כפיות- פרק 19

"עוד!" הוא פקד מיד. הייתי מעליו, במיטה הגדולה שלו, מעניקה לו את מה שהוא הכי רצה שאני אתן לו. שמעתי אותו גונח, טוב לפחות את העבודה לא איבדתי. הוא לא נתן לי להפסיק, התיש אותי עד לרמה שכבר לא יכולתי עוד, וכשלי לא היה כוח אז התהפכנו והוא פשוט לא הפסיק לרגע. זה היה הסקס הכי ארוך שהיה לי בתקופה האחרונה, אני לא מבינה איך זה בכלל אפשרי. האמת שסבלתי בסקס הזה, לא יעזור כמה הגוף שלו נראה טוב. הוא היה האדם הכי חרמן שאי פעם שכבתי איתו. היה קשה לי לנשק אותו כשהוא ביקש, או לנשק לאט לאט את צווארו כך שיתענג על כל מגע. כל המחשבות שלי התעסקו בירדן, כל הזמן חשבתי עליו. איך אני יכולה לעבוד בעבודה רגילה ועדיין לעבוד בסתר בעבודה המכפירה הזו. טוב אדווה, עוד קצת, עוד קצת זה נגמר.
כשזה סוף סוף נגמר התנשפנו שנינו במהירות. לקחתי שתי דקות והתחלתי ללבוש בחזרה את כל הבגדים שלי. "אדווה" הוא אמר ליד מיד. הגב שלי היה אליו. בדיוק סגרתי את החזייה שלי מאחור. "מה?" שאלתי, עדיין לא מסתכלת עליו. "היה טוב" הוא אמר. שמעתי קמצוץ קטן של חיוך בדברו. לי הדבר האחרון שעלה על הפנים היה חיוך. "מה קרה, לא נהנית? איבדתי את זה?". "אל תדבר שטויות" אמרתי מיד ועדיין לא הסתכלתי עליו, "אני פשוט אמרתי לך, אני כבר לא בקטע הזה. ולשפוט סקס אני לא עושה" אמרתי שוב. שקרנית. שמעתי אותו מתקרב אליי. הוא עדיין שכב על גבו אבל הוא נגע בידי. העפתי את מבטי לצד ימין מסתכלת עליו. "מה אתה רוצה?" שאלתי וקמתי, מחפשת אחר החולצה שלי שנזרקה לפני יותר משעה וחצי. "כלום" הוא אמר מיד. "אחלה" אמרתי לו. לא היה לי כוח אליו, ממש לא. "אדווה" הוא אמר שוב בקול שקט יותר. כבר התעצבנתי. "מה עדן, מה?!" אמרתי לו. הוא הסתכל עליי לא מבין. "מה את צועקת.." הוא התעצבן. "זכותי" אמרתי לו שוב. "את לא תצעקי עליי" הוא אמר מיד, "לא כדאי לך". שתקתי, באמת לא כדאי לי לעמוד מולו. "ילדה טובה" הוא אמר מיד כשהוא ראה שאני משתתקת. לבשתי את המכנסיים הקצרים שאיתם באתי, שמתי את החולצה, לקחתי את התיק והתחלתי להתקדם לכיוון היציאה מהחדר. "עוד פעמיים" הוא אמר לי כשהייתי ליד הדלת. נאנחתי. "אני יכולה לבקש משהו?" אמרתי והסתובבתי אליו. "מה?" הוא אמר. "שזה יקרה בקרוב כדי שאני אוכל לסיים עם זה?". הוא חייך חיוך ערמומי. "אני אקרא לך כשאני צריך אותך, את יודעת את זה. אני לא אקרא לך אם אני לא חרמן מספיק, את הסקס הכי טוב שלי, חבל לי לקרוא לך כשאני לא ממש צריך את זה". "אז הפעמים הבאות יכולות להיות עוד הרבה זמן?". הוא הנהן אליי. נאנחתי והסתובבתי שוב לדלת ופתחתי אותה. "נתראה" הוא אמר עדיין שכוב על מיטתו. הלכתי לכיוון דלת היציאה, סובבתי את המנעול ויצאתי מדירתו. כשירדתי במדרגות, כי הבניין מכיל רק ארבע דירות ולא צריך מעלית בו, עלתה בדיוק מולי נערה. "יצאת מעדן?" היא שאלה אותי כשחלפתי על פניה. נעצרתי והסתובבתי אליה. "ואת?" שאלתי לא מבינה. "הסקס הבא שלו" היא אמרה לי מיד ועלתה הלאה במדרגות. לא נח לרגע הבן זונה.
