא קבלו את ארתור ג'יימס שיינסן."
ארתור נכנס לתוך האולם והתלמידים החלו להתלחש.
"בגלל זה הוא היה מוכר לי," שמעה סופי את ג'ניפר אומרת.
היא הסתכלה על ג'ניפר בבלבול ושאלה, "על מה את מדברת?"
"לא ידעת?" שאלה ג'ניפר, ונשמעה מופתעת. "משפחת שיינסן היא אחת מן המשפחות המוכרות בעולם הקוסמים."

פרק -8-

"מה?" שאלה סופי בהלם.
ג'ניפר המשיכה לאכול והסתכלה על דניאל שמשום מה נראה קצת מעוצבן.
סופי הביטה בדניאל בציפייה והוא התחיל לספר, "זוכרת שלמדנו בתולדות הקסם על המייסדים של עולם הקסם?" הוא הסתכל עליה שלפתע נראית מרוכזת רק בו והוא המשיך, "זוכרת את מרלין והשולחן העגול? זוכרת שסיפרו שמרלין העביר את הידע שלו לשלושה מתלמידיו שהוא הכי סמך? מי הם היו, סופיה?"
"לוריין, אנג'לו ואריסטו," ירתה סופי תשובה מהירה.
"חמש נקודות לסופיה," אמר בחיוך. "נכון, הוא באמת העביר את הידע ללוריין, אנג'לו ואריסטו, אבל אריסטו בגד בהם והלך למלכה מורגוז, שהייתה ידועה ברשעותה. היא תכננה להשתמש בידע ולהשתמש בו כדי להקים צבא של מתים. אבל אנג'לו, ששמע על מה שעשה, יצא מיד לקרב והוא ולוריין בכוחות משותפים הצליחו להשמיד את מורגוז. אריסטו שהיה מאוהב קצת במורגוז כעס כל כך, הוא ישב שבועות וחודשים על תוכנית לסיים את המשימה שלא הצליחה מורגוז, ואכן, בסופו של דבר, הוא מצא דרך. שיטה נוראית. הוא השתמש בכל הידע שמרלין נתן לו, ומכר את נשמתו וגופו לשטן תמורת אותו מכשיר נוראי. ומה עושה אותו מכשיר? הוא זימן את כל הכוחות של מורגוז שהצליח לקחת ואת הידע של מרלין וחיבר אותם ביחד. הוא תכנן שברגע שהוא יצליח לשלב את שתי הכוחות האלו ביחד, הוא יכניס אותם לגוף אחד, וכך יוכל לשלוט על כל העולם עם כוח כזה עצום.
"הוא תכנן ליצור חזרה את גופה של מורגוז."
לפתע דניאל שם לב שכולם השתתקו. הוא הסתכל סביב וראה שארתור התיישב וחיכה שמצנפת המיון תיגע בו.
"אני אספר לך אחר כך," לחש דניאל. באותו רגע מצנפת המיון נגעה בראשו של ארתור וצרחה, "רייבנקלו."
"לא שציפיתי אחרת," מלמל דניאל אבל כשראה את פרצופה המבואס של סופי שאל, "שנמשיך?"
היא הנהנה, אבל הוא לא הספיק לומר משפט כי באותו רגע ארתור הסתכל לכיוונה של סופי ונפנף לעברה. מספר תלמידים הסתכלו לעברה בסקרנות וסופי הסמיקה.
"ומה קרה בסוף?" שאלה את דניאל שנראה קצת מעוצבן.
"מה שקרה זה ככה: אנג'לו ולוריין גילו על מה שאריסטו הלך לעשות והלכו לעצור אותו. היה קרב מטורף ובסופו של דבר אנג'לו ניצח, אבל לוריין, אהובת ליבו, מתה. היא ביקשה ממנו כמה דקות לפני שמתה שישמור על הבן הרך הנולד ואכן זה מה שעשה. הילד הזה היה וויליאם ג'יימס שיינסן."
סופי שמעה הכל, מרותקת, ואמרה, "מסכן אנג'לו… הוא כל כך אהב אותה, ובסופו של דבר היא מתה?!"
דניאל משך בכתפיו ואמר, "מה שקרה קרה, זה לא שיש לי יכולת לשנות את העבר." והוא סיים את עוגת הפירות שלו.
סופי הסתכלה על ג'ניפר שהייתה באמצע לאכול את עוגת הסופלה שלה ושאלה, "מה את חושבת על ארתור? נכן שהוא מדהים? ותחשבי על העבר שלו!"
ג'ניפר הרימה את מבטה שלחה מבט קטן לעבר דניאל שפניו נראו חסרות הבעה ואמרה, "בואי נדבר על זה במקום פרטי."
סופי הנהנה בראשה.
"סופיה, את רוצה את הסוף של העוגה שלי?" שאל דניאל והסתכל עלייה.
