כשאהבה ותיעוב נפגשו לראשונה פרק -21-

עוד פרק אחד אנשים! וזהו, אין עוד פרקים, אין עוד יותר סיפורים לי, זהו!!
אתן מתרגשות????

פרק -21-

דניאל נכנס לתוך חדר האמבטיה. ריח חזק של ורדים היה באוויר. הוא התקרב לעבר האמבטיה וחש שהיא רטובה. הוא פשט את חולצתו ופתח את הברזים.
לפתע חש שמישהו נמצא מאחוריו, הוא הוציא את השרביט מכיס מכנסי הג'ינס שלו והסתובב במהירות. הוא ראה את סופי מסתכלת עליו בהלם, היא הייתה עם חזייה לבנה שהבליטו את גופה החטוב והרזה ומכנסיים שחורות עד הברך. שיערה היה פזור. היא הייתה כל כך יפה עד שלדניאל היה חשק עז להתקרב אליה ולגעת בעורה החלק.
"מה אתה עושה פה?" שאלה ונימת בהלה נשמע בקולה.
"החלטתי שאני צריך להתקלח כאן, לחשוב," אמר. הוא עשה כמה צעדים לעברה שסופי צעקה, "לא!"
הוא נעצר והסתכל עליה בתמיהה.
סופי הסתכלה עליו, נשמה עמוק ואז אמרה, "דניאל, אני חושבת שאני רוצה שנהיה רק חברים."
היא ראתה את פניו של דניאל הופכים לחסרי הבעה, והיא המשיכה למרות שבתוכה היא הרגישה כמו כלבה חסרת רגשות. "אתה מבין, אני לא רוצה להרגיש אהבה כלפייך, אני מפחדת, כבר נפגעתי פעם אחת. וחוץ מזה יש לי חבר שאני אוהבת."
דניאל עשה עוד כמה צעדים לעבר ואז שאל בקול קפוא, "זה מה שאת מרגישה?"
היא הנהנה בראשה. היא לבשה את חולצת הפיג'מה שלה ואז צעדה לעבר היציאה שלפתע דניאל אחז בזרועה, גורם לה להביט בפניו.
"דניאל, בבקשה," מלמלה סופי. היא הסתכלה על דניאל שנעץ בה מבט חודר והרגישה שהיא לא מסוגלת להביט בו ולכן השפילה את מבטה.
לבסוף לאחר כמה שניות דניאל עזב את ידה. היא ניצלה את ההזדמנות ויצאה מהחדר כמעט בריצה.
רק כשהייתה בחוץ היא הרגישה את הדמעות בעיניה. בדרך לחדר המועדון היא חשבה על מה שאמרה לדניאל ואז היא קלטה שברגע שאמרה לו את המילים האלה היא הרסה כל סיכוי שלהם להיות ביחד. היא גילתה שהיא לא רוצה שזה יקרה.
היא הסתובבה חזרה ורצה לעבר חדר המדריכים. דלת החדר נפתחה וסופי נכנסה בריצה, רואה את דניאל נוגע במים שבאמבטיה.
"דניאל," היא צעקה, לפני שדניאל פתח את רוכסן מכנסיו.
הוא הסתובב וראה את סופי נועצת בו מבט.
היא התקרב אליו בריצה ואז אמרה מעט מתנשמת, "דניאל… אני… אני לא-"
אבל הוא לא נתן לה לסיים את המשפט והצמיד את שפתותיהם ומשלח את לשונו אל בין שפתותיה של סופי, טועם אותה ומרגיש את ההקלה העצומה שחש משתחלת כהד בכל גופו בפראות, ידיו עברות על פניה של סופי ושפתיה נלחצות כמעט באלימות אל שפתיו של דניאל. זו הייתה נשיקה קדחתנית וסופי הייתה מהירה להגיב חזרה, מחזיקה את ראשו של דניאל בין שתי ידיה כאילו למנוע ממנו לסובב את ראשו למרות שדניאל אפילו לא חשב בכיוון.
