כפיות- פרק 35

"זה או הכל או כלום, אתה בפנים או בחוץ?" שאלתי בטלפון. האנשים שהיו איתי בחדר כולם השתתקו, זה היה אחד הקליינטים הכי חזקים של החברה, אם אני מחרבת את זה הלך עלינו, זה סכום יותר מידי גדול שאסור לאבד. הוא השתתק, הרגשתי את הלב שלי דופק יותר מידי חזק, עוד לא שמו אותי על הקו עם לקוח כל כך חשוב כמו הלקוח הזה, אבל פה נתנו לי הזדמנות. הצגתי בפניו רבע שעה קודם לכן את כל מה שהחברה יכולה לעשות בשבילו, כל מה שאני למדתי במשך חודש ומשהו, כמעט חודשיים על החברה הזו, את כל הידע שלי העברתי אליו. אם אני אצליח איתו אני אצליח גם עם השאר. חייבת להיות נקודת אור אחת בימים האלה. "אני בפנים" הוא אמר לי אחרי כמה שניות של שקט. אבן ירדה מליבי. "אנחנו נהיה איתך בקשר. יום טוב" אמרתי לו והשיחה התנתקה. חייכתי חיוך גדול לכל ארבעת האנשים שהיו איתי בחדר. "הוא בפנים" אמרתי. צהלות של שמחה אדירה היו בחדר באותם רגעים.
"באמת שאני חייבת להגיד לך שהפצצת" פנתה אלי אחת מהמחלקה. חייכתי אליה. "זה באמת לא היה קל, הוא לקוח קשה, הדרישות שלו..". "כן" היא חייכה, "כולנו נתקלנו כבר בתנאים שלו, צריך המון כוח רצון לעמוד מולו וצריך לדעת מה להציע לו. סחתיין עלייך באמת. עבודה טובה" היא חייכה. אני אוהבת לקבל את המחמאות האלה, חשוב לי להשקיע פה. אני רוצה להשקיע פה כי אני רוצה להשתקע פה, העבודה הזו טובה לי. היא משכיחה ממני דברים שאני רוצה לשכוח.
"סושי צהריים?" קיבלתי סמס משגיא. זה אחד הדברים שהכי רציתי כרגע. רציתי להגיד לו שאני מצליחה, שהכל עובד, שהכל טוב. על עדי בכלל לא רציתי לדבר, רק רציתי להשכיח ממני את כל סיפוריי האהבה. אני לא מוכנה להתחייב עכשיו לשום דבר, יותר מידי דרמה לזמן הזה. שלחתי לו מיד שאני ממש אשמח, שהוא בטח מתכוון לסושי שקרוב פה לעבודה, שני רחובות מקבילים ושמאלה. הוא שלח שזה בדיוק הסושי שהוא רוצה ושלח גם סמיילי קורץ. אחרי עבודה כל כך טובה לא תזיק לי הפסקה.
"איזה שבוע לא ראיתי אותך" חייכתי אליו אחרי שנתתי לו חיבוק בכניסת הסושי. "את יודעת, לוקחים את החופש הזה באיזי. הייתי עכשיו סופ"ש ביוון" הוא אמר לי. הסתכלתי עליו ופערתי את עיניי. "סתם ככה?". "להירגע וזה, אני מכיר מלון מפגישת עסקים שכבר הייתי שם בעבר. פשוט טסתי לשם וישר נסעתי לאוטו מלון, לנוח קצת, להרגיש טוב עם זה שאני לא מדבר עם אף אחד יומיים, אבל מדבר סתם עם האנשים במקום, נח על החופים". "אני גם צריכה איזה חופשה בחו"ל". "טסת פעם?" הוא שאל אותי. "רק פעם אחת" חייכתי אליו, "אבל לחודש. אני ואבא עשינו טיול במזרח הרחוק, זה היה בתיכון וזה היה חלום שלו להגיע לשם. זה היה טיול בת מצווה פלוס שנתיים, ככה הוא הגדיר את זה" חייכתי. יש לי גם זיכרונות טובים ממנו. "מה את אומרת על סופ"ש הבא בלונדון?" הוא שאל אותי בחיוך. הסתכלתי עליו לא מבינה. "מה?..". "חופשת ידידים, מה הבעיה, ניסע נתפנן וננוח. אמרת שאת צריכה חופש". "אבל..". "אני מבין.." הוא נאנח. הוא הסתכל במבט עצוב ולקח חתיכה אחת של סושי ושם בפה. "זה לא קשור.." אמרתי לו מיד. ידעתי למה הוא התכוון, וזה ממש לא הגורם שחושש להגיד לא. אני ממש לא חושבת שמשהו יקרה, אני אפילו לא מכוונת לזה שמשהו יקרה, יש לנו גבול בינינו. "אז?" הוא שאל אותי ולגם מכוס המים שלו. "אי אפשר פשוט להיעלם" אמרתי. רק אחר כך חשבתי על מה שאמרתי. מדברת זו שנעלמה ליותר מידי אנשים, אפילו למשפחה שלה. למה השיחה הזו מזכירה לי כל כך את הבית? "אני חושבת שמגיע לך לנוח בחופשה, באמת". "אני אחשוב על זה, בסדר?" חייכתי אליו. הוא הרים את כוסו, הרמתי בתגובה. "לחיי נסיעות וכיופים" הוא חייך. נשמע גלינג הכוסות.
