כפיות- פרק 27

בחיים שלי לא הרגשתי יותר שבורה משהרגשתי עכשיו, מפורקת וממוטטת. הוא אמר שהוא ינסה להוכיח לי, להוכיח לי שאני טועה, אבל כל מה שהוא השאיר זה חלל ריק וכאוב בתוך הלב שלי. צלצלתי לחברת מוניות שאני אוהבת להזמין מהם מונית ולבנתיים הלכתי לרחוב די ראשי כדי שיקחו אותי ממנו. הדמעות הגיעו ולא עצרתי אותן, נתתי להן לזלוג לי על הפנים. הרגשתי שהאדם היחיד שהיה אמיתי איתי גם הוא זיוף אחד שלם, גם הוא מחפש קודם כל בחורות שיודעות את העבודה טוב. אני חושבת שאני לא אוכל בימים הקרובים לשכוח מהכאב, לשכוח ממנו, לשכוח ממה שהיה בערב הזה. כשהוא אמר לי בתמימות שהוא אוהב אותי, וכל מילה שלו הרגישה לי נכונה והכניסה לי חתיכת חרב לתוך הלב, הרגשתי שאי אפשר להחיזר לו באותן המילים. ידעתי ששם הוא לא משקר, להבדיל מכל הפגישה הזו הוא באמת לא משקר. אבל באיזה זמן הוא בחר להגיד את זה- ברגעים האחרונים שהיו לנו ביחד. הוא אמר את זה לדעתי כי הוא רצה להוציא את זה מהלב שלו, מהמחשבות ומהכאב. רצה להגיד את הסיבה האמיתית שהוא פשוט לא היה מוכן להרפות, לא היה מוכן לתת לי ללכת. אבל מצידי אמרתי לו בדיוק את מה שהרגשתי- אי אפשר לאהוב בנאדם ולהגיד לו את הדברים הקשים שהוא אמר לי הערב.
כשישבתי במונית חשבתי על כל התקופה האחרונה, אני אף פעם לא חושבת לאחור על מה שעובר עליי. אני מפתיעה אפילו את עצמי בימים האלה. כשהנהג היה בצומת ראשית שיניתי את דעתי, אמרתי לו כתובת אחרת להגיע אליה. הוא אמר שאין בעיה. השעה כבר הייתה ממש מאוחרת, אחרי חצות. הרגשתי את העייפות נוחתת עליי. הרגשתי שיש מקום אחד שאני רוצה לברוח אליו, והמקום הזה לנצח יקבל אותי. הרגשתי שאני לא אתחרט על שום דבר שיקרה בלילה הזה, לא אתחרט על שבירת חוקים, לא אתחרט על הכאב הגדול שהערב הזה יכסה. אני צריכה אותו.
כשדפקתי בדלת ביתו של שגיא, או יותר נכון כשצלצלתי בפעמון, ידעתי שהוא עוד לא הלך לישון. שגיא לא הולך לישון עד בערך אחת וחצי בלילה, פעם הייתה לנו שיחה על זה. פחדתי שאולי אני מפריעה לו באמצע סקס פרוע עם איזה בחורה, הרי זה שאני לא באה לא אומר שהוא לא ממשיך לעשות את זה. שמעתי אותו יורד במדרגות ומתקדם לכיוון הדלת. הוא פתח את הדלת והסתכל עליי מופתע. "היי" אמרתי בקול שבור. "הכל בסדר?" הוא שאל. "אני יכולה להיכנס?" ביקשתי. "בטח" הוא חייך ופתח את הדלת עוד קצת כדי לתת לי להיכנס. התגעגעתי לבית שלו, התגעגעתי לחום שאני מרגישה בבית שלו. "אתה לבד?" שאלתי. הוא צחק והנהן. "אני יכולה לישון פה הלילה?". "את רוצה להתקלח לפני?" הוא שאל. הוא לא שאל אותי הרבה שאלות, הוא לא חקר אותי על מה שקרה, הוא ידע שקרה משהו, הרגשתי את זה בדרך בה הוא הגיב. "אני אשמח" חייכתי אליו. הוא חייך ועליתי אחריו לקומה העליונה. הוא הגיש לי מגבת ואז אמר שארגיש חופשייה שם עם הסבונים. לא היה דבר אחר שהייתי רוצה חוץ ממקלחת שתשטוף מעליי את היום הזה.
