כפיות- פרק 16

התעוררתי בשבע בבוקר מצלצול השעון המעורר. אתמול שנייה לפני שיצאתי מהאוטו של שגיא הוא אמר לי שהוא יבוא הנה מחר ברבע לשמונה כדי שנגיע לעבודה בזמן, וגם כי הוא רוצה להכיר לי את כל האיזורים ולהסביר איפה המשרד. חוץ מזה הוא רוצה להיות בטוח שאני מרגישה טוב עם הכל. כשקמתי היום בבוקר הרגשתי מוזר. זה שלושה חודשים לא היה לי ערב שלא היה לי בו סקס. לקום אחרי שינה רצופה של יותר משש שעות, וגם להרגיש פתאום הרבה יותר טוב עם עצמי זה דבר חדש. הרגשתי מוזר שאני לא עייפה, בבקרים אחרים אני עדיין מתנשפת מכל הכאב של אתמול. זה אף פעם לא קל. אה רגע אני משלה אתכם, זה לא שכל שלושת החודשים האלה היה בכל ערב סקס, בכל ערב למעט ערבים מעטים שבהם הכוחות הנשיים אמרו אחרת.
קמתי בבוקר והוצאתי חצאית שגנבתי לאמא מהארון לפני הרבה זמן, מעליה לקחתי חולצה די פשוטה כדי להיראות מכובדת. החצאית התאימה במיוחד לחולצה הזו, הייתי נראית בסדר גמור, לא זנותית ועדיין לא יותר מידי מוזר. אסור לעשות רושם רע ישר על ההתחלה. הכנתי לי שוב את הקפה השחור של הבוקר אבל יחד איתו חשבתי מה לקחת לעבודה. מה אוכלים במשרד של עבודה? אני אשכרה אומרת את המילה עבודה ולא בשוק. אני אומרת את זה כאילו זה דבר רגיל לחלוטין. צחקתי על עצמי שאני צריכה לחשוב מה אני אוכל והאם אלך לאכול בחוץ, או מה אני אעשה אם יתקוף אותי רעב. בסופו של דבר החלטתי להכניס לתיק חבילה שלמה של חטיפי אנרגיה שקניתי לפני שלושה ימים, אני כבר אסתדר.
כשישבתי עם הקפה של הבוקר חשבתי על כל מה שיכול ללכת רע ביום הראשון בעבודה- שאשפוך קפה על מישהו, שלא אצליח כלום, שאכנס להתקף פאניקה על זה שאני לא מצליחה כלום, שכולם ינעצו בי מבטים, שארגיש זרה מול כל השאר. קיוויתי שכל המחשבות האלה רק באות כדי ששום דבר מהן לא יגיע. אני רוצה לנסות להבין איפה אני ולעבוד שם כמה יותר טוב, להיות יעילה, עניינית, לתקתק את העבודה, לדעת בדיוק מה הלקוח רוצה ולנסות לעשות לו מניפולציות כדי להוריד במחיר וכדי להביא גם את החברה לעסקה הטובה ביותר. את כל הידע הזה רכשתי מעצמי, מהדרך שבה אני רואה שהעניינים האלה עבודים. על חלק גדול מהידע צריך להודות לאבא שלי. טוב, נודה לו בהזדמנות אחרת.
"בוקר טוב" אמר לי שגיא כשנכנסתי למכונית שלו. חייכתי אליו חיוך קטן. "זה נורמלי להתרגש?" צחקתי. הוא חייך חיוך גדול והנהן. הוא סיפר לי שזה תמיד נורמלי להתרגש מול עבודה חדשה אבל שאין לי מה לדאוג, שחוץ מזה שאני נראית נפלא אני גם משדרת אנרגיות חיוביות. טוב, נזרום איתו. "יהיה לך זמן לעשות לי הדרכה קצרה לפני שתתחיל להתעסק בכל הקייסים שלך?". "ברור" הוא חייך אליי, "אין מצב שאשאיר אותך סתם לבד שם בכלוב האריות. את יודעת כמה קשה להסתגל בפעם הראשונה? חבורה שלמה של פוצים" הוא אמר לי. לא יכולתי שלא לצחוק אחרי המשפט שלו. "כולם כל כך נוראיים?". "תראי זו לא חברה קלה, לפעמים נורא רוצים פשוט לסיים עם דברים ולא יוצרים שם חברויות, ואני עוד הבוס של כולם אז אותי נהוג לשנוא. אבל מי יודע, את אולי תצליחי להסתדר איתם". "אתה מלחיץ אותי" אמרתי עצובה. "אין לך מה" הוא הרגיע אותי, "את תהיי בסדר".