"אני אוהב אותך," מלמל דניאל בין נשיקה לנשיקה. "אוהב אותך," נשיקה. "אוהב אותך כל כך." נשיקה נוספת והוא הצמיד אליו את סופי המתנשמת, מרגיש את גופה של סופי נרכן אליו וידיה מטיילות בהנאה על שיערו וצווארו.
ידיו החלו לפתוח את רוכסן מכנסיו של דניאל אבל ידו החמימה עטפה את ידה ומנעה ממנה להמשיך.
"עדיין לא. עדיין לא, אני רוצה שזה יהיה מיוחד בשבילך."
סופי הסתכלה על דניאל בחיבה ואז אמרה, "אוקי."
הוא חייך ואז נשק לה שוב. היא החזירה לו נשיקה ואז התנתקה ואמרה, "לילה טוב, דניאל." והיא יצאה מהחדר מותירה את דניאל מחייך חיוך מטופש.

היא צעדה חזרה לעבר המועדון חיוך ענקי מרוח על פניה. היא נכנסה לתוך המועדון החמים ועלתה לחדרה. ג'ניפר עמדה מול המראה עם הנגן של סופי, עושה פוזות ומחייכת לעצמה. סופי חייכה והתקרבה לעבר ג'ניפר.
ג'ניפר, ששמה לב שסופי מאחוריה, הסתובבה ואמרה, "הבהלת אותי! את…" ואז השתתקה לפתע, בוחנת את תווי פניה של סופי.
"משהו השתנה?" שאלה והסתכלה על סופי בחשדנות.
סופי הסמיקה ואמרה, "אני-"
"נישקת את דניאל ואמרת לו שאת אוהבת אותו?!" צווחה סופי באושר.
סופי הנהנה וג'ניפר מהרה לחבק אותה. "אני כל כך גאה בך ושמחה בשבילך!"
"תודה!" אמרה סופי והחזירה לה חיבוק.
לאחר כמה שניות הן התנתקו וג'ניפר אמרה, "אז, ספרי לי הכל!!"
סופי חייכה והתחילה לספר לה לבסוף אמרה, "את יודעת הדבר המוזר בכל זה שדניאל הוא.. הוא שחצן ומעצבן ו-"
"ומושלם בשבילך," השלימה סופי בחיוך.
סופי חייכה ואמרה, "כן, אני מניחה שאת צודקת."
"ברור שאני צודקת. עכשיו יש לי שאלה, מה את מתכוונת לעשות בנושא 'ארתור'?"
סופי הסתכלה על ג'ניפר בבהלה ושאלה, "מה אני אמורה לעשות? אני לא רוצה לשבור את ליבו. הוא…" והיא התיישבה על המיטה.
ג'ניפר הסתכלה עליה ואמרה, "הכל יהיה בסדר, אני מבטיחה לך ברגע שתראי אותו כל המילים הנכונות יצוצו."
סופי הסתכלה על ג'ניפר המחייכת ואז שאלה, "ממתי את נהפכת להיות הגאונה?"
"מאז שאת הפסקת?!"
סופי זרקה עליה כרית ונכנסה למיטה. "לילה טוב, ג'יי."
"לילה טוב, סופי," אמרה ג'ניפר.
סופי התכסתה בשמיכה ונרדמה עם חיוך גדול מרוח על פניה.

"בוקר טוב," אמרה סופי בחיוך, מתיישבת ליד ג'ניפר.
"בוקר, רוצה בייקון?" שאלה ג'ניפר והרימה את המגש לעבר סופי.
"לא.., בא לי משהו טרי. נראה לי אני אלך על טוסט עם ריבה," אמרה ולקחה שתי פרוסות לחם שרופות.
"בוקר טוב," שמעה סופי קול מאחוריה. היא הסתובבה וראתה את דניאל מחייך חיוך רחב. לידו עמד דון ונראה משועמם.
"בוקר," אמרה סופי, מרגישה את קצב ליבה מאיץ.
הוא ודון התיישבו מול סופי וג'ניפר. דניאל לקח את הבייקון והתחיל לאכול.
