כשאהבה ותיעוב נפגשו לראשונה פרק 10+11

פרק -10-

סופי ישבה בכיתה, משרבטת בשעמום על מחברת בשיעור תולדות הקסם. היא הסתכלה סביבה וראתה את ארתור מסכם בריכוז את מילותיו של פרופסור בינס. היא הסתכלה עליו, בוחנת את פניו הנאות. כשראה שהיא מסתכלת עליו הוא הרים גבה ושיגר לעברה חיוך קטן. סופי הסמיקה במבוכה והסתובבה חזרה.
היא הסתכלה על ג'ניפר ישנה שנת ישרים ואז לחשה, "ג'יי, ג'יי, קומי."
ג'ניפר התרוממה מהשולחן והתמתחה בעייפות. "השיעור נגמר?"
"לא, אבל אני רוצה לדבר איתך."
ג'ניפר הסתכלה על סופי בסקרנות. היא ראתה את פנייה הסמוקות של סופי ואמרה בחיוך רחב, "תני לנחש, השם שלו זה ארתור, הוא הגיע מנורבגיה והוא חתיך הורס לא להזכיר שהוא קשור לאחד המשפחות החשובות ביותר של עולם הקסם."
"אל תצחקי עלי, מה לעשות שהוא כזה מדהים," אמרה והציצה בארתור מבט חטוף.
"אני פשוט לא מבינה איך אחרי שבוע את נופלת ממנו. את, מכל הבנות? מילא, אני מבינה חלק מהבנות בבית ספר לא מסוגלות לנשום כשהוא נמצא, אבל את?" אמרה ג'ניפר. היא נראתה מעט מופתעת.
"חלק?" שאלה סופי, מבולבלת.
ג'ניפר נאנחה ואמרה, "חוץ מהבנות שדלוקות על דון ודניאל. הבית ספר מחולק לשלוש קבוצות. שליש בנות מאוהבות בדון, שליש מאוהבות בדניאל, ועוד שליש מאוהבות בארתור."
"אני לא מבינה מה בנות מוצאות בדניאל," אמרה סופי והסתכלה על דניאל ששרבט בשעמום על מחברתו.
"את אותה שאלה אפשר לשאול אותך, לגבי ארתור."
סופי הסתכלה עליה בזעזוע ואמרה, "מה את משווה! זה הבדל של שמיים וארץ! דניאל הוא שחצן וקרצייה שדורש כאפה, אבל ארתור לעומתו…" והיא נראתה לפתע חולמנית. "מדהים, רגיש ואדיב, לא להזכיר את זה שהוא סופר חתיך."
ג'ניפר גלגלה עיניים ואמרה, "אז מה תעשי?"
סופי נאנחה ואמרה, "אני לא יודעת. כי חוץ מלהיות מדהים ולתת לי נשיקות קצרצרות על הידיים הבחור לא עשה שום צעד."
סופי הסתכלה על ג'ניפר ושאלה, "את חושבת שאני צריכה להזמין אותו לצאת איתי?"
"לא!" אמרה ג'ניפר בלחישה רמה.
סופי נסוגה לאחור בבהלה ואמרה ,"בסדר, בסדר, אני רק הצעתי."
"שלא תעיזי. את אף פעם לא מציעה לבחור לצאת איתך, אחרת הוא יחשוב שאת נואשת."
סופי נאנחה ואמרה בתסכול, "הלוואי והוא היה עושה איזה צעד. אני מרגישה שעוד ליטוף או מבט ימיסו אותי ואני אהפוך לשלולית מאוהבת."
ג'ניפר הסתכלה עליה אמרה, "אולי לא כדאי שתצאי איתו."
סופי הסתכלה עליה בכעס מעושה וחבטה קלות בזרועה.
"אוו, סופי," אמרה ג'ניפר בקול בכייני, משפשפת את זרועה.
סופי הסתכלה עליה, מצקצקת בלשונה. ג'ניפר גילגלה עיניים ואמרה, "טוב, אני הולכת לישון. כשיקרה משהו בינך לבין אהובך, ארתור, תודיעי לי."
היא הניחה את ראשה על השולחן, מתכוונת לישון, אבל היא לא הספיקה. באותו הרגע הן שמעו את קולו של פרופסור בינס אומר, "שעורי בית, כתבו לי את תולדות חייו של ניאווג'ה דָרְכָּה באורך של גליון קלף."
התלמידים אספו את חפציהם ויצאו מהשיעור.
"יופי, עכשיו, בגללך לא הספקתי לישון," אמרה ג'ניפר בכעס מעושה, צחוק חבוי בעיניה.
סופי חייכה והם יצאו מהכיתה לעבר השיעור הבא.