היא חייכה ואמרה, "כן. אתה תמיד זוכר שאני אוהבת רק את התחתית."
"איך אני לא אזכור, זה החלק שאני לא אוהב, הבצק."
היא חייכה, לקחה את הצלחת מידו וסיימה לאכול את הפאי.
התלמידים סיימו לאכול ועלו חזרה למועדונים שלהם.
סופי עלתה ראשונה, משאירה את דניאל וג'ניפר לבדם. כשהייתה קרובה למועדון גריפנדור היא ראתה שארתור מחכה לה ליד הדלת, מחייך ונראה כמו אל יווני.
"הי," אמרה וחייכה חיוך מתוק.
"מה שלומך?" שאל.
"קצת מאוכזבת, רציתי שתהיה בבית שלי," אמרה בכנות.
הוא חיך ואמר, "לא נורא, אנחנו נתראה. יש לנו כמה שיעורים ביחד, לא?"
היא הנהנה ואמרה ברשמיות, "לילה טוב, אדוני."
הוא קד עמוקות ואמר, "לילה טוב, גברתי." הוא הושיט את ידו, ליטף קלות את לחייה של סופי והסתלק חזרה לחדרו.
סופי עמדה שם מספר דקות, מרחפת עד ששמעה את האישה השמנה אומרת," את מתכוונת להיכנס הלילה?"
סופי התעשתה. היא אמרה את הסיסמה (פמפלי-דמפלי) ועלתה לחדרה. היא פשטה את הבגדים, החליפה לפיג'מה ונכנסה למיטה. היא ציפתה להירדם תוך כמה דקות אך השינה באה והלכה, היא הייתה ערנית. היא הסתכלה על השעון השעה הייתה עשר וחצי.
היא התיישבה על המיטה והתבוננה בחדרה. הוא היה קטן, מתאים לזוג בנות בלבד.
היא הסתכלה על הקירות, מספר תמונות שלה ושל ג'ניפר נראו על הקירות. היא הסתכלה על הצד המבולגן של ג'ניפר ועל הצד המסודר שלה וחייכה.
ג'ניפר נכנסה לחדר מעט מתנשמת, היא הסתכלה על סופי ואמרה בתוכחה, "את!"
סופי חייכה ואמרה, "אני?!"
"כן. תגידי לי, את מוכנה להסביר לי מה זה היה הקטע לדבר איתי על ארתור כשדניאל מקשיב?"
סופי הסתכלה בבלבול על ג'ניפר שמשום מה נראתה קצת כועסת. "מה הבעיה?"
"נו, מה את סתומה? את הרי יודעת שדניאל מחבב אותך יותר מרק ידיד."
סופי נעצה בה מבט המום ואמרה, "דניאל?! דניאל וויליאמס?! הידיד שלי מאז הגן?!"
"לא, דניאל ג'ונסון משנה ג'." ג'ניפר גלגלה את עיניה. "ברור שאני מדברת על דניאל וויליאמס." היא הסתכלה על סופי כאילו היא מטומטמת.
סופי הסתכלה על ג'ניפר הכועסת ואז פרצה בצחוק ואמרה, "בדיחה טובה, ג'יי, באמת הצלחת לעבוד עליי."
ג'ניפר הסתכלה עליה בהלם והתיישבה על המיטה, מעט בתסכול.
סופי הסתכלה על ג'ניפר מספר שניות ואז שאלה, "ואיפה את היית?"
"דיברתי עם דניאל, למה?"
"וואלה, אולי סיפור אהבה בין שניכם יצא בסופו של דבר," אמרה סופי בחיוך רחב.
ג'ניפר זרקה עליה כרית ואמרה, "תהיי רצינית, אני ודניאל זה שתי ישויות שונות. אין לנו תחומי עניין משותפים ואנחנו בקושי מדברים."
סופי נאנחה ואמרה, "את צודקת."
ג'ניפר נעמדה ונכנסה למקלחת להתארגן. כעבור כמה דקות היא יצאה מהאמבטיה לבושה בפיג'מה. היא נכנסה למיטה והסתכלה על סופי. "סופי, את אוהבת את דניאל?" שאלה לבסוף.
סופי הסתכלה עלייה בפליאה ואז אמרה, "לא יודעת, אני ודניאל מכירים אחד את השני כבר המון זמן, והתרגלתי אליו. אני אוהבת אותו, אבל כמו אח גדול."
ג'ניפר הנהנה בראשה וסופי שאלה בחיוך, "מה החקירה, דניאל שאל אותך משהו?"
"מה פתאום," אמרה ג'ניפר במהירות. היא נשכבה על המיטה, מלמלה לילה טוב חפוז ונרדמה.
סופי ישבה עוד כמה דקות במיטתה ואז לחשה 'כבה' כדי שהאורות נכבו, ונרדמה.