כשאהבה ותיעוב נפגשו לראשונה פרק -18-

הפרק מוקדש בהמון חום ואהבה… למרימוש שכל כך אוהבת אהבה!!
וגם לנטלי וגם ל..נו, טוב… לטלי שכבר קראה את הפרק… ולכל הבנות המדהימות!!!
(מי שלא הזכרתי זה לא בגלל שאתן לא חשובות אלא כי לא היה לי כח לכתוב את כל השמות עכשיו…)

פרק -18-

"או, מיי, גאד," צווחה ג'ניפר בהתרגשות. זו הייתה שעת אחרי הצהריים וסופי וג'ניפר התארגנו לקראת הנשף.
סופי יצאה מהאמבטיה, לבושה בחלוק וגלגלה עיניים לעבר ג'ניפר. "את יודעת, אני עדיין לא מבינה למה רקדת ריקוד חושני ולוהט עם דניאל. כאילו, יש לך חבר ואת די אוהבת אותו, ואת רוקדת עם דניאל? כאילו מה עובר?" שאלה ג'ניפר. היא הייתה באמצע לאפר את עיניה בגוון תכלת.
סופי התיישבה על המיטה, מחכה שג'ניפר תתחיל לאפר אותה ואמרה, "תראי, אמרתי לדניאל שאני לא אסלח לו אם הוא יעשה לי תעלול כזה או דומה, וכשהוא עשה את זה, זה היה אחרי שהשלמנו וידעתי שהוא לא התכוון. אז החלטתי לעצמי שכמו שהוא עשה לי תעלול אני אעשה לו תעלול, קצת שונה אבל תעלול."
ג'ניפר התקרבה לעבר סופי והתחילה לאפר אותה וסופי המשיכה, "חוץ מזה תמיד רציתי לרקוד עם דניאל."
ג'ניפר נעצה בה מבט המום ואמרה, "סליחה?"
סופי חייכה במבוכה ואמרה, "תראי, אני לא יודעת להסביר את זה. אני זוכרת כשרקדתי איתו הרגשתי מחוברת, קשורה, כאילו אנחנו גוף אחד."
ג'ניפר התיישבה על המיטה מצפה שסופי תמשיך ואכן היא המשיכה, "דניאל, את יודעת, הוא סוג של גבר כזה שהבנות נופלות עליו בגלל ש…" היא נשמה עמוק ואמרה, "אני לא מאמינה שאני אומרת את זה, למרות שלפני המון זמן אמרתי לך שזה לא נכון והתכחשתי לזה ו-"
"נו, תגיעי לעיקר," קטעה אותה ג'ניפר בקוצר רוח.
סופי חייכה ואמרה, "בסדר, בסדר." ואז הוסיפה במהירות שראתה את מבטה המאיים של ג'ניפר. "אניחושבתשדניאלחתיך."
"מה?" שאלה ג'ניפר.
סופי נאנחה ואמרה, "אני חושבת שדניאל חתיך."
במשך כמה שניות ג'ניפר נעצה מבט המום ואז התחילה לחייך חיוך רחב ואמרה, כמעט בצעקה, "את מתאהבת בו!"
סופי הסתכלה עליה בהלם ואמרה, "לא!"
"כן, אל תכחישי את זה! מהרגע שדניאל רקד איתך לא כמו ידיד אלא כמו בן זוג את התחלת להרגיש כלפיו משהו ואולי," והיא נעצה מבט ערמומי בסופי. "את כל הזמן הזה יצאת עם ארתור בשביל לגרום לדניאל לקנא." ואז מלמלה בשקט, "וזה די עבד."
במשך כמה שניות סופי נעצה בג'ניפר מבט ואז התחילה לצחוק ואמרה, "ג'ניפר, יש לך יופי של רעיונות! עכשיו אם לא איכפת לך, אני מתה ללבוש את השמלה המדהימה שלי ולהראות לארתור. אז כדאי שתסיימי לאפר אותי."
ג'ניפר נאנחה ואמרה רגע לפני שהתחילה לאפר את סופי, "רק אל תגידי לי שלא אמרתי לך."

