כנפיים – פרק 3

מהפרק הקודם :
———————
המורה לספרות שלי, שהיא קוראת לעצמה " דיי ליי " למרות שאני בכלל לא מסתמכת על המידע הזה, תמיד ידעתי שאני צריכה לחטט לה בתיקייה שלה במחשב . אני דיי שונאת אותה, כי .. היא תמיד מביאה איתה מזל רע, לפחות זה מה שנדמה לי .
אז כן, היום דיי ליי נכנסה לכיתה כולה מחויכת והאדום על השפתיים שלה כל כך כיער אותה שזה היה דוחה . " יש לנו תלמיד חדש " היא גיכחה בגרונה ואז שוב חייכה ( והשפתיים שלה נראו כאילו היא עשתה להן ניתוח פלסטי, וזה עשה אותן מכוערות עוד יותר, ועוד עם האודם הזה .. ) וכששמעתי אותה אומרת " תלמיד חדש " כמעט קפצתי ממקומי, ונדמה לי שגם אלינור, אנחנו מתות על בנים ( סליחה דיי ליי, תלמידים ) חדשים, במיוחד מסתוריים כאלה, שצריך לעקוב אחריהם אחריי בית הספר .
לכיתה נכנס נער עם עיניים שחורות ושיער שחור כפחם .
" תכירו את פאץ' "

פרק 3 :
—————-
" אומייגד הוא ממש חתיך "
" מה שתגידי "
למה כשהמורה הציגה אותו והושיבה אותו שולחן מאחוריי נעשתה לי בחילה ? הוא נראה לי כל כך מוכר .. אבל מאיפה ?
" מה את לא חושבת שהוא חתיך ? יש לו עיניים מפתות כאלה "
" כן .. כן .. "
" והוא עוד יושב מאחורייך ! איזה מזל גדול יש לך ! "
" אני בקטע של דרק יותר "
" הוו ברורר ! אני רואה איך את קופצת כשאת שומעת את שמו הוא את הקול שלו "
הסמקתי, אבל בטירוף . " תסתמי ומהר, הוא עלול לעבור ולשמוע אותך "
" מה אכפת לך ? שישמע, בכל מקרה הוא כבר מת לנשק אותך "
" הוא כבר נישק "
" מה ?! מתי ?! ולמה לא סיפרת לי על זה ?! "
חייכתי " הבוקר, כשברחת ? אז היה צלצול והוא רצה לומר לי משהו אז הוא סיכם את זה בנשיקה לוהטת "
אלינור נראתה כאילו היא רוצה לבכות על המקום " זה כזה לא פייר ! למה לך יש כזה מזל ולי לא ?! "
ואז דרק עבר שם והתקרב אלינו .
" היי בנות " ואז הוא הפנה את מבטו לאלינור, משהו שעיקץ אותי מעט, כנראה מקנאה " ברנדון אמר לי שהוא רוצה לדבר איתך, כאילו שהוא יתקשר אלייך וידבר איתך .. אז מה המספר ? "
הוא הוציא פתק ועט מכיסו וחייך לעברה, בעודה היא קורנת מאושר היא נתנה את המספר שלה ואז היא כמעט נישקה אותי ונתנה לנו " להיות לבד " .
דרק חייך וליטף את שערו המדהים " את לא התנגדת הבוקר שאנשק אותך "
" זה נכון "
" למה ? "
" אני .. אה .. אני לא יודעת "
בבקשה שלא יישאל אותי יותר עוד שאלות קשות שכאלה .
" אז אם אנשק אותך שוב, לא תתנגדי ? "
חייכתי " כנראה שלא "
הוא חייך אליי בחזרה והתקרב אליי יותר, הוא הרכין את ראשו אל שפתיי ובתחילה נישק אותי על שפתיי, כדי לראות אם אני רוצה את זה ואני לא מתנגדת ואז המשיך והכניס את לשונו לפיי .
השאלה היא למה נתתי לא לעשות את זה ? האם אני אוהבת אותו ?
מהצד ראיתי את פאץ' עומד ובוהה עלינו .
ואז דרק התנתק ממני ושנינו התנשפנו .
" אני אוהב אותך אוור "
חייכתי ולחשתי לו " גם אני אותך "
עיניו נפערו בתדהמה " באמת ?! "
אבל אני החלטתי רק להנהן והוא קרן מאושר בדיוק כמו אלינור, אבל נדמה לי שקצת יותר .
" יואו את לא מבינה איך שימחת אותי עכשיו .. אני חשבתי שאת לא בקטע שלי .. "
שנינו חייכנו באותו הזמן ואז הוא הוציא עוד פתק ועט ושאל " אז מה אמרת שהמספר שלך ? "
ואז נתתי לו את המספר שלי והוא נשאר לגמריי מרוצה .
" חייב ללכת, אני אתקשר אלייך ותזכרי שאני אוהב אותך "
ואז הוא משך אותי אליו לעוד נשיקה מהירה ואז הלך .
נשארתי שם המומה ממה שהיה הרגע, אבל מאושרת ואז ראיתי מהצד את פאץ' מתקרב אליי .
" אתם חברים ? " קולו העמוק שאל אותי ואני הנדתי בראשי .
הוא נראה מסתורי, מפחיד כזה, וזה בלבל אותי נורא לגביי מה אני אמורה לחשוב עליו .
" את חושבת שתהיו ? "
" אין לי מושג . למה ? "
ואז הוא עיקם את מבטו והנהן באיטיות " לא סתם "
ואז הוא הלך . אוי אלוהים, הוא כזה מוזר, אולי הוא פריק גותי שכזה, אולי השיער שלו לא באמת שחור אלה הוא צבע אותו בשביל להיות פריק שכזה .
הלכתי אחריו וצעקתי לו " רגע חכה ! "
ואז הוא מיד הסתובב ונעצר, וגם אני נעצרתי מולו . הייתה ביננו שתיקה של מספר שניות ואז שאלתי " אני לא ראיתי אותך כבר איפושהו ? "
הוא חייך " יכול להיות "
ניסיתי לאמץ את זכרוני המעורפל להיזכר, ואז נזכרתי " אני יודעת איפה ! במסעדה, אתמול .. "
הוא הרחיב את חיוכו " בהחלט . יש לך זיכרון מעולה "
" כן לגמריי, זה משהו תורשתי "
" באמת ? "
" כן " הנהנתי בהתלהבות וחיוכו נעלם ורק חיוך קטן חזר " אוכל לקבל גם את מספר הטלפון שלך ? "
מצמצתי, הייתי מופתעת " לשם מה ? "
" אני יודע … שיהיה אצלי "
הרמתי גבה " וחוץ מזה שום דבר ? "
" טוב יכול להיות גם להזמין אותך לאנשהו .. טוב אל תשאלי שאלות קשות, אני יכול לקבל את המספר?"
הנהנתי ונתתי לו את המספר והוא רשם אותי עם עט על ידו ולבסוף לחש לי " תודה " הסתובב והלך .
משכתי בכתפיי, נו יופי, לכו תבינו פריקים .