"אה אגב" אמרתי בחיוך אחרי שסיימנו לאכול, "נחש מי סגרה היום עסקה של מיליונים" חייכתי אליו. הוא הסתכל עליי בחיוך ענק. "עם מי?". "תחשוב שנייה, תחשוב על דבר שגם אתה התעסקת בו לפני הפרישה". הוא פער את עיניו. "את רצינית?". "הוא אמר שהוא בפנים, קצת מניפולציות וקצת ללכת לקראתו והכל הסתדר. אני את שלי עשיתי" הוא חייך. "אז עכשיו עוד יותר מגיעה לך חופשה, ואין את מלכה באמת שכל הכבוד". "לקבל מחמאה מהבוס לשעבר.. זה נחמד". "לחלוטין" הוא צחק. כמה שהתגעגעתי לצחוק שלו. שילמנו על הארוחה ויצאנו צועדים חזרה לבניין המשרדים, עוד יש לי כמה שעות בעבודה.
"תגידי, מה קורה בינך לבין עדי?" הוא שאל אותי. החיוך שהיה לי ישר נמחק. שתקתי. "מה.." הוא נאנח כששתקתי ולא עניתי, ולא העליתי חיוך כמו הפעמים האחרונות שהוא היה שואל על זה. "זה נגמר" אמרתי מיד, "הייתה בגידה". הוא הנהן בעצב ושתק. הוא כנראה חשב שהשתיקה תגרום לי להגיד עוד דברים. בסופו של דבר נשברתי. "זה היה שובר, מאוד" אמרתי, "הבטחתי לעצמי לא לדבר איתך על זה". "למה?". "למה שתשמע את כל הבעיות שלי בחיים?". "אני ידיד שלך" הוא אמר מיד, "אכפת לי ממך ברמות מטורפות, כל מה שאני באמת רוצה זה שיהיה לך טוב". "שתקתי והדחקתי" אמרתי מיד, המשכנו ללכת על המדרכה בצעדים איטיים, "אין טעם לחשוב על זה. כל הרגש כבר כמעט והלך ברגע שהוא עימת את מה שחשבתי. ראיתי אותו מתנשק איתה, יותר לא צריך הוכחות". "ואיך את עכשיו?" הוא שאל אותי עצוב. "מתמודדת" חייכתי, "אני תמיד מכריחה את עצמי להתמודד ולהיות חזקה. במשך השנים יצרתי מאות כלים כדי להתמודד עם מצבים". הוא נגע בכתפי ונעצרתי. הוא התקרב אליי ונתק לי חיבוק חזק, חיבוק של אומץ. הייתי צריכה את התמיכה הזו של בנאדם.
"אנחנו צריכים לעשות את זה יותר, אחרי הסופ"ש בלונדון נהפוך את זה למנהג קבוע" הוא חייך. לא יכולתי שלא לחייך בחזרה, הוא ידחוף את לונדון לכל מקום עד שאני אאשר לו. "תשלח לי זמני טיסות?" שאלתי בחיוך. הוא הסתכל עליי בחיוך ענק. "עליי" הוא אמר, "כולל תשלום". "אל תדבר שטויות" אמרתי מיד. הוא חייך חיוך קטן ואז שוב נתן לי חיבוק. "אני לא, מתנה ממני על חברות שבאמת הייתי צריך. אין לי הרבה אנשים שנפתחתי כלפיהם כמו שנפתחתי כלפייך, זה התודה שלי, מעבר למילים". "ננצל את לונדון?" שאלתי בחיוך. "עד גבולות המותר כמובן, זו עיר מטופחת" הוא אמר ועשה פרצוף מצחיק, "צריך לשמור על חוקים".