כפיות- פרק 9

כמעט את כל הכסף מהפעם האחרונה שהייתי אצל שגיא, הוצאתי היום על בגדים. הייתי צריכה לקנות כמה בגדים כי כבר לא יכולתי להמשיך להסתובב עם הבגדים שאני איתם כל הזמן. הלכתי לחנויות הזולות שאני כל כך אוהבת וקניתי מספר די רב של חולצות, כבר נמאס לי שכל בגד שעליי מסריח כל כך. בדירה זה לא שלא היה לי חומר לנקות בו את הבגדים, אבל מוטיבציה לא הייתה לי. הגיע הזמן לכבס כמה בגדים שהבאתי איתי מהבית באמת. חוץ מחולצות קניתי גם שני שורטים קצרים כי בדרך כלל ברחוב נוח ללבוש אותם, אף אחד לא חושב עלייך שום דבר אם אני שמה גם בימים הקרים גרביון דק וזה נראה נורמלי לחלוטין. אף אחד ברחוב לא יודע מי אני. לצערי בקניות האלו רוב הכסף הלך על הלבשה תחתונה. קניתי שתי חזיות חדשות, כבר הייתי צריכה אין מה לעשות. אני לא יכולה לנצח להשתמש באדומה שלי.
"הלו" עניתי כשהתיישבתי בקפה אחד. אני בדרך כלל לא יושבת בקפה, לא תראו אותי מסתובבת במקומות כאלה. אני אוהבת את הקפה השחור הרגיל ולא היקר והמעצבן שבכלל לא מעיר אותי. היום רציתי להתפנק. "היי אדווה, ירדן". "חשבתי שתתקשר" צחקתי. "אני מפריע?" הוא שאל מיד. הסברתי לו שאני יושבת בקפה. "להצטרף?" הוא שאל. לא מרפה הבנאדם. "איפה אתה?" העברתי מיד נושא. הוא הסביר לי שהוא בדיוק סיים לעשות משהו בשביל העבודה וחשב לקפוץ צהריים. בדקתי לרגע את השעה וראיתי שבאמת הגיעה השעה לארוחת צהריים. "נורא נהניתי אתמול" הוא אמר לי. את המשפט הזה אני שומעת הרבה יותר מידי, אבל הקטע הוא שאצלו הוא מדבר על דברים אחרים לגמרי. "גם אני" אמרתי מיד. לשקר לו לפחות בזה אני לא אשקר, אבל יותר מזה אני לא אגיד. אחר כך הוא שאל אותי אם הסתדרתי במקום שהייתי צריכה להגיע אליו אתמול. הרגעתי אותו ואמרתי לו שהכל מסודר.
"אני וחברים קופצים לשחק באולינג מאוחר יותר, יש לנו מין מסורת כזו אחת לחודש. רוצה להצטרף?". "אין עליי כסף לדברים האלה" אמרתי לו. אני באמת ממעיטה בלקנות דברים חוץ מאוכל ובגדים מידי פעם. במילא השכר דירה עושק לי את החיים. "זו לא בעיה, אני אשלם עלייך" הוא אמר. "אני לא יכולה.." נאנחתי. "נו בשבילי" הוא שאל מתחנן, "נו את לא רוצה להשאיר אותי בלי בת זוג. כל אחד מביא דייט וכולם רוצים לבדוק מי הכי טובה". "איזה בנים אתם.." נאנחתי. "נו זה יהיה כיף. רוצים לראות מי הדייט הכי שווה, את יודעת שבנים בגילאי עשרים וחמש הם תמיד תינוקות בנשמה". צחקתי מהמשפט שלו. הוא כל כך מקסים באמירות שלו. נאנחתי. "מאיפה תאסוף אותי?" שאלתי. "מאיפה שתגידי לי" הוא אמר ונשמע שהוא מחויך עד מאוד.