כשחזרתי לדירה נשכבתי על המיטה ופשוט רציתי לקבור את עצמי, לא ידעתי איפה. אני לעולם לא אוכל להפסיק להיות באמת זונה עד שהוא לא יפסיק לקרוא לי. איזה טעות זו הייתה.. אי אז בזמן כשהייתי כל כך מפגרת. איזה התחייבות דפוקה נתתי לו, כמה מסכנה ונואשת הייתי לכסף? אין מה לעשות, על טעויות משלמים.
ביום למחרת בערך בשעה רבע לשתיים עשרה היה משהו לא מובן בעבודה ששגיא נתן לי. קרן לא הייתה בחדר כי היא יצאה לאיזה פגישה קלה ולא היה לי את מי לשאול. לקחתי את הדפים שהייתי צריכה לעבוד עליהם והלכתי לחדר של שגיא. הדלת היתה סגורה. דפקתי בדלת ושמעתי את קולו. "שגיא אני צריכה.." אמרתי לו עד שקלטתי את ירדן עומד שם בחדר. הבטתי בו מבט קל והוא חייך חיוך קטן. "אני אחזור אחר כך.." אמרתי מיד והסתובבתי. "היי היי חכי רגע" אמר ירדן במהירות, התקרב אליי ותפס בידי. "אני בעבודה" אמרתי לו מיד, "נדבר אחר כך?". הוא הסתכל עליי לא מבין. "ארוחת הצהריים שלך בשתיים לא? נדבר אז?". הנהנתי אליו בלית ברירה והתכוונתי לצאת מהחדר. "רגע אדווה" שמעתי את שגיא קורא, "מה רצית?". נאנחתי ואמרתי לו שזה משהו שקשור לדפים אבל שאני אבוא אחר כך, לא רציתי להיות תקועה עם ירדן באותו חדר. לא יכולתי להסתכל לו בעיניים אחרי מה שקרה אתמול. כל הסיבה שלקחתי את העבודה זה בשביל להשתנות, ולא השתיניתי בכלל. כל מה שעשיתי היה לעשות הפוך ממה שצריך לעשות. לא יכולתי לסבול את העובדה שהוא יחשוב עכשיו שאני טובה ולא עושה בעיות, ויגלה מאוחר יותר שאני עדיין מי שהייתי. חזרתי בחזרה למקומי והתיישבתי באנחה על כיסאי. לא היה לי כוח. שמתי את המרפקים על השולחן ושמתי את הראש שלי ביניהם, לא ידעתי מה אני יכולה לעשות.
"אדווה" שמעתי את הקול של ירדן מעליי. הסתובבתי והסתכלתי עליו. "מה?" שאלתי אותו עצובה, "אמרנו שנדבר יותר מאוחר". "את לא שמחה שאני פה?". "אני בכלל לא יודעת מה אתה רוצה" אמרתי לו מיד והחזקתי כמה דפים בידיים. "אדווה" הוא אמר שוב. אותו טון של 'אדווה' היה לעדן אתמול בערב, רק לחשוב על זה מעורר בי בחילה. נאנחתי, קמתי ממקומי וסגרתי את הדלת ונשענתי עליה. "מה?.." שאלתי במבט חסר אונים. הוא הסתכל עליי וחייך לעצמו חיוך קטן. "מה אתה מחייך לי עכשיו?" שאלתי מיואשת. הוא חייך עוד חיוך קטן והתקדם אליי. "אי אפשר להגיד שלום נורמלי?" הוא שאל ונתן לי חיבוק קצר. בלית ברירה חיבקתי גם אותו. כשהשתחררנו לא הספקתי לברוח מהסיטואציה והוא הדביק את שפתיו לשלי, אבל אחרי זה הוא נישק לשפתיי בעדינות, נותן לרכות שפתיו לנחות על שלי ולענג אותי בכל נשיקה קלה. כשנישקתי אותו הרגשתי כמה התגעגעתי אליו. החזקתי בלחיו וקירבתי אותו אליי. רק אחרי שיצאתי מהחלומות התנתקתי ממנו. הרכנתי את ראשי. "ירדן.." נאנחתי. "אני קצת התגעגעתי" הוא אמר לי מיד בחיוך קטן. "ירדן אני לא יכולה" אמרתי מיד. הוא הסתכל עליי לא מבין, "לא עכשיו". "מה.." הוא שאל לא מבין. "בבקשה לך.." אמרתי לו בעצב. הוא הסתכל עליי שוב לא מבין. "אדווה.." הוא אמר שוב. "ירדן, בבקשה, לך". הוא הסתכל עליי ונאנח, כרגע הרסתי את הסיכוי שעוד יקרה משהו. כל הכבוד אדווה, עושה לעצמך הכי רע שאת יכולה. "אני עדיין לא מוותר" הוא אמר כשהוא עבר לידי. לא יכולתי שלא לחייך למשמע המשפט הזה, אבל יחד איתו הרגשתי את הדמעות בעיניי. הוא הלך והתרחק ואני סגרתי את הדלת בתגובה. החיים שלי טיפשיים.