emily_love2
אז הינה עוד פרק מקווה שאהבתם ונהנתם. תודה לכל מי שהגיב לי התגעגעתי לכולם וריגשתם אותי ברמות אחרות !!! אני יודעת שאין כל כך עדיין פואנטה אבל זה יגיע עוד כמה פרקים מבטיחה שיהיה שווה לחכות ;) מאוהבת בכם תגיבו וכמו שאני תמיד אומרת ביקורת טובה או רעה תמיד הכל יתקבל בשמחה. ❤️

כסף , קעקועים וצרות אחרות – פרק 2!

emily_love2 27/01/2016 1010 צפיות 7 תגובות
אז הינה עוד פרק מקווה שאהבתם ונהנתם. תודה לכל מי שהגיב לי התגעגעתי לכולם וריגשתם אותי ברמות אחרות !!! אני יודעת שאין כל כך עדיין פואנטה אבל זה יגיע עוד כמה פרקים מבטיחה שיהיה שווה לחכות ;) מאוהבת בכם תגיבו וכמו שאני תמיד אומרת ביקורת טובה או רעה תמיד הכל יתקבל בשמחה. ❤️

״ אן , קומי כבר !!!״ שמעתי צעקה והרגשתי יד גדולה מנערת אותי
״ מה ?! מה ?! אני קמה תפסיק לצעוק ״ אמרתי בקול ישנוני
״ אני כבר עשר דקות מנסה להעיר אותך. קומי הגענו״ הוא אמר ופתחתי את העיניים הדבר הראשון שראיתי זה החיוך המשועשע של אחי הגדול מול הפנים שלי
היינו כבר בתוך המתחם של הבית הענקי של אבא שלי
בית ענקי , עצום למעשה , עם בריכות ושטחים אין סופיים עם כמה מגרשי ספורט וחנייה ענקית.
בדיוק כמו כל טייקון פה בארצות הברית.
יצאתי מהמכונית בוהה במבנה הענקי שמולי שעד לפני שנתיים קראתי לו בית ,
לוקחת כמה נשימות עמוקות מנסה להסדיר את דפיקות הלב המטורפות שהתחילו לי
אדם מחבק אותי חיבוק מעודד ביד אחת מנסה לחייך אליי את החיוך המעודד הידוע שלו
״ יהיה בסדר ״ הוא אומר את אותו משפט הקבוע ואני הפעם מחזירה ״ אני מקווה ״ עם חצי חיוך עקום .
אדם מצלצל והדלת העץ הגדולה והמוכרת נפתחת ומאחוריה עומד איש גבוה ומרשים לבוש בחליפה אפורה יוקרתית עם שיער אפרורי שמסורק לאחור עם כמויות של ג׳ל וגל של ריח חזק של האפטרשייב המוכר של אבי
״ היי אבא ״ אדם אומר מחייך אליו ואילו אני לא יוצרת קשר עין איתו בכלל
בנתיים אני לא רוצה שום קשר לבן אדם שגרם לאמא שלי לבכות לילות ולקום חסרת חיים לעוד בוקר חסר משמעות מבחינתה
״ היי אדם .. היי אנסטסיה בואו כנסו ״ הוא מזמין אותנו פנימה בחיוך לבן וישר ואנחנו אחריו נכנסים
׳אוח איך אני שונאת שקוראים לי אנסטסיה .. ׳
אני מגלגלת עיניים מעט ואדם דוחק בי עם המרפק שלו ואני מצחקקת
אני בוחנת את הבית , העיצוב לא השתנה, הצבעים על הקירות חדשים כאילו צבעו אותם לא ממזמן
אבל עדיין הכל אפור בהיר ולבן עם ורדים אדומים בכל כד או אדנית שנמצאת בתוך הבית.
אנחנו עוברים לסלון הוא ענקי כמו שהוא תמיד היה, עם נוף שמשקיף לבריכה של בית ומשקיף גם למגרש הטניס והכדורסל שנמצאים במרחק של כמה מטרים מהבריכה.
כל זה מאחוריי החלונות גבוהים שמגיעים עד הקומה השנייה
או הינה שינוי .. הטלוויזיה גדלה .. חחח נורא מפתיעה