סופי ישבה בחדרה, מכינה את שעורי הבית בתולדות הקסם. בחדר שרר שקט מוחלט. לפתע היא שמעה קולות צחוק וצרחות וטפיפות רגליים במסדרון. היא נעמדה ויצאה מהחדר. חבורת בנות עמדה בצד מצחקקות ומתלחשות אחד עם השנייה.
סופי התקרבה לעברם ושאלה, "סליחה, אתן אולי יודעות מה קורה?"
אחת הבנות, בלונדינית, הסתכלה על סופי בסקרנות ואמרה, "דניאל וארתור עומדים להילחם אחד בשני בדו קרב."
סופי הסתכלה עליה בהלם במשך מספר שניות ואז מלמלה לעצמה בכעס, "דניאל."
היא חייכה חיוך מזויף לעבר הבחורה ושאלה, "את יודעת אולי איפה הם נמצאים?"
הבלונדינית הנהנה במרץ וענתה, "הם נמצאים כאן, במסדרון."
"תודה," אמרה סופי ורצה החוצה. קבוצה גדולה של בנים ובנות עמדו סביב דניאל וארתור שעמדו והסתכלו אחד על השני בריכוז.
סופי רצה בין האנשים, מפלסת לה את דרכה ואז נעמדה מול דניאל וארתור.
"מה אתה חושב שאתה עושה?" שאלה סופי והסתכלה על דניאל במבט חמור סבר.
דניאל וארתור פסקו מלהביט אחד בשני ופנו להביט בסופי הכועסת.
"סופיה. את יכולה לנשום. ארתור ואני בסך הכול עומדים לערוך תחרות קטנה ולא מזיקה."
סופי הסתכלה על ארתור שהנהן בראשו ואז שאלה, "מה התחרות?"
"תחרות ריצה," ענה ארתור.
"למה דווקא תחרות של מוגלגים?" שאלה סופי בפליאה.
היא שמעה את קולו של דון מאחוריה. "אנחנו לא רוצים גפות מלאות דם על הרצפה, נכון, מיס הארטלנד?"
היא הסתובבה וראתה את המבט המלגלג של דון. היא חייכה חיוך מתנשא וענתה, "כשזה נוגע אלייך, אני בכלל לא בטוחה."
הוא נעץ בה מבט רגזני ואז עקף אותה ופנה לדניאל, "טוב, אתה מוכן? אפשר להתחיל?"
דניאל הסתכל על ארתור שהנהן בראשו. הם עמדו אחד ליד השני, מתכוננים לקראת הריצה.
"מוכנים?" צעק דון. "היכון, הכן, צא!"
סופי ראתה את דניאל וארתור פותחים בריצה מהירה. היא לא הספיקה לומר משפט וכעבור כמה דקות הם עברו את הסיבוב הראשון. כעבור כמה דקות נוספות, לאחר שדניאל וארתור עברו את הסיבוב הרביעי, הגיע שלב הסיבוב האחרון.
היא ראתה את דניאל וארתור רצים במלוא כוחותיהם למרות היותם מעט עייפים. היא ראתה את ארתור עוקף את דניאל ורץ לקראת קו הסיום. הוא הצליח, הוא הגיע ראשון. כעבור כמה שניות דניאל הגיח מאחוריו מתנשף ומתנשם. הם עמדו אחד מול השני מתנשפים ומתנשמים, שומעים את קול צרחותיהן של מעריצותיהן של דניאל וארתור.
סופי התקרבה לעבר שניהם, מחזיקה שתי בקבוקי מים שזימנה בהינף שרביט. הם לקחו את הבקבוקים מידה במבט הכרת תודה. הם פתחו את הבקבוקים ושתו בלגימות ארוכות, מחסלים את כל הבקבוק.
כעבור עוד כמה דקות, שהרגישו את פעימות ליבם מואט, דניאל וארתור הסתכלו אחד על השני וחייכו.
"אתה יודע לרוץ," אמר דניאל.
ארתור הסתכל עליו בחיוך רחב, טפח על שכמו ואמר, "גם אתה לא היית רע, בעצמך."
ארתור פנה להביט בסופי ואמר, "סופי, אני יודע שאני לא במראה הכי רומנטי ואני יודע שתהיי קצת נבוכה אבל אני חייב לשאול."
סופי הסתכלה על ארתור בהפתעה. גם האנשים שעמדו השתתקו כדי לשמוע את ארתור שכרע על רגלו.
"סופיה הארטלנד, האם תתני לי את הכבוד ותצאי איתי?"
במשך מספר שניות סופי הסתכלה עליו בהלם, ואז חייכה חיוך רחב ואמרה, "כן. כן, אני אצא איתך."
ארתור חייך ונעמד. הוא חפן את פניה של סופי בידיו ונשק לה נשיקה מלאת אהבה.
