"כנראה שאני לא חסר לך." פרק 1

היום יום ראשון ייא אלווהים איך אני שוננאתת! למרות שהידיעה שעוד שבוע סוף הלימודים
7:30 בבוקר שמעתי את הטלפון שלי מצלצל כמה פעמים לבסוף עניתי
מאי:"יייייאאאאאאאאא"
אני:"מה קרהה בהמה סוף העולם? מה את צוררחת לי באווזן!?"
מאי:"עוווד שבוע מסיימים לייימוודים!! קומיייי" וואה איזה אנרגיות על הבוקר
אני:"תירגעייי הרסת לי את עור התוף מה האנרגיות על הבוווקר אני קמממה"
מאי:"ייאלה קומי קומי עוד חצי שעה אני אצלך" אנחנו שכנות
התארגנתי שמתי מסקרה עשיתי מערכת והיתי מוכנה הייתה לי הרגשה נווורא מוזרה כאילו משו לא טוב הולך לקרות.. אבל לא יחסתי לזה משמעות כלכך.. מאי שלחה לי הודעה שהיא למטה ניפרדתי מאמא ויאצתי
מאי קפצה עליי בחיבוק כאילו לא ראתה אותי עכשיו שנייים והיא ראתה אותי לילה לפני
מאי:"בוווקר טוב ליפה באנשים" אוקי.. קרה משהו
אני:"מאיצ'ו מאמי קרה משו?"
מאי:"אמ.. לא כלכך חוץ מזה שאני ועמית ביחחחדד"
אני:"ממה?! ממתי? איך? מהה???" הייתי בשווק היא מאוהבת בוו שניייים
מאי:"חחח ריילקסס שנייה אני אספר לך"
אני:"נווו כבר!!"
מאי:"בקיצור אתמול אחרי שחזרתי הביתה הוא שלח לי הודעה ואמר שהוא מתחת לבית שלי הייתי מופתעת אבל ירדתי למטה והוא חיכה לי חתתיך מתמיד והריח שלוו" היא התחילה בתיאוורים
אני:"נווו זה לא מעניין ספרי תעיקר" כןכן אני חסרת סבלנות חחחח
מאי:"בקיצור ישבנו בספסלים הקבועים בשכונה ואז הוא התחיל להגיד לי שהוא אוהב אותי כבר מלא זמן ושהוא לא ידע איך להגיד לי את זה וכאלה ואז פשוט נישקתי אותו וזהוו" קפצתי עליה בחיבוק
אני:"דיי איך אני שמחחה בשבילך!!" וכבר הגענו לבצפר ראינו את כולם לי היה שעה חלון והיא ננכנסה לשיעור ואז ראיתי את אמיל הוא בא אמר לי שלום דיברנו קצת והוא נכנס לכיתה באיחור כבר ניהיה לי משעמם רצח ועוד לא ראיתי את לירן בבצפר אז שלחתי לו הודעה
אני:"לירני איפה אתה?" ככה אני קוראת לו בטלפון
לירני:"בשער למה את לא בכיתה?" הוא תמיד דואג שאני אכנס חחח
אני:"ישלי חלון בוא לדשא" ואז כבר ראיתי אוןתו מתקדם אליי פתאום הרגשתי צורך להיות קרובה אליו אני לא יודעת למה ביני לבינו תמיד היה משו אבל שתינו לא ממדברים על זה כי אהבתי את לירון
חיבקתי אותו ולא רציתי לשחרר
לירן:"קרה משהו?"
אני:"לא לירני הכל טוב.." כשבעצם הכל התהפך לי בפנים לא ידדעתי מה עובר עלייי
לירן:"את בטוחה? זה לא נראה ככה.." חח הוא מכיר אותי כבר 5 שנים אין פלא שהוא רואה עליי
אני:"לא יודעת קמתי בבוקר עם תחושה מוזרה כזאת כאילו משהו הולך לקרות ואתה יודע שהתחושות בטן שלי לא טועות אפעם.." הורדתי תראש..
לירן:"קחי אולי את סתם רעבה או משהו" הוא הביא לי שוקולד חח איך הוא יודע לעלות לי תמצב רוח
אני:"תודה.." אכלנו ביחד ובסוף נישארנו עוד שעה בחוץ כי לי היה ספורט ולו היסטוריה
ככה ישבנו והעלינו זיכרונות ואז הוא שאל על לירון פה ירד לי החיוך.. ואז הוא עבר
הוא בא אמר שלום ללירן ואני? חח כמו תמיד הסתכלתי עליו פתאום הוא הסתכל גם עלי נתקע לנו המבט קצת אז אמרתי לו "נתקע לך המבט?" פעם ראשונה שאני מדברת אליו מאז..
לירון:"חח עלייך? אני פשוט מתפלא כמה כיעור יכול להיות בבנאדם" אאוץ'?
אני:"חחחחח הסתכלתה על עצמך במראה בפעם האחרונה?"
לירן:"לירון לך, ליאן חאלס!" לירן התערב כי הוא יודע שזה לא ייגמר כי אני לא אשתוק וגם הוא לא
הייתה הפסקה כולם יצאו ישבנו ביחד כמו תמיד צחקנו שיריםפ עניינים בסך הכל היום עבר סבבה
מאי ועמית נראו כלכך מאושרים ביחד איך אני שמחה בשבילם!
הגעתי הביתה לא היה לי חשק לאכול אז ישר עליתי לחדר שמתי תטלפון על שקט ונירדמתי..