כשנכנסתי למכונית שלו הוא נתן לי נשיקה בלחי וחייך חיוך רחב. "אני באמת שמח שאת באה" הוא אמר לי. חייכתי אליו ושאלתי ליומו. זה הרגיש לי פתאום כל כך רגיל, להיות סתם ככה בקשר עם בחור, לא לשכב איתו ישר, לא לרצות רק להיכנס למיטה שלו. להכיר אותו הרבה לפני הסקס הראשון. במקרה שלי ושל שגיא זה היה אחרת. רק אחרי כמה פעמים שזה קרה, כשעוד המחיר שהייתי לוקחת היה נמוך יותר, הוא היה גם מדבר איתי אחרי זה. מעטים הפעמים שהרגשתי שאני לא כלי אחרי הסקס. "מי יהיו שם?" שאלתי אותו. "חברים מכל מיני מקומות, אבל אני לא חושב שיש לך מה לדאוג. בחורה יפה כמוך לא ראיתי הרבה זמן". הרגשתי שהסמקתי לעצמי. "גם אתה לא הכי מכוער שפגשתי" צחקתי ונשכתי את השפה. הוא חייך אליי חיוך קטן וחזר להסתכל על הכביש. יש, יש משיכה.
כשנכנסנו לתוך אולם הבאולינג המפואר, כאילו מה ציפיתי ברור שהם ילכו למתחם טוב, ראיתי כמה אנשים בגילאים שלנו. כולם עמדו במעגל ודיברו, בנות ובנים. לפחות שמחתי שעשיתי שופינג היום בבוקר כי דווקא הייתי לבושה בסדר גמור. אי אפשר לראות עליי כשאני בחברה שאני פרוצה. "היי לכולם" שמעתי את ירדן אומר. אלה שעמדו עם הגב אלינו הסתובבו. אחרי האנשים האלו זיהיתי את הפנים של שגיא. שיט. "זו אדווה, תכירו" הוא אמר והפנה את מבטו אליי. "היי" אמרתי להם בחיוך. הם חייכו חיוך מקסים ואמרו לנו שהם בדיוק חיכו רק לנו. שגיא לא הסיר את המבט שלו ממני. "לא תלכי להגיד שלום?" לחש לי ירדן באוזן. הנהנתי הנהון קטן ופניתי לשגיא שבדיוק עמד לבד לרגע. באתי ונתתי לו חיבוק קטן. "מה את עושה פה?" הוא לחש לי באוזן. "אני הדייט של ירדן" אמרתי לו. החיבוק השתחרר והוא רק הביט בי. "מה?" שאלתי מיד לא מבינה. "כלום" הוא חייך, "שמח שאת פה".
בגלל שהיינו בערך שש עשרה חבר'ה התחלקנו לשלושה מסלולים שונים. המזל רצה שאני וירדן נהיה באותו מסלול עם שגיא והדייט שלו. הכל התחיל רגיל, מנסים ומצליחים מידי פעם. הקרב הבאמת גדול אצלנו במסלול היה בין ירדן לבין שגיא. חבר שלהם שקפץ לראות מה קורה אצלנו סיפר לי שהתחרות ביניהם בבאולינג תמיד הייתה הכי מעניינת. הם שניהם נורא אהבו את זה, והם אלו שתמיד יזמו את המפגשים שם כדי שכולם יראו כמה הם טובים בזה. ושוב הוא משתמש בכל השוויץ שלו. למרות שלדעתי, לא הוא זה שיזם את המפגש, אלא שגיא. מתוך שלושה סבבים, כי להם יש כסף לדברים האלה, לא ניסיתי להתבלט בשני הסבבים הראשונים. העדפתי לתת לבנים לתת את הטון שלהם. אבל עדיין ידעתי עמוק בפנים שיש לי מה להוכיח. "סטרייק" לחשתי לעצמי בכדור הראשון של הסבב השלישי שהפיל הכל. הסתובבתי וראיתי את ירדן מסתכל עליי. חייכתי אליו חיוך קטן ולקחתי עוד כדור בשביל הפעם השנייה. שם הפלתי רק שמונה. "איפה הסתרת את הכישרון הזה?" הוא שאל אותי כשחזרתי להתיישב לידו. הוא חייך חיוך תחמני. "אי אפשר לגנוב את הבמה לשני בחורים מאוד מאוד תחרותיים בסבבים הראשונים, צריך לתת לאגו שלהם קצת להתנפח, ואז להוריד הכל בבת אחת" אמרתי מיד והסתכלתי עליו. הוא הסתכל עליי בחיוך מקסים ולחש לי שעכשיו התחרות עולה שלב. הוא שיחק אני חושבת כמו שהוא אף פעם לא שיחק, הוא בטח לא ירצה לתת לבחורה לנצח אותו. וגם אני מצידי שיחקתי כמו שאף פעם לא שיחקתי, במטרה לעשות סטרייק בכל מכה. זה לא היה קל בכלל. בכלל שכחתי שגם שגיא מנסה להוכיח את עצמו, התרכזתי רק במלחמה ביני לבין ירדן.