"אז, יש לך תוכניות להיום?" שאל דניאל והסתכל על סופי.
היא חייכה ואמרה, "לא, מאוחר יותר בסביבות שבע בערב אני אהיה פנויה, למה?" שאלה והסתכלה על דניאל בסקרנות.
הוא חייך ואמר, "פשוט תכננתי הפתעה."
היא חייכה ושאלה, "מה ההפתעה?"
הוא צחק ואמר, "אם אני אגלה לך זאת לא תהיה הפתעה," אמר ונגע קלות באפה.
"אתם ממש דוחים אני באמצע ארוחת בוקר!" -"אווו… אתם כאלה חמודים ביחד," ג'ניפר ודון אמרו בו זמנית. הם הסתכלו אחד על השני ואז פרצו בצחוק. דניאל וסופי חייכו ואז דניאל אמר, "טוב, תהיי בחדר שלי בערך בשמונה וחצי."
היא הנהנה ואז נעמדה ואמרה, "ג'יי, את באה?"
ג'ניפר הנהנה ולקחה את הטוסט והיא וסופי יצאו מהאולם הגדול.

"ארתור, אני חייבת לדבר איתך," אמרה סופי לאחר סיום הלימודים.
הוא הנהן בחיוך רחב והם יצאו לעבר מדשאות בית ספר. סופי לא הרגישה בטוחה בעצמה היא לא ידעה מה להגיד ופחדה שארתור ישנא אותה.
"ארתור, אני… אתה הנער הכי מדהים שפגשתי, באמת," אמרה והסתכלה על ארתור, שנעצר ליד אחד הספסלים והתיישב, מחווה לסופי לעשות כמוהו.
היא התיישבה והמשיכה ואמרה, "אבל בימים האחרונים יצא לי לחשוב על המון דברים. אחד הדברים היה דניאל."
הוא הסתכל עליה מופתע אבל לא אמר כלום והיא המשיכה, "גיליתי שדניאל ואני… אתה מבין, אני גיליתי שאני אוהבת אותו והייתי מבולבלת כי אף פעם לא הרגשתי ככה ו-"
"סופי, מה את מנסה לומר?" שאל ארתור בעדינות.
סופי הסתכלה על ארתור וראתה את העצב בעיניו. היא בלעה את רוקה ואמרה, "אני מרגישה פשוט מגעיל, אני…. אני אוהבת את דניאל.. וזה לא שאתה ואני… אתה… אני אוהבת אותך, אתה הייתה הנער הראשון שלימד אותי מה זה לאהוב, באמת. אבל קלטתי שליבי כבר שייך למישהו אחר."
הוא הסתכל עליה ואז אמר מחייך חיוך עצוב, "את יודעת, אם הינו בסיטואציה שונה שבה דניאל הוא לא חבר טוב שלך, הייתי נלחם ונאבק. אבל אני מבין שפה זה לא יעזור. כל מה שאני יכול להגיד לך זה שאת בן אדם מקסים ומגיע לך הטוב ביותר. חבל שזה לא הייתי אני."
היא הסתכלה עליו ואמרה, "ארתור, זה לא נכון! אתה מושלם, אתה הכי מושלם שיש, רק שלא לי. אני תמיד אוהב אותך ואזכור אותך." והיא נשקה קלות על לחיו ואז נעמדה.
"ארתור, בבקשה אל תשנא אותי ואל תכעס על דניאל."
ארתור נעמד אף הוא ואמר, "אני לעולם לא אכעס עלייך. אני מצטער שזה לא עבד."
היא חייכה, נשקה פעם אחרונה ללחיו של ארתור וצעדה חזרה לעבר חדרה.
כשנכנסה לחדר וראתה את ג'ניפר מכינה שעורי בית היא הודיעה, "עשיתי את זה."
ג'ניפר הסתובבה בבהלה ואמרה, "את חייבת להפסיק להבהיל אותי! יום אחד אני אחטוף התקף לב."
"אני כבר חטפתי," אמרה סופי בחיוך.
ג'ניפר גלגלה עיניים ושאלה, "מה עשית?"