כשנכנסנו למשרד השעה הייתה שמונה ורבע. הלכתי אחרי שגיא ישר לחדר שלו כדי שהוא ישים שם את דבריו ואז הוא העביר אותי דרך המחלקות. אנשים אמרו פה ושם שלום עד שהגענו למקום שאני אשב בו. איתי בחדר ישבה בחורה נחמדה, שיער ג'ינג'י היה לראשה. "אדווה תכירי זו קרן" הוא אמר בחיוך. התקדמתי אליה ולחצתי את ידה. "אז אני השותפה שלך לחדר" אמרה קרן בחיוך, "כנראה" צחקתי. "תגידי קרן תוכלי לעשות לאדווה את שאר הסיבוב? אני באמת חייב ללכת להתחיל לעבוד". "כמובן" היא חייכה אליו. "מלא בהצלחה" לחש לי שגיא באוזן ויצא מהדלת. נשארתי עם קרן שסיפרה קצת על עצמה, סתם שגיא אומר שטויות כשהוא אומר שאנשים לא נחמדים. היא הראתה לי אחר כך את המקומות של הקפה, של הדפים, והסבירה לי אחר כך מה אני צריכה לעשות. היום היה יום קל, הייתי צריכה לעשות פלוס מינוס עבודה של תייקנית ושדכנית דפים כי היו ערמות שאנשים לא נגעו בהם. מזל שבתיכון הייתי מסודרת כי ידעתי איך לסדר את התיקים. כל מיני עסקאות שהיה צריך לסדר בערמות של תיוק, זה היה פשוט.
"אדווה" שמעתי את הקול של שגיא מהדלת. לא ידעתי כבר כמה שעות ישבתי שם, הכל בעבודה הזו היה תרפיה בשבילי. לא חשבתי על כלום כשעשיתי את הדברים האלה, כל כך נרגעתי. בחיים לא חשבתי שעבודה של משרד תרגיע אותי. "כן" אמרתי מיד והסתכלתי עליו. "בואי שנייה" הוא ביקש. הנהנתי, השארתי את העמודים שהרגע טיפלתי בהם והלכתי אחריו למשרד שלו. בחדרו היה עוד מישהו, קצת יותר מבוגר. הסתכלתי על שגיא וחיכיתי שיסביר לי למה באתי. הוא התיישב בחזרה בכיסאו המכובד והרים את שפופרת הטלפון. "תלחצי על שתיים ותמשיכי בשיחה" הוא ביקש ממני. פקחתי את עיניי כלא מבינה. "הא?" שאלתי אותו. "סמכי עליי" הוא אמר לי. הנהנתי אליו ברצינות והחזקתי בטלפון. "הלו" אמרתי. הסתכלתי על שגיא שלבנתיים הגיש מספר ניירות אל האיש שישב מולו, האיש לחץ את ידו ויצא מהחדר. אני בדקות האלה ניסיתי גם לראות מה קורה בחדר וגם להתרכז בשיחה. עצמתי את עיניי וניסיתי להתרכז בדברים שאומר לי האיש מן הצד השני של הטלפון. קל זה לא היה.
"אז מה? אתה הולך לקרוא לי כל פעם כשאתה לא תמצא דרך לטפל באחד הלקוחות?". "אני רק רציתי לבדוק" הוא אמר מיד. הסתכלתי עליו לא מבינה. "אני פשוט הבנתי שאני חייב לבדוק שהעניין לא היה הפוקס של הרגע, והבאתי אותך קודם כל כדי לטפל בדברים ששכבו כאן במשרד כמה זמן וכי ידעתי שאת קודם כל צריכה להירגע. לא יכולתי להכניס אותך ישר לתוך העניין של לענות לטלפונים ולסגור עסקאות, בטח לא על היום הראשון שאת כאן. חוץ מזה אני חושב שאם הייתי זורק אותך ישר לזה היה לך נורא קשה. השעה שתיים" הוא אמר מיד. רק אז הסתכלתי על השעון. לא האמנתי שעברו כבר כמה וכמה שעות מאז שאני פה. "איך שקעת יפה בתוך הניירות, איך לא זזת מהמקום שלך, עבדת בלי הפסקות. אנשים לוקחים שלוש הפסקות על הזמן שאת ישבת וחרשת על כל התיוקים. רציתי קודם כל לתת לך את המנוחה של להתסגל למקום אבל עדיין במקביל רציתי לבדוק שזה לא בורח. ממה ששמעתי.. זה הצליח לא רע". "אמרתי לו שיתקשר מחר כדי לסגור איתך את העסקה" חייכתי אליו, "ואתה צודק לחלוטין, השקט של התיוק באמת הרגיע אותי". "נלך לאכול צהריים?" הוא חייך אליי. חייכתי אליו בחזרה. "אני באמת חייבת לך המוני תודות" אמרתי לו. בפעם הראשונה בחיים הרגשתי שאני באמת שמחה להגיד תודה לבנאדם, מעריכה את מה שהוא נתן לי. "שטויות" הוא מיד אמר, "ברצון".