סופי יצאה מהאמבטיה לבושה בשמלת נשף בצבע כחול בהיר. היא נצמדה למותניה בעדינות והשתפלה מטה בגלים רכים שהדגישו את ירכיה בצורה מחמיאה. היא הייתה חסרת שרוולים והמחשוף שלה לא היה עמוק מדי; הצבע החמיא לעור של סופי בצורה מושלמת, והשמלה ישבה עליה כאילו נתפרה עליה, כמו שבאמת קרה.
"וואו," אמרה ג'ניפר בחיוך.
סופי חייכה ואמרה, "גם את נראית מדהים למרות שאני די בטוחה שמקגונגל תהרוג אותך," והסתכלה על התחפושת שג'ניפר לבשה, שמלה קצרצרה עד הירך, נפוחה במקצת, בצבע כחול. היה לה סינר לבן מתחרה כמו של משרתות, והיא הייתה גם בצבע כחול. השרוולים שלה היו תפוחים והמחשוף מעט עמוק, אבל ג'ניפר לבשה אותה בגאווה ונראתה בה מדהים. ג'ניפר חייכה ואמרה, "מה זה שווה אם את לא מסתכנת, הא?"
סופי צחקה.
"אוי, כמעט שכחתי," אמרה ג'ניפר רגע לפני שיצאו. סופי הסתכלה על ג'ניפר אבל היא כבר רצה לתוך הארון מוציאה משם נזר כסוף. "חשבתי שתזדקקי לזה," אמרה ג'ניפר בחיוך והניחה בעדינות את הנזר על ראשה של סופי.
במשך כמה שניות סופי הסתכלה על ג'ניפר בלי לומר כלום ואז היא חיבקה אותה חיבוק חזק ואמרה, "את החברה הכי טובה בעולם."
ג'ניפר חיבקה אותה ואמרה, "גם את."
לאחר כמה שניות הן התנתקו וסופי הסתכלה על ג'ניפר בחיוך ושאלה, "אז שנלך?"
ג'ניפר הנהנה בראשה והיא וסופי יצאו מהחדר. סופי יצאה מהמועדון וראתה את ארתור ממתין לה, לבוש בחליפה שחורה ומחויטת, יוקרתית למראה. החולצה הלבנה שלו הייתה מגוהצת ומעומלנת, מדגישה את הכתפיים הרחבות שלו. הוא ענב עניבת פרפר שהחמיאה לו מאד. הגלימה שלו הייתה אדומה כהה, כמו דם.
"הי," אמרה בחיוך.
ארתור התקרב לעברה ואמר, "וואו."
היא חייכה והוא התקרב ונשק לה על לחייה. "אמרתי לך כמה את יפה?" שאל והתבונן בה.
היא הסתכלה עליו מסמיקה ואמרה, "כן."
הוא חייך ושאל, "אז שנלך?"
היא הנהנה ואז היא שמעה את ג'ניפר אומרת, "כן, כן, תשאירו אותי לבד."
סופי הסתובבה וראתה את ג'ניפר מסתכלת עליהם בזעם מעושה. היא חייכה וג'ניפר אמרה, "סתם, תלכו אני עוד מעט באה, אני צריכה לחפש משהו."
סופי הנהנה והיא וארתור יצאו לעבר האולם הגדול. ברגע שסופי נכנסה לתוך האולם היא הרגישה מיליוני זוגות עיניים ננעצות בשמלתה.
"אני מרגישה כאילו אני נמצאת בגן חיות," אמרה סופי בשקט לארתור.
ארתור צחק ואמר, "אמרתי לך שאת יפה, והלילה את יפה מתמיד. כולם יכולים לראות את זה."
היא חייכה והם התקרבו לעבר הבר. ארתור הגיש לסופי כוס בירצפת והיא שתתה אותו בכמה לגימות. לבסוף היא ראתה את ג'ניפר נכנסת בליווי כמה בנות שאף הן לבשו שמלות קצרצרות. היא צחקה, תוהה מה תגיד מקגונגל אם היא תראה אותם.
ג'ניפר ראתה את סופי והתקרבה לעברה בריצה. "אני צריכה בן זוג," אמרה ג'ניפר בבהילות.
"ואיך אני יכולה לעזור לך?" שאלה סופי בחיוך.