כשהתקדמתי אליו לבושה בחולצה ארוכה שהוא כבר לא לובש, סגרתי את דלת חדרו והתיישבתי בקצה המיטה. הגב שלי היה מופנה אליו וכל מה שעשיתי היה לייבש את השיער במגבת. שתקתי, לא יכולתי להגיד מילה. "את רוצה לספר מה קרה?" הוא שבר את השתיקה. הרכנתי את ראשי והתחלתי לספר, על הפגישה עם ירדן, על הכאב העצום שהיה לי, על הסקס, על התחושות שבאו אחרי זה. "אתה ידעת?" שאלתי. "לא" הוא אמר מיד, "אני לא ידעתי. לא היה לי שמץ של מושג". "אתם חברים כל כך טובים ו..". "אפילו הוא לא יודע על התקופה הזו שלי, זה לא דבר שמדברים עליו". "אני באמת רציתי להתאהב בו" אמרתי לו בקול שבור, הרגשתי שוב את הדמעות באות. נו מה אני ילדה קטנה שמתפרקת מכל שטות? שמעתי אותו זז ומתקרב אליי. הוא הניח את ידו על כתפי. "את לא ידעת.." הוא נאנח, "ועשית אני חושב בחירה שאת שלמה איתה. אחרי כל מה שקרה את הלכת, אמרת שאת לא תתמודדי עם זה יותר, לא נלחמת עם עצמך להתאהב בבנאדם ששיקר לך". "מה אתה חושב היה האינטרס שלו לקום וללכת? במקום אז באותם רגעים פשוט להגיד לי שהוא משתמש בזה, ופשוט לדבר בכנות כמו שאני יכולתי. הרי גם הוא אני בטוחה אחרי שאמרתי את זה ידע שאי אפשר לנהל מערכת יחסים עם סקס מהצד". "אני לא יודע.." הוא נאנח, "אין לי תשובה לשום דבר ממה שאת שואלת. אני מרגיש בסוג של חוסר אונים" הוא נאנח והסתכל קדימה אל נקודה לא ברורה בקיר.
"למה באת לפה?" הוא שאל אותי אחרי כמה דקות. הוא העביר את מבטו אליי והחדיר את עיניו לשלי. "הרגשתי שזה המקום היחיד שיקבל אותי" אמרתי לו מיד, "ופה אני לא מפחדת להתפרק, לא מפחדת להתפרק מולך, ולא רציתי להיות לבד. קשה עם כל הכאב הזה להיות לבד, ואין לי חברה טובה ללכת ולפנות אליה. הייתי צריכה אותך, ואפילו יותר מזה רציתי עכשיו להיות איתך, לבכות בתוך החיבוק החזק שלך" צחקתי עם הדמעות, "ולרגע להתנתק מכל הכאב". הוא חייך אליי חיוך גדול והסתכל עליי עם עיניים נוצצות. הצלחתי לרגש את שגיא הבלתי נשבר?
"טוב" הוא אמר בחיוך קצר, "אני יודע שיש לך חוקים אז חדר האורחים מוכן כמו תמיד. אני חושב שאם לא נלך לישון לא נתעורר מחר בבוקר לעבודה, למרות שבאופן אישי אני נותן לך פטור מללכת מחר" הוא חייך אליי. אף אחד בחיים שלי לא הבין אותי כמו שהוא מבין אותי. "אפשר לשאול משהו אחרון?". "כל דבר" הוא אמר. "אם אני אשן פה, איתך, אתה תרגיש משהו?". הוא הסתכל עליי ושתק. הוא לקח לעצמו כמה דקות לחשוב, ראיתי את גלגלי המוח שלו עובדים. "כן אני ארגיש משהו" הוא אמר לבסוף. הנהנתי וקמתי מהמיטה. הוא תפס בידי. "לא אכפת לי" הוא לחש לי והסתכל על עיניי, "את צריכה תמיכה ואני אתן לך אותה, ואני את הרגש אדחיק אחר כך. בכל מקרה זה רגש שאני לא באמת חושב שאני צריך לגרש, להיות באינטימיות בלי להגיע לאינטימיות. זה ניסיון טוב. אני משליך את דמות החיה הפרעית שעפפה אותי בזמני הסקס, ומתחבר לשגיא שבסך הכל רוצה בחורה לצידו. השאלה היא האם את מוכנה להפר את החוק הכי גדול שלך". "אני מרגישה שאני צריכה את זה" אמרתי לו, "וכאן אני אשן הכי טוב".
נכנסנו למיטה, הוא מצד ימין ואני מצד שמאל. הוא כיבה את האור ואני נשמתי נשימה עמוקה, פעם ראשונה שאני במיטה עם גבר ולא קורה שום דבר. הסתובבתי לצד שמאל והרגשתי את היד החזקה שלו מלפפת לי את הבטן, מצמידה אותי אליו. הרגשתי את הנשימות הקטנות שלו על העורף שלי ועצמתי עיניים. לראשונה בחיי לא הרגשתי שזה לא בסדר לישון עם מישהו כפיות.