קמתי בסביבות 7 בערב ראיתי 10 שיחות שלא נענו 20 הודעות בוואצפ מ5 אנשים חשבתי סוף העולם הגיעה ולא הודיעו לי חחחח השיחות היו ממאי לירון אנאל ואמיל מה קרה?? השם ישמור חחחח
נכנסתי לווצאפ כולם מודאגים למה אניי לא עונה ואז כתבתי בקבוצה שלנו שכולה ישנתי! והכל בסדר
ירדתי לאכול ארוחת ערב פתאום אמא ירדה שאלה מה שלומי איך היה בבצפר וכאלה מוזרה.. חשבתי לעצצמי..אמא בדרך כלל לא שואלת אין לה כלכך זמן אליי היא ואבא מנהלים עסק
אני:"אמא? הכל בסדר..?"
אמא:"אמ… ליאני ישלי משהו לספר לך.." וואו דרמטית מי מת?
אני:"נו אמא אל תמרחי אותי דברי את יודעת שאני לא אוהבת את זה" וכן שוב החוסר סבלנות שלי פרץ
אמא:"ליאני אנחנו עוברים דירה"
אני:"אה סבבה מה את מלחיצה למה להיות כזאת דרמטית כולה דירה"
אמא:"ליאני אנחנו עוברים לחיפה.."
אני:"חחח בטח עכשיו גם תגידי לי שאת ואבא מתגרשים חחחח" והנה גם הציניות הגיעה
שחכתי להוסיף שאני נורא צינית ומה שכן גם נורא חסרת סבלנות
אמא:"לא אנחנו לא מתגרשים אנחנו עוברים בגלל המשרד של אבא ושלי אין לנו הרבה ברירות את יודעת שהעסק בבעיות אם נעבור לשם הכל יפתר.."
לאבא ואמא שלי יש משרד עורכי דין מצליח שלאחרונה הוא בבעיות רציניות..
אני:"אמא את לא אמיתית אני גדלתי כאן כל החיים שלי כאן כל החברים שלי אין מצב שאת עושה לי אתת זה!! את תהרסי לי תחיים!" התחלתי לצעוק לבכות מה לא?!
אמא:"ליאני אנחנו נפשוט את הרגל אם לא נעבור יש לנו חודש! עד שמעכלים לנו את המשרד אם נעבור אבא ימכור את המשרד שלו כאן ונעבור למשרד שבחיפה.." לא רציתי לשמוע יותר עליתי לחדר ובכיתי פרקתי הכל כמה זמן ללא בכיתי חודשים! רוב הזמן השתדלתי לא להיות בבית כדי לא לשמוע תריבים שלהם ואת הבעיות של המשרד ועכשיו? פתאום הכל מתנפץ לי בפפנים!
אין סיכוי שאני עוברת לחור שאני לא מכירה בו אף אחד! כל החיים שלי כאן
מה אני יעשה בלי לירן ואמיל? בלי מאי? בלי כולם? בלי לראות את הפנים של לירון? למי אני אלך כשיהיה לי קששה אם לא ללירן?? נישברתי לא יכולתי להחזיק את הבעיות שלי בפנים יותר..
התקשרו אלי, שלחו הודעוץ, סיננתי את כולם רציתי לרק להיעלם ידעתי שמחר אני כבר לא אגיע לבצפר יכאב לי לראות את כולם בידיעה שעוד חודש אני עוזבת אותם!
מנקודת מבטו של לירן-
קורה משהו לליאן אני בטוח! כל היום היא הייתה מוזרה! כאילו קורה משהו
עכשיו היא מסננת את כולם לא עונה לטלפונים אני חיייב ללכת לראות מה קורה איתה!
יצאתי מהבית התקשרתי אליה שוב היא מנתקת ולא עונה בוואצפ מה ניסגר איתה
עשיתי משהו ואני לא יודע?.. צלצלתי בפעמון אמא שלה פתחה לי אמרתי לה שלום היא מכירה אותי טוב אני תמיד אצלהם וליאן תמיד אצלי שאלתי אותה איפה ליאן היא אמרה שהיא בחדר
ושהיא לא בטוחה שהיא תרצה לראות מישהו עכשיו אמרתי לה שזה בסדר ועליתי דפקתי בדלת
לא ענו דפקתי שוב לא ענו אז אמרתי "ליאן זה אני, אני נכנסאני מקווה שאת לבושה"
ניכנסתי לחדר וראיתי שהיא בוכה, לא הבנתי מה ישלה פשוט באתי וחיבקתי אותה ואז היא התפרקה עוד יותר בחיבוק שלי..
אני:"ליאני מה יש? את יודעת שאת יכולה לספר לי הכל.."
ליאן:" אני.. אנחנו.. אני.." כואב לי לראו אותה ככה
אני:"ש.. תרגעי אחר כך תדברי הנה קחי" נתתי לה את הבקבוק שהיה לה על השידה שתשתה
ליאן:"לירן… אני.. לא.. יודעת מה אני יעעשה" היא עצרה בין מילה למילה והדמעות זולגות לה בלי הפסקה..
אני:"ליאני מה יש? דברי" אספתי אותה אליי שוב
ליאן:"אנחנו עוברים דירה.. לחיפה.." ממה?! זה לא קווורה?!? אני בהלםם!!!! אין סיכווי!!
איך אני אהיה בלעעדייה?!?!