"את צריכה לדעת איפה דניאל ודון, נכון? "
סופי צחקה ואמרה, "מה אני נראית לך, הבייביסיטר שלהם?"
ג'ניפר נראתה על סף ייאוש ואז היא שמעה את מקגונגל אומרת, "תלמידים יקרים, אנא הצטרפו אלינו לריקוד הוואלס."
התלמידים התקרבו ונעמדו כל אחד עם בני הזוג שלו. סופי ראתה את ארתור מתקרב, לוקח את ידה ועומד מולה, מחייך באושר.
היא חייכה לעברו חיוך רחב ואז שמעה לפתע את קולה של ג'ניפר אומרת, "איפה דניאל?"
סופי הסתכלה סביבה אך שום זכר לדניאל לא נראה. היא משכה בכתפיה ואמרה, "לא יודעת."
סופי הסתכלה על ג'ניפר שעמדה מול בן משנה השביעית. הוא היה גבוה ונאה זוג עיניים כחולות ושיער שטני. "מצאת לך יופי של מציאה," מלמלה סופי לג'ניפר רגע לפני שהמוזיקה החלה.
ג'ניפר חייכה והם התחילו לרקוד.

דניאל עמד בקהל, לבוש בחולצה ומכנסיים שחורות, הגלימה שהתעטף בה הייתה אף היא שחורה. אלמלא דניאל לא היה יפה תואר היה אפשר היה לומר שהוא נראה כמו המוות עצמו. הוא הסתכל על סופי הלבושה בשמלת הסטרפלס הכחולה, רוקדת עם ארתור ונראית מאושרת והוא הרגיש גל של קנאה עצום מציף אותו.
הריקוד הסתיים והלהקה התחילה לנגן. הוא ראה את סופי וג'ניפר רוקדות ביחד ונהנות. הוא כל כך רצה לקחת את סופי בידה ולבקש, להתחנן שתפסיק להתעלל בו ושתסביר לו למה היא רקדה איתו. הוא רצה לעמוד מולה ולנשק אותה, את אותן שפתיים אדומות ורכות. הוא לא היה מסוגל לראות את סופי רוקדת עם ארתור, אך מה שעצבן אותו וגרם לו לעשות את מה שעשה היה שהוא ראה את סופי וארתור לאחר ריקוד מטורף שכלל הרבה נגיעות ונשיקות קטנות, היה שארתור הרים את סופי ונשק לה נשיקה ארוכה ומלאת תשוקה ליד כולם. הוא הוציא את שרביטו מכיס מכנסיו מלמל לחש קטן ואז עזב את האולם.

סופי הופתעה שלאחר הריקוד עם ארתור הוא הרים אותה ונשק לה נשיקת מלאת תשוקה ליד כולם. כעבור כמה שניות הוא הוריד אותה והיא וארתור עמדו פנים מול פנים, זרועותיה של סופי כרוכות סביב צווארו של ארתור וידיו של ארתור על מותנייה.
"בשביל מה זה היה?" שאלה במבוכה.
הוא חייך ושאל, "שמת לב שכל פעם שאני עושה משהו את שואלת בשביל מה זה היה. אני לא יכול לעשות משהו שמראה לך כמה אני אוהב אותך בלי לתהות?"
היא הסמיקה ואמרה במבוכה, "לא, אני… אתה יכול להביא לי כוס בירצפת?"
הוא הנהן וניסה להוריד את ידו ממותניה אך הוא לא הצליח.
"ארתור?" שאלה סופי מופתעת.
"אני לא יכול להוריד את הידיים שלי ממך," אמר ארתור ולפתע זה היה נראה שכולם שומעים אותם.
סופי הסמיקה עד שורשי שערותיה ואמרה, "על מה אתה מדבר?" והיא ניסתה להוריד את ידיה מכתיפו של ארתור אך גילתה שגם היא תקועה.
מספר לא מובטל של תלמידים נעצו בהם מבטים סקרניים וסופי אמרה, אדומה מבושה. "בוא, נלך למקגונגל." והם התחילו להתנענע כמו ברווזים לעבר מקגונגל שדיברה עם אחד המורים.
"פרופסור, אנחנו תקועים," אמר ארתור, וסופי ראתה את פניו מקבלות צבע ורדרד.
