כנפיים – פרק 7

מהפרק הקודם :
——————-
חזרתי הבייתה לבד, כי אלינור נשארה לשעת פרטני בשביל להשלים איזשהוא חומר .
כל הזמן הייתי עם מבט למדרכה, לא חשבתי על כלום, רק הקשבתי למה שקורה סביבי, צפירות של מכוניות, רעש של מכוניות, ילדים מדברים .. צועקים ..
לפתע הרגשתי יד מונחת על כתפיי, הסתובבתי וראיתי את ..

פרק 7 :
———-
" פאץ ! "
הוא חייך כשראה שאני שמחה לראותו . " היי, מה את עושה פה ? "
" הולכת הבייתה, למה לא באת .. ?"
" אני אממ .. סיבה אישית "
הנהנתי " אה אווקי "
" תקשיב אוור אנחנו יכולים לדבר ? "
" כן ברור "
" אבל .. לא פה "
" אז איפה ? "
" אני כבר אמצא איפה .. " ואז הוא התקרב אליי ולחש לי " עוד שעה ליד בית הספר "
הנהנתי ולחשתי " בסדר "
הוא נראה מרוצה, וכשהפנתי שנייה אני מבטי הצידה כי משהו משך את תשומת ליבי וחזרתי להביט בפאץ', הוא לא היה שם .

שעה עברה .
הלכתי בצעדים גדולים לעבר בית הספר, שהיה עוד 2 רחובות ממקומי . התלבשתי יפה וגם בנוח, וכל הזמן חשבתי על מה פאץ' רוצה לדבר איתי .
כשהתקרבתי ראיתי את פאץ נשען על אוטו ספורט יפייפיה וחייך אליי .
הוא נראה ממש יפה, והוא גם החליף בגדים .
" היי " הוא לחש לי ואני חייכתי והחזרתי לו " היי "
" בואי תכנסי "
" לאן אתה לוקח אותי ? "
" אמרתי לך, מקום שקט "
משהו לא אמין היה בדבריו, נסוגתי כמה צעדים אחורה, ופאץ' הלך כמה צעדים אחריי .
" תגיד לי לאן אתה לוקח אותי . אני לא אכנס לאוטו עד שלא תגיד לי "
פאץ' נאנח " למה את לא בוטחת בי ? את נתת לי לנשק אותך ! "
" אמרת לי לשכוח את זה "
" כן זה נכון אבל – "
" אתה לא רוצה שאשכח את זה . למה ? "
" מי אמר שאני לא רוצה ? "
" אז רגע, אתה רוצה ? "
" אוי, אוור .. לא אני לא רוצה ! אני מעדיף ! מה זה כל השאלות האלה, פשוט תיכנסי לרכב וניסע כבר "
" לא . אני לא בוטחת בך "
הוא בהה בי כמה שניות ואז מצמץ ונאנח .
הוא התקרב אליי ואני במקום ללכת עוד כמה צעדים לאחור, קפאתי במקומי וחיכיתי שייתקרב .
הוא ליטף את לחיי וחייך חצי חיוך " אני לא רוצה שתישכחי מזה, אני פשוט .. "
ואז הוא כאילו תפס את מילותיו האחרונות הצידה ותפס אותי בנשיקה מלאת תשוקה .
ואז הוא התנתק ממני, וכל כך רציתי שימשיך, שהייתי מוכנה לעשות הכל .
" בבקשה, תבואי איתי "
חייכתי וליטפתי את פניו " ואז תמשיך ? " שאלתי בקול מתגרה ואז הוא הנהן, תפס אותי במותניי וקפצתי עליו והמשכנו להתנשק והוא קירב אותי לאוטו ותוך כדי פתח את הדלת והכניס אותי אל תוכו, תוך כדי שהוא מתנשק איתי, ואז הוא התנתק ממני וסגר את הדלת וכמה שניות אחריי זה הוא הופיע במושב לידי .
" את נהנת להתנשק איתי הא ? "
החטפתי לו מבט וגלגלתי עיניים " זה אומר כן ? "
חייכתי " יש מצב "
" ומה עם דרק ? את לא אוהבת אותו כבר ? "
ואז פתאום המציאות הכתה בי . דרק ! איך שכחתי אותו אלוהים ?!
אבל פתאום, כל הרגשות שלי כלפיו התפוגגו וכל מה שריצד בראשי זה רק שמו של פאץ' .
" אני חושבת שכן " שיקרתי וכשהפנתי את מבטיי אליו ראיתי שהוא נושך את שפתו התחתונה ונאנח בפה סגור .
ואז הוא התניע את האוטו ונסע .
אט אט ככל שהנסיעה נעשתה ארוכה יותר נעשתי עייפה יותר, ואז אני זוכרת שפיהקתי ונרדמתי .

כשהתעוררתי הייתי על מיטה עם מזרן קשה ולא נוח והופתעתי לגלות איך הגעתי לכאן, ואיפה פאץ' בכלל ? התחלתי לצעוק " פאץ' ! פאץ' ! "
" הוא לא יגיע " שמעתי קול מהפינה החשוכה בחדר וצרחתי " מי זה ?! "
ואז מתוך החשכה שבפינה יצאו שלושה גברים .
" מי אתם ?! איך הגעתי לכאן ?! "
הגבר שבאמצע התקרב אליי וליטף את פניי, ואני נסוגתי ממגעו " תתרחקו ממני ! איך הגעתי לפה בכלל ?! " הגבר האמצעי צחק ונאנח " בואו בחורים, ניתן לילדונת להשאר פה לבד "
ואז הם נעלמו, באותה צורה שפאץ' היה נעלם .
גששתי סביבי והרגשתי שנתקלתי במשהו קר והיה לו מגע של זכוכית, הורדתי את מבטיי וראיתי שיש שם חלון ! ודיי גדול גם ..
הוא היה מוסתר בוילון, ומיהרתי להסיט אותו .
ראיתי שאני בגודל דיי טוב כדי לעבור דרכו, וזאת הדרך היחידה שלי לצאת החוצה . לא חשבתי על כלום, הייתי מבולבלת ורציתי הבייתה, אל ויקטור, אבא שלי ואפילו לאמא שלי אני כבר מתגעגעת קצת .
בעטתי בחלון, אבל הוא לא נפתח, ניסיתי בכל דרך שחשבתי עלייה, למשוך, לדחוף, כל דבר .. ואז ראיתי שיש מתג בצד שהיה ממש מלוכלך, לחצתי עליו וזה פתח את החלון .
הצצתי החוצה וראיתי דשא, ואז מכוניות אז זה אומר שיש שם כביש, ורחוק יותר היה יער, ולשם אני יכולה לברוח . יצאתי לאט לאט ובכל הכוחות שהיו לי רצתי לכיוון היער, אבל התנועה לא איפשה לי להמשיך, אז החלטתי פשוט לרוץ ולקוות לטוב, ספרתי בלב, 3 2 1 ואז רצתי ועצמתי עיניים . שמעתי צפירות מכוניות, עצירות חזקות, וצעקות .
כשפקחתי עיניים, הבנתי שאני חיה, ובצדו השני של הכביש .
הסתובבתי כדי לראות מאין ברחתי ואז ראיתי בניין מפחיד, בעל 4 קומות .