כשאהבה ותיעוב נפגשו לראשונה פרק 12+13

טוב..אני מעלה את פרקים 12+13 בתור הפעה..אני לא יודעת מי קרא את המשך הסיפור..אהמ..אהמ..טלי :)
ועכשיו בנות, אני מצטערת, לא הייתי צריכה לכעוס עליכן ולהגיד שאני לא אעל יותר סיפורים לאתר עד ה-22 ביולי.. תהנו מהפרק!!

פרק -12-

סופי וג'ניפר ישבו בכיתה של גילוי עתידות, מפטפטות בקולות חשאיים. לפתע סופי קלטה את פרופסור טרלוני מביטה בה במבט מוזר. היא הרימה גבה בתהייה והופתעה כשפרופסור טרלוני אמרה, "מיס בלאק, החליפי את מקומך עם אדון וויליאמס."
ג'ניפר וסופי החליפו מבטים ואז ג'ניפר קמה, אספה את חפציה ועברה להתיישב ליד דון.
דניאל התיישב במקומה של ג'ניפר, מחייך חיוך קטן.
"על מה אתה מחייך?" שאלה סופי בחשדנות.
הוא קירב את פניו לפניה ואמר בשקט, "אוה, את עוד מעט תראי."
סופי התרחקה ממנו בכעס קל ואמרה בלחישה, "אם הצלחת בדרך כלשהי להיכנס לחדר שלי, אני נשבעת לך שאני אלך למקגונגל לספר לה שזה היית אתה."
הוא חייך, אך לא ענה.
היא נשמה עמוק ופתחה את ספרה בעמוד הרצוי. לפתע פיצוץ אדיר נשמע. מספר תלמידים צרחו בבהלה, וחלק קפצו בפחד והחלו מלחשים אחד עם השני. סופי הסתכלה על דניאל ששם את ידו על פיו למנוע ממנו לפרוץ בצחוק. "מה עשית?" שאלה.
הוא התעלם משאלתה ופנה להסתכל בדון ששיגר לעברו חיוך רחב.
פרופסור טרלוני ניסתה להרגיע את הרוחות, אך ללא הצלחה. כעבור כמה רגעים דלת הכיתה נפתחה ומקגונגל עמדה בפתח בסבר פנים חמור.
"וויליאמס, הארטלנד וגריין למשרדי, עכשיו."
דניאל ודון החליפו מבטים של, "נתפסנו." וקמו, צועדים אחרי מקגונגל. סופי צעדה מאחוריהם, מבולבלת, חושבת מה היא עשתה רע.
הם עברו את המפלץ ועלו למשרדה של מקגונגל.
"דון ודניאל חכו לי כאן," אמרה מקגונגל והורתה להם לשבת בספסל ליד המשרד. הם הנהו והתיישבו בצייתנות.
סופי והפרופסור נכנסו לתוך המשרד. סופי התיישבה כאשר הורתה לה מקגונגול ואז פתחה בדיבור. "סופיה, אל תיבהלי, הכל בסדר, לא עשית שום דבר רע." היא הסתכלה על סופי שנשמה לרווחה והמשיכה. "האדון שיינסן בא אליי עם בקשה מיוחדת שבדרך כלל אני מסרבת לה, אבל בגלל הנסיבות… סופי, ביום שבת את משוחררת מבית הספר."
סופי הסתכלה עליה מופתעת ושאלה, "אבל לאן?"
מקגונגל חייכה ואמרה, "את זה תצטרכי לשאול את אדון שיינסן."
סופי נעמדה וחייכה חיוך רחב. "תודה פרופסור." היא הסתובבה לצאת, ששמעה את מקגונגל אומרת, "תקראי לדון ודניאל."
סופי הנהנה בראשה ויצאה מהחדר.
"מה היא רצתה ממך?" שמעה סופי לפתע את קולו של דניאל לידה.
היא קפצה בבהלה ואמרה, "הפחדת אותי." ופנתה להסתכל בדניאל שהביט בה בסקרנות ואמרה, "היא רוצה לדבר איתך, אני אדבר איתך יותר מאוחר."
הוא הנהן בראשו, והוא ודון נכנסו לחדרה של מקגונגל.
היא ישבה על כיסא המנהל. ברגע שנכנסו, היא הרימה את ראשה מן הדפים שקראה בהם ונעצה מבט חמור סבר בשניהם.
"שלום, פרופסור," אמר דניאל בחיוך מתוק.
היא לא חייכה והורתה להם לשבת. במשך כמה דקות מקגונגל נעצה בהם מבטים כועסים ואז לבסוף אמרה, "דניאל ודון, אני מאוכזבת משניכם. אני כבר לא יודעת מה לעשות איתכם. נראה שאתם נהנים להפר כל כלל אפשרי."
דניאל הסתכל עלייה בחיוך מתחנחן ושאל, "אז תשחררי אותנו?"
היא נעצה בו מבט ואז אמרה, "המעשה שעשית היה לא ראוי ומזעזע. לשים פצצות או זיקוקים או איך שלא קוראים לזה בימינו בתוך השירותים ולחכות שזה יתפוצץ על מישהו, זה-"
אבל היא לא הספיקה לסיים את המשפט כי באותו רגע דניאל ודון פרצו בצחוק גדול.
היא הסתכלה עליו במבט כועס, אך היא לא יכלה שלא לחייך טיפה למראה שתי הנערים הצוחקים. "זה לא מצחיק."
דון הסתכל על מקגונגל ואמר תוך כדי צחוק, "פרופסור, את חייבת להודות שזה מצחיק."
"זה לא מצחיק. יש לכם מזל שאותו ילד יצא ללא פגע רציני אלא עם שריטה קלה בברך ופחד ענקי משירותים."
הם הפסיקו לחייך ודניאל אמר, "אבל, פרופסור, ליל כל הקדושים."
היא נאנחה ואמרה, "דניאל, ליל כל הקדושים זה עוד שבועיים, לא מחר."
דניאל ודון שתקו, הם לא ידעו מה לענות.
מקגונגל הסתכלה על שני הנערים הצעירים האלו, שהזכירו לה כל כך את ג'יימס פוטר וסיריוס בלק.
"טוב, הפעם אני אפתור אתכם בלי עונש. ועצה ידידותית? אם תעשו תעלולים – ואתם תעשו," אמרה כשראתה את דניאל עומד למחות, "בבקשה אל תעשו פעלולים שיגרמו לבן אדם למות מהתקף לב."
דון ודניאל הנהנו בהבנה והסתובבו לצאת. דניאל נעצר ודון נעצר אף הוא ושאל, "אתה בא?"
"כן, אני רק צריך לשאול את הפרופסור שאלה."
דון הנהן בהבנה ויצא מהחדר. דניאל סב על עקבותיו ושאל את פרופסור, "מה אמרת לגברת הארטלנד?"
במשך מספר שניות מקגונגל נעצה בו מבט מופתע ואז חייכה חיוך קטן ואמרה, "יוודע לך בקרוב."
הוא הנהן ויצא מהחדר, רץ לעבר מגורי הבנים. דון כבר ישב על המיטה מחכה שדניאל יגיע.
"אז שנוותר על התעלול הבא?" שאל דון בחיוך רחב.
דניאל חייך חיוך רחב ואמר, "נראה לך, התעלול הזה הוא התעלול הכי אהוב עליי."

