כשאהבה ותיעוב נפגשו לראשונה פרק -14-

פרק -14-

הם ישבו בכרכרה בשתיקה, כל אחד למחשבתו, עד שלבסוף פנתה סופי אל ארתור ושאלה, "לאן אנחנו נוסעים?"
הוא חייך ואמר, "זה סוד. אם אני אגלה לך, זאת לא תהיה הפתעה, נכון?" הוא נגע קלות באפה.
"ארתור, אני במתח!" אמרה והסתכלה עליו בתחנונים.
הוא הסתכל עליה במשך כמה שניות ואז נאנח ואמר, "בסדר." סופי קיפצה בעליזות במושבה כשהוא הוסיף, "אנחנו נוסעים לנורבגיה."
סופי קפאה במקומה והסתכלה על ארתור בהלם. "מה?!"
ארתור חייך חיוך נבוך ואמר, "אמרתי לך שלא כדאי שאני אספר לך?"
"אבל, ארתור, נורבגיה? איך נחזור בזמן? איך-"
הוא קטע את דבריה בכך שהניח את אצבעו על שפתיה ואמר, "הכל מסודר, עד הערב אנחנו נהיה חזרה בשערי בית הספר."
היא הסתכלה עליו באהבה ואמרה, "אמרתי לך כמה אני אוהבת אותך?"
בתגובה לכך הוא התקרב אליה והם התחילו להתנשק במשך כל הנסיעה.
כעבור כמה זמן הכרכרה נעצרה ומשרת לבוש שחורים פתח את הדלת ואמר, "אדוני, הגענו."
ארתור הנהן בראשו. המשרת עזר לסופי לרדת וארתור ירד אחריה.
משב רוח קר קיבל את פניה של סופי והיא נאלצה לסגור את המעיל שלה עד הסוף כדי שלא תקפא.
ארתור הסתכל עליה בחיוך ואמר, "אמרתי לך ללבוש חם."
היא צחקה ואמרה, "בחייך, אתה מכיר את האזור יותר טוב ממני, אז תוביל."
"בסדר, עלמתי. רק אם תואילי להחזיק את ידי."
"כמובן, אדוני," אמרה סופי בצחקוק קל ושילבה את ידה בידו של ארתור.
במהלך היום ארתור וסופי הסתובבו ברחובות, מסתכלים על החנויות הקסומות וקונים כל מיני שטויות קטנים. ארתור היה הג'נטלמן המושלם ושילם על כל הדברים שקנתה. (וזה לא היה קצת!)
לבסוף הם התיישבו על ספסל ליד אגם מים קפוא, שותים קפה חם. כעבור כמה דקות של שתיקה, שבמהלכם שתו את הקפה אמרה סופי, "ארתור, לא נעים לי, אבל אני די רעבה, לא יצא לי לאכול כל היום, כמעט." ובתגובה לכך בטנה השמיעה קרקור רעשני במיוחד וסופי הסמיקה במבוכה.
ארתור חייך חיוך רחב ואמר, "גם זה היה בתכנון."
היא הסתכלה עליו בחיוך עקום ואמרה, "למה אני לא מופתעת?!"
הוא צחק והם סיימו לשתות את הקפה.
ארתור נעמד והסתכל על סופי שהביטה בו ואמר, "מוכנה להפתעה האחרונה להיום?"והוא לקח את ידה של סופי. היא הנהנה בהתרגשות וארתור חייך. סופי הסתכלה על השמיים שכבר התחילו להשחיר ואז נכנסה לתוך הכרכרה. הם נסעו בשתיקה כל אחד למחשבותיו ואז הכרכרה נעצרה, המשרת פתח את הדלת ועזר לסופי לרדת מהכרכרה.
המילה הראשונה שאמרה ברגע שהייתה בחוץ הייתה, "וואו."
"מוצא חן בענייך?" שאל ארתור בחיוך והסתכל עליה בעיניים נוצצות.
"זה מדהים! אבל אתה בטוח שיש לך מספיק כסף לאכול כאן? אני אהיה בסדר גם אם נאכל באיזה בית קפה רגיל ופשוט."