אני מסובבת את ראשי ומוצאת את עצמי מעט מופתעת
הפסנתר שלי עדיין פה ..
חשבתי שהוא העיף אותו במהלך כל השנתיים האלה.
אני מתקדמת לעברו , מעבירה את אצבעותיי על הקלידים המבריקים ועוברת על כנף הלבנה
׳ הוא כמו חדש ׳ אני אומרת ומחייכת מעט לעצמי
״ כן .. השארתי אותו .. תמיד אהבתי אותו ותמיד אהבתי לראות את הבת הקטנה שלי מנגנת עליו את הקלסיקות האהובות עליי״ אבי אמר לי מחייך מעט חיוך נוסטלגי וטוב
׳אוח פליז תעשה לי טובה ואת החנפנויות שלך תשמור למישהו אחר׳
באותו רגע הורדתי את היד במהירות מהפסנתר והסתובבתי
״ אני כבר לא מנגנת ״ אני בתוקפנות
אבי השתעל במבוכה ואדם הסתכל עליי במבט חודר שאומר ׳מה את עושה?!׳ ועם זאת רואים שהוא משועשע מכל המצב הזה
״ טוב אממ .. החדרים שלכם , אדם החדר שלך זה הקומה השלישית ואת בקומה השנייה החדר האחרון משמאל השארתי אותם לבנים חשבתי שתרצו לעצב אותם בטעם שלכם.. הבגדים שלכם כבר בחדרי ארונות ״ הוא סיים ונשמע צליל הודעה מהטלפון שלו
״ טוב .. תודה ״ אמרנו ביחד ואני עליתי לבד לחדר שלי
פתחתי את הדלת ונכנסתי
מיטה קינג סייז בצבע לבן הוצבה במרכזו של החדר, שולחן כתיבה , טלווזיה גדולה מול המיטה ושתי דלתות גדולות מזכוכית
אחת לאמבטיה ואחת לחדר ארונות
ובנוסף לכל זה יציאה למרפסת מצד ימין של המיטה שמשקיפה לים ..
התיישבתי על המיטה מול הנוף והדמעות החלו לנזול מעצמן
איך חזרתי לפה אלוהים איך ?!
שמעתי דפיקה על הדלת ונגבתי מהר את הדמעות
״ אני הולך לסיבוב רוצה לבוא ?״ שמעתי את הקול של אדם
״ אמ..״ נסיתי לחשוב קצת יותר בצלילות
״כן כן רק תן לי עשר דקות להתארגן ״ אני אומרת
״ טוב נאן רק זריז ״ הוא קורא לי בכינוי שלי ויוצא מהחדר
״ רגעעע!!! אדם לאן הולכים?! ״
״ נראה לי נלך למועדון הגולף או סיבוב אחר כך נראה לי לאיזה בית קפה נשב קצת שימי משהו יפה אבל לא להגזים !״
איך אין לי כוח לכל זה
חשבתי לעצמי תוך כדאי שאני הולכת לכיוון החדר ארונות ,
קדימה מותגיםם! אני אומרת לעצמי בציניות מוגזמת מהרגיל ומגחכת
טוב איך עוזבים עכשיו את הקאנטרי סטייל ואני חוזרת ומתלבשת כמו ביצ׳ית עשירה
אני לא מאמינה שאני חוזרת לכל זה ,
אבל איך אומרים ?
ברומא תהיה רומאי לא?
אני מורידה מהקולב גופייה נופלת לבנה וגקט מחויט אביבי לבן ששרווליו מגיעים עד למרפקיי ושורט לבן
אני פונה לארון הנעליים שלי ומוציאה נעליי עקב שפיץ ממותגות שצבען בז כהה
ואני כבר לבושה
אני מוציאה את מסלסל השיער מהמגירה
׳ כמה זמן לא סידרתי את השיער ככה ׳ אני חושבת ומצחקקת לעצמי
אחרי שאני מסיימת אני חושבת לאסוף לקוקו ואז נזכרת בקעקוע שעשיתי ומוותרת
ואני מפנה את כל תשומת ליבי לאיפור הכבד שאני צריכה למרוח על פניי עכשיו