כעבור כמה שניות הם התנתקו לקול צרחותיהן של מעריצותיהן של דניאל וארתור.
סופי הסתכלה על דניאל בחשש. במשך כמה שניות הוא הביט בה בפנים חסרות הבעה ואז לפתע הוא עיקל את שפתיו לחיוך דק ואמר בשקט, "ברכותיי."
סופי הסתכלה עליו עוזב. היא לא אהבה את המבט שהוא שיגר לה. היא הכירה את המבט הזה, מבט "המשחק התחיל."
"לעזאזל," מלמלה בשקט והסתכלה על ארתור שהביט בה באהבה.

פרק -11-

סופי התעוררה למחרת בבוקר עם חיוך ענקי על פרצופה. אחרי שארתור הציע לה לצאת איתו, הם התחילו להתנשק, עוברים ישר לנשיקות צרפתיות. הם התחבאו באחד הכיתות. רק בשעת לילה מאוחרת, סופי נעמדה ואמרה שהם צריכים לחזור.
"נתראה מחר, גברתי?" שאל ארתור והסתכל עלייה בחיבה.
היא הנהנה בראשה והתחילה לצעוד חזרה, אבל היא לא הספיקה לזוז כמה צעדים כי דניאל משך אותה אליה והם עמדו פנים מול פנים.
"ארתור, אנחנו צריכים לחזור," אמרה סופי, בצחקוק קל.
הוא חייך ואמר, "לילה טוב, גברתי." הוא נשק למצחה של סופי ושחירר אותה בעדינות.
"לילה טוב, אדוני," אמרה סופי בחיוך. היא קדה קידה קלה ויצאה מהכיתה לעבר חדרה שבמעונות.
היא זכרה שהגיעה כמרחפת לתוך המועדון. היא התיישבה על הספה ונאנחה באושר, כעבור כמה דקות שסופי ישבה שם בשקט היא עלתה לחדרה, החליפה לפיג'מה והלכה לישון עם חיוך על הפנים.
"סופי," שמעה לפתע את קולה של ג'ניפר וכעבור רגע היא הרגישה כרית מתנגשת בראשה.
"אוו," אמרה סופי בתוכחה והסתכלה על ג'ניפר. "בשביל מה זה היה?"
"להעיר אותך מהחלום המטופש שאת תקועה בו." אמרה ג'ניפר. היא עמדה באמבטיה מצחצחת שיניים. כעבור כמה שניות היא יצאה מהחדר ועמדה מול סופי בעמידת מפקד.
"ג'יי, אני חושבת שאני עדיין בתוך החלום," אמרה סופי באושר.
למשך כמה רגעים ג'ניפר נעצה בה מבט מבולבל ואז היא התחילה לחייך וצרחה ברחבי החדר, "הוא הזמין אותך לצאת איתו."
היא התיישבה ליד סופי על מיטתה, "מה הוא אמר? מתי זה קרה? איך-"
"רגע, אני אענה לך על הכול." אמרה סופי בחיוך, קוטעת את רצף דיבורה של ג'ניפר.
ג'ניפר הסתכלה עליה בצפייה וסופי סיפרה לה.
"איזה רומנטי," אמרה ג'ניפר כשסיימה.
"אני יודעת, נכון?" אמרה סופי והסתכלה על ג'ניפר בעניים נוצצות.
הם ישבו מול השנייה, כל אחד למחשבתה לבסוף אמרה סופי, "טוב, צריך להתארגן, אני לא יכולה לגרום לו לחכות, נכון?"
ג'ניפר הסתכלה על סופי בחיוך ואמרה, "אני כל כך שמחה בשבילך."
סופי הנהנה ונכנסה לתוך חדר האמבטיה להתארגן. כעבור חצי שעה שתיהן היו מאורגנות לצאת. ג'ניפר הסתכלה על סופי במבט קפדני, צקצקה בלשונה ואמרה לבסוף, "לא את צריכה לפזר את השיער בצורה כזאת," והיא התקרבה לעבר סופי המבולבלת. היא פזרה את שיערה ואספה אותו בקליפס לקוקו שקר.
"זהו עכשיו את נראית יפה," אמרה בחיוך.
סופי הסתכלה על עצמה במראה וחייכה כשראתה את התוצאה. פנייה היו סמוקות מעט מהאיפור ששמה על עצמה.
"את נראית יפה מאוד," אמרה המראה ושאלה, "זה בן?"
סופי הנהנה במבוכה. "טוב, כמו שאמרת לא כדאי שאני אגרום לו לחכות, נכון?"
ג'ניפר הנהנה בראשה והן יצאו מהחדר. ובדיוק כמו אתמול ארתור עמד בפתח הדלת, מחכה לסופי שתגיע.
"בוקר טוב," אמר בחיוך ונשק קלות לשפתיה.