ארתור עטה על עצמו הבעה נעלבת ואמר, "ככה? אז נחזור."
"לא, ארתור, אני מצטערת, לא התכוונתי לפגוע, אני-"
אבל הוא קטע אותה בכך שהרים אותה ונשק לה נשיקה ארוכה. כעבור רגע הוא הוריד אותה והיא הסכלה עליו, סמוקה.
"בשביל מה זה היה?" שאלה בחיוך נבוך.
"להראות לך כמה אני אוהב אותך ולהראות לך שהכל מגיע לך," אמר בחיוך רחב.
היא הרגישה איך היא נמסה כמו חמאה ולכן אמרה במהירות, "טוב, בוא ניכנס."
הוא שילב את ידה בידו והם נכנסו לתוך המסעדה היוקרתית. בפתח עמד משרת שעזר להם למצוא מקום פרטי והגיש להם תפריטים. סופי התבוננה בתפריט במשך כמה רגעים ואז שמה לב שארתור מסתכל עליה. "מה?" שאלה בחיוך.
הוא חייך ואמר, "אני חושב, איך זכיתי להיות עם הבחורה הכי מדהימה בעולם."
היא הסמיקה ואמרה במבוכה, "אני לא מדהימה."
הוא התקרב לעברה ואמר, "על מה את מדברת, את מדהימה."
היא חייכה ואמרה, "מה לגבייך, אדון מושלם?"
"אני?" שאל והסתכל עליה מופתע.
"כן, אתה מדהים אותי ואני רוצה שתספר לי עליך, כדי שאני אוכל לדעת עלייך יותר."
הוא הנהן ואמר, "אני אספר לך במהלך הארוחה ואת תספרי לי כשניסע חזרה לבית ספר ואם לא נסיים עם השאלות תמיד יש את המחר."
היא הנהנה והוא החל לספר לה על חייו. היא למדה לדעת שהוא ילד יחיד שגר באחוזה המפוארת באזור. בתור ילד תמיד פחד 'מהחדר השחור' שבביתו; הוא אמר שרוחות רפאים היו מסתובבות שם, מחכות שיכנס ואז יבואו וייקחו את נשמתו. אימא שלו נפטרה כשהיה קטן מקללה קטלנית שאחד העובדים בבית כיוון לעבר איזה מקק בבית והוא פגע בה. היא למדה לדעת שהוא ואביו לא עברו בית אלא פשוט החליטו להחליף בית ספר כי לדעת אביו הרמה שם לא הייתה מספיק גבוהה.
היא הסתכלה עליו מספר לה את כל הסיפורים האלו, והרגישה לפתע יותר קרובה אליו. לפתע היא נזכרה בדניאל וכל מה שהם עברו ביחד בתור ילדים והרגישה לפתע רגשות אשם לא ברורים.
"סופי? את בסדר?" שמעה לפתע את קולו של ארתור.
היא התנערה ממחשבותיה ואמרה במהירות, "כן, אני בסדר."
הוא הנהן ושאל, "עייפה?"
"לא, אני סתם חושבת."
"טוב, את רוצה להזמין עוד משהו או שאת רוצה לחזור ואז את תוכלי לספר לי עלייך?" שאל והסתכל עליה בסקרנות.
היא חייכה ואמרה, "לא, אני מלאה, אפשר לחזור."
ארתור שילם בכסף של קוסמים, הודה למלצר והם עזבו את המסעדה, צועדים הישר לתוך הכרכרה שהמתינה להם.
"אז, מה תרצה לדעת?" שאלה סופי כשהיו בתוך הכרכרה.
"הכול, ספרי לי על ילדותך, ספרי לי איך הכרת את דניאל ואת ג'ניפר ו-"
"הבנתי, לספר לך קורות חיים," אמרה בחיוך קוטעת את שטף דיבורו.