"ניצחת" אמרתי לו כשהסבב השלישי הסתיים. "זה לא היה קל" הוא צחק, "את חתיכת פייטרית". "ידוע" צחקתי. לקחתי את הטלפון שלי והלכתי אחריו. החבר'ה שוב נעמדו במעגל חוץ מכמה שפרשו ישר אחרי המשחקים בטענה שיש להם יום ארוך מחר. לא השתמשתי יותר מידי ביכולת שלי להתחבר לאנשים כי ידעתי שאין לי טעם בזה. פעם היה לי מאוד חשוב לצאת עם חבר או חברה חדשים מכל מפגש חברתי. במציאות היום זה כבר קצת שונה. כולם החליטו ללכת לבר, זה מה שעושים ילדים בדם אחרי משחקי באולינג. כולם התפזרו למכוניות שלהם ואני הלכתי אחרי ירדן. "איך בכלל אתה ושגיא מכירים?" שאלתי אותו, "הוא קטן ממך בשנה". "חברים משותפים" הוא צחק, "אני לא ממש זוכר את הסיפור אבל הוא אחלה גבר. אני חושב שזה קרה אי שם קצת לפני שסיימתי תיכון והחבורה לא התפרקה. כבר שבע שנים שהיא לא מתפרקת". "שבע שנים אתם מחזיקים מעמד ולא מתפרקים?" שאלתי מופתעת. הוא הנהן. "למרות הצבא ולמרות מסלולים שונים בחיים, החבורה הזו לא מפסיקה להיפגש". חייכתי אליו חיוך קטן. "את יודעת שאת באה רק עם בגדים קצרים גם בשיא הקור?" הוא חייך אליי, "ואני אף פעם לא מבין איך את לא מתלוננת על הקור. כנראה נוח לך. מצד שני יש לך כל כך הרבה נתונים יפים בגוף שזה עניין של סקס אפיל ואני מבין את זה" הוא צחק. צחקתי צחוק קטן. "יותר נוח לי עם גרביון ומכנסיים קצרים, קשה לי להסביר למה". "בכל זאת קחי" הוא אמר והוריד את הג'קט שלו, "אני לא רוצה שתתקררי".
"תגיד" שאלתי אותו כשיצאנו שנינו מהרכב אחרי הנסיעה לבר. הוא נעל את האוטו והגיע אליי. אני נשענתי על המכונית היפה שלו. "כן?" הוא שאל. הוא הסתכל עליי עם העיניים היפות שלו, מעביר בגוף שלי צמרמורת שהרבה זמן לא הייתה. הרכנתי את ראשי וחיפשתי בעיניי אחרי היד שלו. כשמצאתי אותה התחלתי להעביר את ציפורניי על ידו, מנסה לגרות אותו קצת. החושים הסקסיים האלה אף פעם לא מרפים. ליטפתי את ידו עם האגודל והמשכתי להסתכל על עיניו היפות, החודרות עמוק ונכנסות אל תוך הנשמה. הוא התקרב ונישק לשפתיי, ואני עם היד השנייה החזקתי חזק בעורפו מקרבת אותו אליי. רציתי את הנשיקה הזו יותר מכל דבר אחר בחיים. כשהיא נגמרה הוא עדיין נשאר צמוד אליי. המצח שלו על המצח שלי. "וואו" הוא אמר לי בחיוך קטן. "יאללה" צחקתי, "מחכים לנו".