היא כרכה את זרועותיה סביבו ואמרה, "נהדר."
"סופי, אני אלך ואני אשאיר אתכם לבד." שמעה סופי את קולה של ג'ניפר.
היא הסתכלה על ג'ניפר שקרצה לה וצעדה לעבר האולם הגדול.
היא הסתובבה לעבר ארתור ואמרה בכעס מעושה, "אתה רואה, עכשיו ג'יי הלכה לה לבדה."
הוא חייך ואמר, "אז שאני אלך?" שאל וצעד צעד אחד אחורה.
"לא אמרתי את זה," אמרה והתקרבה אליו חזרה.
"אז מה את רוצה שנעשה היום?" שאל ארתור בחיוך.
"מה אפשר לעשות היום?" שאלה בחיוך. "אי אפשר לצאת מבית ספר."
הוא חייך חיוך מסתורי ואמר, "עוד נראה."
היא הסתכלה עליו בחיוך חשדני ואמרה, "ארתור!"
הוא צחק ואמר, "בואי, אני גווע ברעב." והם צעדו שלובי זרועות לעבר האולם הגדול.
כשנכנסו ארתור נעצר ואמר, "סליחה, גברתי." אמר ונשק קלות לשפתיה של סופי
היא חייכה ואמרה, "נתראה בשיעור תולדות הקסם היום."
"כמובן," אמר.
היא חייכה וצעדה לעבר שולחן הבית שלה. כבר מרחוק היא ראתה את ג'ניפר אוכלת את ארוחת הבוקר שלה.
"בוקר טוב," אמרה סופי והתיישבה ליד ג'ניפר. היא לקחה טוסט והתחילה לאכול בשתיקה.
…"אבל זה יותר מידי, מקגונגול תהרוג אותנו אם זה יוודע לה." שמעה סופי את קולו של דון.
"מה אתה דואג, היא בחיים לא תעלה על זה שזה היה אנחנו, והיא לא יכולה להאשים אתנו בלי הוכחות." שמעה סופי את קולו של דניאל וכעבור שנייה הם התיישבו אחד ליד השני מול סופי וג'ניפר.
"בוקר טוב," מלמל דניאל ולקח מהמגש בייקון וביצה.
"על מה אתם מדברים?" שאלה סופי בסקרנות.
דניאל הסתכל עלייה כאילו זה הפעם הראשונה שהוא רואה אותה ואז אמר בחיוך, "קדימה סופיה, איך את יכולה לשכוח. עוד שבועיים זה ליל הקודשים, אני מופתע שמקגונגל עוד לא הודיעה על כך."
היא זכרה את הפעם האחרונה שדניאל הצליח להערים עלייה. היא הייתה בחדרה והתכוונה ללכת לישון. היא הורידה את השמיכה ולבהלתה הרבה, שלד מדבר ורוקד הגיח מהמיטה והתחיל לרקוד סטפס ולשיר את שירי ליל כל הקודשים.
במשך כמה ימים דניאל לא היה יכול שלא לצחוק כל פעם שראה את פרצופה של סופי. היא לא ידעה וככל הנראה לעולם לא תדע איך הוא הצליח להגניב את הבובה לחדרה ועוד לוודה שזה נמצא אצלו מוסרט במסרטה של קוסמים.
היא אמרה לעצמה שהשנה היא לא תיתן לדניאל להתל בה שוב ולכן התכוונה ללכת אחרי השיעור בשינוי צורה לבקש שתגביר את אבטחת הקסם במגורי הבנות.
היא הסתכלה על דניאל שנעץ בה מבט מוזר.
"מה?"
הוא התנער ממחשבותיו ואמר במהירות, "כלום."
היא הסתכלה עליו בחשדנות ואמרה, "אם תעז להפחיד אותי השנה אני נשבעת לך שאתה תצטער על הרגע שנולדת."
הוא חייך חיוך רחב ואמר, "אוה, אני אצפה לזה בקוצר רוח."
היא הסתכלה עליו במשך כמה שניות בכעס ואז המשיכה לאכול בשתיקה.
"אז מתי נעשה את זה?" שמעה סופי את דון שואל.
היא הרימה את מבטה מצלחתה וראתה את דניאל מסתכל עליה בחיוך. "מנסה להאזין לשיחות שלא שלך? ילדה רעה." ונגע קלות באפה בעזרת אצבעו.
היא נסוגה ממנו בגועל ואמרה, "אל תיגע בי."
היא נעמדה בכעס אמרה בכעס, "אני הולכת." ועזבה את האולם בכעס קל.
דניאל הסתכל על סופי עוזבת את האולם בכעס ואז ראה שדון וג'ניפר מסתכלים עליו במבט רחמים.
"מה?" שאל בהתגוננות.
הם נאנחו וחזרו לאכול.