הוא הנהן והיא התחילה לספר. היא סיפרה לה על ילדותה עם דניאל, על המשחקים והתעלולים שהיו עושים ביחד, על התבגרותם ביחד. היא סיפרה לו איך בתור ילדה קטנה היא חשבה שמתוך הארון תצוץ המפלצת הרעה אם היא לא תלך לישון ותאכל אותה אבל בבוקר תמיד כשהייתה מחפשת אותה היא הייתה מוצאת רק את בגדיה ולבסוף דניאל הסביר לה שמה שהפחיד אותה היו רק הבגדים שלה שהטילו צל מפחיד על הקיר. היא סיפרה לו איך פגשה את ג'ניפר, שתי ילדות שנתקלו אחת בשנייה ברכבת האקספרס ומאז הן נהפכו לחברות הכי טובות. היא סיפרה לו איך בשנה השלישית שלהם ביחד היא ודניאל גנבו מטאטא כדי שדניאל יוכל לטוס עליו ואיך מקגונגל תפסה אותם והכניסה את דניאל לקבוצה באומרה 'שלא ראתה כזה כישרון מאז ימיו של הארי פוטר המפורסם.'
ארתור התבונן בה מספרת את כל זה ואז שאל רגע לפני שהכרכרה נחתה מול שערי בית ספר, "את מדברת הרבה על דניאל. אתם חברים טובים, נכון?"
היא הסתכלה עליו ואמרה, "המצב ביני לבין דניאל לא ברור. למרות שהוא קרצייה, מעצבן, שחצן ויהיר, אני לא יכולה להתכחש לזה שהוא החבר הכי טוב שלי."
הוא הנהן בהבנה ואמר, "גברתי, יום הגיע לסיומו. אני מקווה שנהנית."
היא חייכה חיוך רחב ואמרה, "אתה צוחק עליי. אני לא יודעת מתי נהניתי כל כך."
הוא חייך ואמר, "אני שמח לשמוע."
הם יצאו מהכרכרה וצעדו חזרה לתוך בית ספר. מספר פרצופים סקרנים ננעצו בהם בדרך חזרה, אבל הם התעלמו. לבסוף הם הגיעו למגדל גריפינדור.
"ארתור, תודה על יום מושלם," אמרה סופי בחיוך.
"בשבילך, הכול," אמר ונישק אותה נשיקה ארוכה במיוחד. לאחר כמה שניות הם התנתקו ואז ארתור קד וצעד חזרה לעבר חדרו שבמועדון רייבנקלו.
סופי נכנסה למועדון החמים בצעד מרחף. דניאל ומספר חברים ישבו מסביב לאח, משחקים שחמט מכושף. ברגע שדלת המועדון נסגרה הרימו מספר בנים את מבטם מהמשחק והסתכלו על סופי.
"דניאל, החברה שלך הגיעה," שמעה סופי את אחד הנערים אומר.
דניאל הרים את מבטו והסתכל על סופי.
"הי," אמרה בחיוך ונופפה לעברו.
"איפה היית?" שאל, לא גורע את מבטו מבגדיה.
"יצאתי לדייט עם ארתור."
דניאל קפא על מקומו ואמר בקול חסר הבעה, "ונהנית?"
היא הנהנה בהתרגשות והתקרבה אליו, "אתה לא מבין, זה היה כזה נחמד והוא לקח אותי לנורבגיה ו…" היא לא סיימה את המשפט, צונחת בחולמניות על אחד הכורסאות שהיו קרובות לאח.
"אני שמח לשמוע," אמר וחזר למשחקו. כעבור כמה שניות היא שמעה את דניאל אומר, "שחמט." וקול פיצוץ קטן נשמע והיא ראתה את המלכה של דניאל הורגת את המלך של יריבו.
היא נעמדה ואמרה, "לילה טוב, דניאל."
"לילה טוב, סופיה."
היא עלתה במדרגות לעבר חדרה. ג'ניפר לא הייתה בחדר. היא פשטה את בגדיה ונכנסה במהירות לעבר האמבטיה, נותנת למים החמים לחמם את גופה הקפוא.
היא ישבה באמבטיה בערך איזה שעה לפני שהחליטה לצאת. היא התנגבה במגבת, לבשה בגדים תחתונים ואז התעטפה חזרה במגבת.
כשפתחה את דלת חדרה היא פרצה בצרחות מבוהלות.