כשחזרתי הבייתה ויקטור שכב על הגב ויילל .
" אמא מה קרה לו ? "
והיא רק חלפה על ידי בעצבנות וקראה " מה כל הזמן אני ?! הוא ככה מאז הבוקר ! "
לטפתי את בטנו ולחשתי לו " מה קרה לך ויקטור ? "
הוא השתתק ובעט ברגלו הימנית וצרח במיאו חזק .
" אמא, הוא עשה איזה משהו אולי ש – "
" תפסיקי להאשים אותי כל הזמן ! יש לי מספיק בעיות על הראש ! "
לקחתי נשימה עמוקה כדי לא להתעצבן והרמתי את ויקטור וקירבתי אותו לגופי .
" אני חושבת שאקח אותך לוטרינר " ואז צעקתי לאמא שלי שאני הולכת לוטרינר והיא צעקה לי בחזרה " בסדר ! לכי תאשימי את הוטרינר ! "
אוי אלוהים, מה עובר עלייה ?
לקחתי תיק מיוחד שבו אני שמה בדרך כלל את ויקטור וככה במקום שאני אקח אותו בכלוב מסריח הוא יהיה בתוך תיק נעים וחמים . לקחתי שתיי קופסאות לאוכל ומים, שקנינו מהוטרינר שהמליץ לנו לקנות כאלה לטיולים איתו וכדומה, הרמתי את ויקטור והחלטתי שתחילה אחזיק אותו בידי, משהו לא בסדר איתו . כשיצאתי מהבית הרגשתי שאני רעבה, אבל אמרתי לעצמי שאני צריכה להשאר חזקה ולהביא את ויקטור לוטרינר . הלכתי ועברתי כבר כמה רחובות, וידעתי שעוד משהו כמו 10 דקות אהיה במקום . ואז עבר על ידנו כלב וויקטור והוא התחילו לריב ואז ויקטור קפץ מידי והתחלתי לצרוח " ויקטור ! ויקטור ! " אבל ויקטור לא נראה בשום מקום, הוא ברח בבהלה . חיפשתי אחריו משהו כמו 5 דקות והתייאשתי, התיישבתי על הספסל והתחלתי לבכות .
" זה החתול שחיפשת ? " שמעתי קול מוכר והרמתי את מבטיי לראות מי דיבר אליי .