מייק אפ סומק ברונזר רימל ועוד כל מיני סוגי איפור שבמשך שנתיים לא השתמשתי בהם , את כל זה אני מורחת על הפנים שלי במקצועיות
ואני עדיין מתלבטת על האודם האדום
אני לוקחת את הטבעות זהב עדינות והיקרות שלכל אחת מהן אין שום משמעות ועונדת אותן
טוב תיק ..
אני מתחילה להסתובב ולפתוח ארונות בארון הענקי הזה ולא מוצאת !
אוחח הסתפקתי בארון רגיל ושכמה תיקים שלי היו תלויים על המעקה של המיטה
בטנסי הסתפקתי בשורט ג׳ינס גופייה לבנה ומגפיים. הסתגלתי לסטייל הזה
למה אני צריכה את כל זה ? ! אני חושבת לעצמי בעצבנות
יואו אני מתחילה להיות מתוסכלת
״ נו אן את מוכנה ?! אני רוצה לצאת !״ אדם צועק לי מחוץ לדלת חדרי
״אוחח כן כן דקה אני לא מוצאת את התיקים שלי!״ אני צועקת בתסכול אמיתי ובקול מיואש כתשובה לאדם
לעזאזל עם כל החוקי חברה המטומטמים האלה!
אחרי דקה אני שומעת את הדלת של החדר שלי נפתחת
״ בואי אני יעזור לך אהבלה ״ אדם אומר לי וצוחק
״ אל תקרא לי אהבלה ״ אני אומרת לו ועושה לי פרצוף כועס הוא צוחק
״ הנה כל התיקים בואי קחי אחד חולת נפש, מזה כל התיקים האלה ?! ״ הוא אומר מזועזע
״ ככה זה שאתה ילדה בת 16 שמתלהבת מכל תיק ממותג שאת רואה ״ אמרתי וצוחקת על עצמי
לוקחת תיק של סלין בצבע של הנעליים וקושרת לו צעיף משי מעוטר באדום וזהב יש גם קצת ירוק
״ יאללה בוא ״ אני אומרת לו אחרי שאני מתבשמת
״ וואו כמה שנים לא ראיתי אותך ככה ״ הוא אומר ובוהה בי כמה שניות עם חיוך נוסטלגי
״ כן אה? עבר זמן״ אני אומרת חזרה ואני מסתכלת פעם אחרונה במראה
״ יאללה נזוז ?״
״ כן אמ..
רגע! דקה !״ אני אומרת בלחץ וחוטפת כמה פריטים של האיפור של כולל את האודם האדום שלי לוקחת גם בושם קטן מפתחות את הטלפון וארנק
״ פו עכשיו אפשר לצאת ״ אני מוציאה אוויר וצוחקת והוא איתי
אנחנו יוצאים מהדלת האחורית לחנייה
״ טוב תבחרי ״ הוא אומר לו מגחך ומצביע על כל המכוניות שיש לנו בחנייה
אני לא יודעת למה יש לנו כל כך הרבה מכוניות
תמיד היה לאבא שלי סוג של אובססיה אליהן.
כל המכוניות שתרצו יש פה הכי חדשות ישירות מהחברה גם כמה אופנועים ורכבי שטח עוד מהימים שהייתי אוהבת לנסוע עליהם לשטח עם אבא שלי.
״ אתה יותר טוב ממני בזה .. תבחר משהו שנעשה רושם טוב ״ אני אומרת לו וצוחקת בצורה סרקסטית
צריך להשתלב בסביבה ולחזור ולהראות שכלום לא השתנה
פה , אסור להראות חולשות אחרת רומסים אותך דורכים עליך וירצחו לך את האופי בלי רחמים צריך לדעת איך להתנהג איך לדבר ועם מי להתחבר.
עשירים .
עוד אחת מהסיבות לרוע שנוצר בי.
״ בואי ניקח את הריינג׳ ״ הוא אומר מחייך וענייו קורנות
גם הוא אובססי למכוניות ,
מעניין ממי הוא קיבל את זה..
״ אחרייך ״
ואנחנו לוקחים את המפתחות ונכנסים לג'יפ
ולבסוף אני מחליטה לשים את האודם האדום
׳ טיפה נבלוט מה יקרה׳ אני חושבת לעצמי