"נפרדתי מארתור. נפרדנו כידידים, אני חושבת."
ג'ניפר חייכה ואז אמרה, "השעה עכשיו שש. את מתכוונת להתארגן לקראת הדייט שלך עם דניאל?"
סופי חייכה ואז אמרה, "כן!" והיא התיישבה על המיטה והיא אמרה, "אני מרגישה קצת מוזר שאני נפרדת מארתור ואז יוצאת לדייט עם דניאל."
"הא.. לא ביג דיל! אני עשיתי את זה מלא פעמים."
"כן, את גם איבדת את הבתולין בסוף הקיץ של שנה שעברה," אמרה סופי בחיוך עקום.
ג'ניפר צחקה ושאלה, "טוב, את צריכה עזרה בלבחור בגד כזה שיותיר את דניאל לעוד?"
סופי פרצה בצחוק ואמרה, "לא, לא עכשיו." היא הסתכלה על ג'ניפר שהביטה בה בהרמת גבה ואז אמרה, "טוב, אולי קצת."
ג'ניפר חייכה ונעמדה, "טוב, בואי נמצא לך את הבגד המושלם." היא חיטטה בארון שלה ובסוף הוציאה חולצת גולף בצבע סגול בהיר, וזוג מכנסי ג'ינס חדשות, הטיקט עדיין מחובר אליהן. "החולצה תתאים לך בול," היא הודיעה. "קניתי אותה במיוחד בשבילך, כשתצאי עם דניאל."
סופי פרצה בצחוק וחטפה את החולצה. "את חסרת תקנה," מלמלה בשעשוע ואז נכנסה לחדר האמבטיה.
כשיצאה מהאמבטיה ג'ניפר פלטה שריקה ואמרה, "אוו, מאמא."
סופי צחקה ואמרה, "את חושבת?"
ג'ניפר הנהנה וסופי הסתכלה על עצמה במראה, 'אני באמת נראית טוב,' חשבה לעצמה.
"מה השעה?" שאלה סופי.
ג'ניפר הסתכלה על השעון ואמרה, "רבע לתשע."
"אני מאחרת," אמרה סופי בבהלה.
"בהצלחה, ואל תשכחי לספר לי הכל! אני אהיה פה, מכינה שעורי בית," אמרה ג'ניפר לפני שסופי יצאה מהחדר.
סופי צחקה ויצאה מהחדר. היא הרגישה את הפרפרים בבטנה כשעלתה לעבר חדרו של דניאל. היא התקרבה לעבר החדר שלפתע שמעה קול של בת אומר, "וואו, אתה מדהים."
היא התקרבה בזהירות לעבר החדר, הדלת הייתה פתוחה כדי סדק וסופי יכלה לראות את דניאל עומד ומולו עומדת ליליאן, הילדה היפה שכל הבנים העריצו. גם סופי, למרות היותה יפה, הרגישה רגשי נחיתות כל פעם כשהייתה עומדת לידה.
היא ראתה אותה מתקרבת לדניאל, פניהם צמודות. סופי ידעה מה עומד לקרות ולא הייתה מסוגלת להסתכל. היא הרגישה גוש חונק את גרונה ומיהרה להסתלק משם, עולה לחדרה. ברגע שהייתה בחדרה היא פרצה בבכי ורצה לעבר מיטתה. ג'ניפר לא הייתה בחדר.
כעבור כמה דקות היא שמעה את דלת החדר נפתחת ואת ג'ניפר מתקרבת לעברה ושואלת בדאגה, "סופי, את בסדר?"
סופי הרימה את פניה מהכרית, פניה אדומות והיא אמרה, "הוא השחקן הכי מגעיל והכי דוחה שיש. אמרתי לך שהוא לא השתנה! הוא בחיים לא ישתנה ואני נפגעתי שוב, בגללו," והיא פרצה בבכי מחודש.
ג'ניפר התיישבה לידה וליטפה את שיערה של סופי, ממלמלת תוך כדי, "הכל יהיה בסדר, אני מבטיחה לך."