פרק -13-

סופי חזרה במהירות לעבר השיעור והתיישבה בשתיקה במקומה. היא פתחה את הספר בעמוד הרצוי. היא הסתכלה על ג'ניפר שהביטה בה בסקרנות וכעבור רגע נשלח אליה פתק מעופף.
"מה קורה?" נכתב.
סופי חייכה וכתבה, "אני אספר לך הכול מאוחר יותר, גם לי זה עדיין לא ברור."
היא שלחה את הפתק חזרה, ראתה את ג'ניפר קוראת ומהנהנת בראש והן חזרו לעבוד בשתיקה.

"מה זאת אומרת גם לך זה לא ברור?" שאלה ג'ניפר בסוף השיעור, אוספת את חפציה בזריזות.
"אני לא יודעת. מקגונגל קראה לי בשביל להגיד לי שיש לי אישור יציאה מבית הספר, וכששאלתי למה, היא אמרה שאני אשאל את ארתור."
ג'ניפר הנהנה בראשה ואמרה, "טוב, אני מניחה שעכשיו תדעי; ארתור מגיע." הן ראו את ארתור מתקרב לעבר סופי בחיוך רחב.
ג'ניפר נפרדה מהם ורצה לעבר השיעור. ארתור וסופי נשארו לבדם, במסדרון הארוך והריק.
"אז מה התוכנית שלך לשבת?" שאלה סופי בחיוך, כורכת את זרועותיה סביב ארתור.
הוא נשק קלות למצחה ואמר, "זאת הפתעה."
"אבל אם אני לא אדע לאן הולכים, אני לא אדע מה ללבוש." אמרה סופי בקול מתפנק.
ארתור עשה עצמו חושב לכמה שניות ואז אמר לבסוף, "תלבשי חם ופשוט, אך לא פשוט מדי. כאילו את נוסעת לטייל בהוגסמיד."
היא גלגלה עיניה ואמרה, "טוב, יש לי שיעור עכשיו, אז אני מניחה שאני אראה אותך מאוחר יותר?"
הוא הנהן בראשו. הם התנשקו קלות והלכו כל אחד לעבר הכיתה שלו.