התחלנו בנסיעה לכיוון מועדון הגולף עוברים דרך כל השכונה היוקרתית שמעלה בי זיכרונות גם יפים וגם פחות.
איך שלא התגעגעתי לחיים האלה ..
אנחנו נעצרים מול הכניסה ושני בחורים רצים בקלילות ופותחים לנו את הדלת ולוקחים את המכונית כדי להחנות אותה
אני אומרת להם תודה בחיוך אמיתי הפעם ומביאה לכל אחד טיפ של 100 דולר וכך גם אדם עושה בדיוק כמוני
״ איך לא התגעגעתי לזה .״ אדם אומר לי באוזן
״ תאמין לי שגם אני לא ״ אני אומרת לו בחזרה
אני אוחזת ביד אחת את מרפקו כתמיכה ובשנייה את התיק שלי ומגיעים לכניסה
״ אדם !! אח שלי מתי הגעת ?״ אני שומעת קול מוכר קורא ומתקדם אליינו
עדיין לא הורדתי את המשקפי שמש נאחזת ומנצלת כל רגע של אנונימיות
אף פעם לא איבדתי את הנערה העשירה והביצ׳ית שבי רק התבגרתי וקיבלתי שכל והבנתי ושכסף זה לא הכל בחיים.
״ דניאל ! את האמת לפני איזה שעה הגענו אמרנו נבוא לפה נעשה סיבוב לרענן את הזיכרון איך המקום נראה ״ אח שלי אומר והם צוחקים
אני מסתכלת מאחורי כתפו של דניאל ורואה את החבורה מפעם מתקדמת אלינו והלב שלי מתחיל לפעום בחוזקה
זה באמת קורה .. אני באמת חוזרת לזה.
׳ אן לא להתעלף.., לחייך ׳
אני מרגישה תוך כדי איך כל הזיכרונות חוזרים אליי וחולפים לי בראש בפלאשים , מעבירים בי רטט מוכר.
לא לא אני לא צריכה את הדברים האלה עוד הפעם.
אני מחייכת ומעלה את המשקפי שמש מעל ראשי
״אן?!״
״ אני בכבודי ובעצמי ״ אני אומרת ומצחקקת
״ וואו אן איך גדלת ! ״
דניאל מחבק אותי חזק ואני צחקתי וחיבקתי אותו חזרה.
תמיד אהבתי אותו הוא תמיד היה דואג לי כמו אח שני , היה חמוד אליי ותמיד אהב אותי גם בלי כל המסביב של הביצ׳יות וכל השטויות שכל החבורה שלנו היו מכורים אליהם. הוא באמת הכיר את המשפחה שלי והבין אותי , בכל זאת החבר הכי טוב של אח שלי.
״ חחחח תודה ! גם אתה בעצמך לא נראה רע״ אני אומרת ומחייכת
״ אה אז פעם הייתי נראה רע את אומרת ? ״
״ אממ כן .. כן קצת ״ אני אומרת ושנינו צוחקים העיניים שלו נשארו אותו דבר.
עיניים כחולות עם עומק לא מוסבר שאפשר לשקוע בהם שעות.
שיערו החום הכהה היה מסודר בקפידות , הוא לבש מכופתרת לבנה ומכנס מחויט קצר בצבע חאקי עם נעליים אלגנטיות והכל היה נראה כאילו הרגע הוא יצא מהחנות , וכמובן איך אפשר שלא שעון הרולקס המוזהב על פרק היד שלו , ככה זה שאבא שלך הוא יהלומן ובין התכשיטנים הגדולים בעולם.
״ חחחחחחחח איי איי הביצ׳ שלי חזרה ? ״ הוא שואל
״ לאאא מה פתאום ככה אתה מכיר אותי ? ״ אמרתי צוחקת
טוב שהנחיתו אותי בטנסי … חשבתי לעצמי
״ תראו תראו מי החליטו לחזור !״ שמעתי את הקול של מייקל וודס מתקרב
תמיד היה לי רגש מעורב לגביו הוא ערמומי תחמן נחוש עשיר ושנון וכל זה ארוז טוב טוב באריזה של דוגמן בחליפה עם חיוך זחוח יפה ולבן .
שילוב מסוכן.