במשך כמה שניות מקגונגל נעצה בהם מבט אטום ואז אמרה, "אוה, רק שנייה." היא הוציאה את שרביטה מתוך כיס גלימתה ואז מלמלה מילת לחש וארתור וסופי הרגישו את ידיהם נרפות.
סופי הורידה את ידיה מארתור ואמרה, "תודה, פרופסור."
היא ראתה את מקגונגל מחייכת ושמעה אותה שואלת, "אתם יודעים מי יכול לעשות דבר כזה?"
ארתור וסופי הנהנו בראשם לאות לאו. מקגונגל הנהנה ואמרה, "טוב, בואו נקווה שזה לא יקרה שוב."
סופי התיישבה באחד הכיסאות שהיו בצד וחשבה לעצמם מי יכול לעולל לה דבר כזה. רגע לאחר מכן היא טפחה על ראשה ואמרה בכעס, "דניאל!"
"מה אמרת?" שמעה את ארתור שואל.
היא הרימה את ראשה והסתכלה על ארתור בחיוך מתוק. "אני הולכת להתרענן, אני כבר חוזרת."
הוא הנהן בראשו והיא יצאה מהאולם, שמלתה אסופה בידה כדי שלא תיגרר על הרצפה. היא עלתה לעבר חדר המועדון, אמרה את הסיסמה לאישה השמנה וטיפסה במדרגות לעבר מגורי הבנים.
היא פתחה את דלת חדרו של דניאל ואמרה בזעם, "אתה!". היא שמעה את דלת החדר נסגרת מאחוריה בטריקה.
דניאל הסתובב בבהלה וראה את סופי מסתכלת עליו בזעם.
"אתה!! איך יכולת? הבכת אותי, דניאל… נמאס לי, דניאל, נמאס לי!! אתה לא מבין שהשטויות שלך לא מצחיקות כבר?" צעקה בזעם.
דניאל הסתכל עליה בעיניים רושפות וצעק חזרה, "לך נמאס, סופיה? לי נמאס!! נמאס לי שאני צריך לראות את החבר המטומטם שלך מצמיד את השפתיים שלו לשלך, נמאס לי שאת משחקת איתי משחקים, ונמאס לי שאת משקרת לי."
היא הסתכלה עליו והוא שמע את קולה עולה בכמה אוקטאבות שצרחה עליו בחזרה, "על מה אתה מדבר?"
הוא התקרב לעברה, דוחף אותה לעבר הדלת. "אל תשחקי לי את התמימה! אל תשקרי לי, סופיה, אתמול… מה שרקדנו… זה לא היה סתם!"
היא הסתכלה עליו; עיניו הכהות היו מלאות רגש שסופי לא ידעה איך לכנות וחזהו התרומם וירד כאילו שהוא רץ עד עכשיו.
הם הסתכלו אחד על השנייה במשך כמה שניות וסופי לא יכולה הייתה לשים את אצבעה מי זז קודם, כי שנייה לאחר מכן היא הייתה בזרועותיו, שפתיה נצמדות לשפתיו. זה היה מיידי, אינטנסיבי, וסופי קלטה כי נשיקתו הייתה יוצאת דופן ביותר, וכי אולי לא שלטה במצב באותה מידה שהייתה רוצה. על אף שנאבקה כנגד המתקפה המסחררת והפתאומית על חושיה, היא לא הצליחה לנתק את עצמה מקסמן המהפנט של שפתיו, כפי שהוא לא היה יכול להשתחרר ממנה. גופה רפה לחלוטין בין זרועותיו, כאילו התמוססה אל מול גופו, מלבד ידיה שכאילו מרצונן נכרכו סביב צווארו השרירי והשתלבו בשיער הרך להפליא שהיה קבור למחצה מתחת לברדס גלימתו שהושלך לאחור.
דניאל ירד לצווארה והחל לנשק נשיקות קטנות ומלאות תשוקה, סופי גנחה מעונג ומלמלה, "דניאל."
לפתע קלט מוחה מה אמר פיה והיא קפאה על מקומה. דניאל עצר ופנה להביט בה, היא הסתכלה עליו מספר שניות ואז אמרה, "אני חייבת ללכת."
היא ברחה החוצה משאירה אותו לבד עם מחשבותיו.