סופי הרגישה ששבת בבוקר לעולם לא תגיע, אך לבסוף גם היא הגיעה.
היא התעוררה בבוקר עם חיוך ענקי על השפתיים. היא הסתכלה על השעון, השעה הייתה עשר וחצי. במשך כמה דקות היא ישבה ללא ניע ואז קמה בקפיצה מהמיטה ורצה לעבר מיטתה של ג'ניפר, מטלטלת אותה בכוח. "ג'יי! ג'יי, קומי!"
ג'ניפר פקחה את עיניה בעייפות ושאלה, "מה קרה?"
"שבת היום, יש לי דייט עם ארתור! ואני צריכה עזרה בלמצוא את הבגד המושלם כי זה דייט ראשון שלנו. ושלי," אמרה סופי וחייכה חיוך ענקי.
ג'ניפר הסתכלה עליה במבט אטום ואז אמרה, "תעירי אותי עוד עשר דקות," והתחפרה עמוק יותר בתוך המיטה.
"ג'יי, אני חייבת עזרה!" קראה סופי בתחינה.
דפיקות קלות נשמעו בדלת. ג'ניפר הרימה את מבטה מהמיטה והסתכלה מבולבלת על סופי שנראתה אף היא מבולבלת לא פחות.
סופי התקרבה לדלת ופתחה אותה. תלמידה שנה שנייה עמדה מבוישת בפתח הדלת מחזיקה בידה מעטפה מפוארת. "קחי," אמרה הילדה. היא הגישה את המכתב לידיה של סופי ורצה חזרה לעבר חברותיה שהסתכלו על סופי בסקרנות.
סופי סגרה את הדלת ופתחה את המכתב.
"סופי, יקירתי!
"אשמח לראותך בשעה אחת עשרה וחצי ליד שערי בית ספר.
"מצפה לראותך ואוהב אותך
"ארתור"
סופי פלטה "אווו.." רומנטי במיוחד והגישה את המכתב לג'ניפר הסקרנית. ג'ניפר קראה את המכתב ואמרה, "איזה רומנטי!"
"נכון?" אמרה סופי בחולמנות. "את רואה ג'ניפר? בגלל שזה דייט ראשון שלי אני חייבת שהוא יהיה מושלם."
ג'ניפר הסתכלה עליה בחיוך ואמרה, "טוב, אני אעזור לך."
סופי פלטה צווחת אושר קטנה וחיבקה את ג'ניפר באושר.
ג'ניפר צחקה וחיבקה את סופי חזרה. כעבור כמה שניות הן התנתקו וג'ניפר אמרה, "טוב, תיכנסי להתקלח ולהתארגן. אני אנסה למצוא כמה בגדים מתאימים."
סופי לקחה את המגבת ונכנה לתוך האמבטיה. כעבור חצי שעה היא יצאה משם, עטופה במגבת הכרוכה סביב גופה, וראתה את ג'ניפר מחטטת בתוך הארון. "מוצאת משהו?" שאלה סופי בסקרנות.
"כן, אני מנסה לשלב בין כמה בגדים שלך ושלי…" ג'ניפר רכנה אל תחתית הארון וכעבור רגע ראתה סופי את ראשה מגיח מתוך הארון. היא החזיקה כמה בגדים בידה ואמרה לעבר סופי, "קחי," והגישה לה כמה בגדים.
לאחר שסופי עשתה תצוגת אופנה עם הבגדים, יצאה סופי כמעט מתוסכלת בפעם העשירית מתוך האמבטיה לבושה בחצאית ג'ינס כהה וגבוהה עד אמצע הברך, חולצת גולף בסגול כהה, חולצה מכופתרת מבד דק בצבע זהב ומעיל ז'קט מחויט. היא גרבה גרביונים שחורים ונעלי עקב בגוון כהה. שיערה היה אסוף לאחור בצורה הדוקה.
"וואו," אמרה ג'ניפר בחיוך ונעמדה מהמיטה בקפיצה, מתקרבת לעבר סופי.
"את חושבת?" שאלה סופי והתקרבה לעבר המראה, מביטה בעצמה.
"כן, רק תני לי שנייה להביא את האיפור, והתליון שיראה עלייך יופי, ואת מוכנה," אמרה ג'ניפר ורצה לעבר תיקה.
כעבור חצי שעה סופי הייתה מוכנה.
"יופי, עכשיו את יכולה ללכת," אמרה ג'ניפר בהנאה מסתכלת על סופי בחיוך.
סופי התכלה על שעונה ופלטה קללה חרישית. "אני מאחרת, כבר רבע לשתיים עשרה."
היא לקחה את תיק הקלאצ' בגוון מטאלי ורצה לעבר שערי בית ספר.
כבר מרחוק היא ראתה את ארתור עומד ליד כרכרה עשירה ומפוארת, נראה כמו מלאך.
"הי," אמרה סופי והתקרבה לעברו.
"הי," אמר בחיוך ונשק קלות לשפתיה. "אמרתי לך כמה יפה את נראית?"
"לא, אבל אני תמיד שמחה לשמוע את זה." היא חייכה ושאלה, "אז שנזוז?"
הוא הנהן והם נכנסו לתוך המרכבה.