אהבתי אותו אבל יש פעמים שפשוט לא הייתי יכולה לראות את הבן אדם.
במיוחד אחרי הפעמיים שכמעט מצאו אצלי בתיק סמים בגללו.
״ וודס ״ אמרתי בחיוך המפורסם שלי
״ אן בובה תראו אותך ״ הוא אומר בהתפעלות ממני
״ חחחח תודה כמה מחמאות ביום אחד האגו שלי עולה ברמות !״ אמרתי וצחקתי וככה כולם איתי
״ לא כדאי שהוא יעלה לך יותר מידי אה? ״ קול נשי ומוכר חתך את הצחוק של כולם
ג׳ייד ויליאמס
הביצ׳ית עם הציפורניים הכי ארוכות בלונג איילנד .
ובמקרה הבחורה שאני הכי שונאת בעולם.
״ ג׳ייד מתוקה מה שלומך ?״ שאלתי אותה אך כשהיא באה לענות הסתמתי את פיה בהמת יד
״ עזבי אני יחסוך לך , כולנו חשים את המרמור שלך עד פה ״ אמרתי וגיככתי ונפתח את ידי באוויר כאילו העפתי איזה זבוב
״ איזה קטילה !״ תור אמר עם החיוך הכי משועשע שהיה לו איי פעם
״ביצ׳ פייט בדיוק כמו בזמנים טובים ״ וודס זרק לאוויר בצחוק
״ ג׳ייד מאמי יש לך מתחרה על תואר הביצ׳ית של לונג איילנד ״ כריס פנה לג׳ייד כשהוא מחבק אותי כאילו אני הגביע שלו
״ די כריס אין לי שום כוונה לקחת שום תואר לאף אחד במיוחד לא תואר שהיה קשור למיס מרמור״ אמרתי בחמידות יתר לכריס עם חיוך תמים ומרוצה על פניי
׳לנקום בה זה דבר שהתגעגעתי אליו ׳ אמרתי וההילה הפנימים שלי מוחאת לי כפיים מהנהנת בראשה וקופצת מאושרת
כולם צחקו
״ אני עוד לא גמרתי איתך אנסטסיה מקסוול ! ״ בקול נרגז ברקיעות רגליים ג׳ייד יצאה מלובי מועדון הגולף.
״ איייי איייי אייייי כמה שאני התגעגעתי לקצת דרמה במקום המשעמם הזה! ״ תור אומר מרוצה מהחיים
״לא באת לרחם על אף אחד נכון אן?״ ג׳ייס שואל אותי בחצי חיוך
״ או לא , תאמין לי אני לא הולכת לרחם על אף. אחד.״ אמרתי בחיוך השטני המפורסם שלי
״ אדם תגרום לאחותך להחזיר את הציפורניים שלה לאורך רגיל למה אני מתחיל לפחד ״ תור אומר וכולנו צוחקים
״ אני ינסה לא נראה לי שאני יצליח ״ אדם אומר עם חיוך ענקי על הפנים כאילו זכה בהתערבות עכשיו
״ טוב חברים אני מת מרעב אני לא יודע מה איתכם ״ כריס אמר ותפח על הבטן שלו
״ גם אני אז לחדר האוכל !״ אח שלי אמר וכולנו פנינו לחדר האוכל


תגובות (7)

וואו זה ממש ממש יפה ושונה מסיפורים אחרים

27/01/2016 17:31

מלכהה אין כמו הסיפורים שלך!!
פרק מושלםם וסיפור מושלםםם אהבתי את הרעיון תמשיכי במהירות יקירתייי
כל כך שמחה שחזרת
אוהבת אותךך

29/01/2016 15:09

תמשיכיי כבר אני מתה להמשךךך לסיפור המושלםם הזה !!

30/01/2016 13:09

תמשיכיי

07/02/2016 22:55

יפה מתי את מעלה המשך?

11/02/2016 13:16

את חייבת להמשיך כבר! אוהבת

13/02/2016 01:45

קראתי את הפרק הראשון ואת הפרק הזה, והתאהבתי בסיפור…
זה כול כך שונה מכול סיפור שקראתי.
את חייבת להמשיך..

13/02/2016 19:12
21 דקות
סיפורים נוספים שיעניינו אותך