כנס האקסיות הגדול

כנס האקסיות הגדול..
"הנני מתכבד להזמינך לכנס האקסיות הגדול שיתקיים בשבוע הבא- יום שני…." פתחתי במילים אלו את ההזמנה.
משהו בי בער בכל סופה של מערכת יחסים, אולי שכחתי משהו, אולי זה לא הסוף.
לקראת חודש אוקטובר, הקיץ נגמר והקור של החורף בפתח, אני לא בטוח שאני מוכן לזה. בימים אלה אני חושב על כולם, אני זוכר אותם.
זה שקיבלנו מוזאנה הרס"פ בסוף קו מצרים, הצהובה "12" של מתן עם העץ, השחורה עם כיתוב "LA-FAMILIA" על הגב ושהאל הטוב יסלח לי גם זו שקיבלתי מאמא במתנה כבר לא אצלי.
אז נכון שלא התמדתי ולבשתי את כולם אבל זו לא סיבה לבגוד, להפקיר ולהותיר שבויים בשדה הקרב.
אני זוכר את הלילה האחרון של רעות אצלי, שנינו ידענו שזה עניין של כמה ימים עד שנפריד כוחות לתמיד.. לקראת 1:00 נכנסנו למיטה ואז היא לחשה בקול של תינוק שכבר שנאתי לשמוע – "תמיד קר אצלך בחדר, תוציא לי איזה קפוצ'ון אחד"
הרגע הזה מהדהד בזכרוני.. עומד מול ארון הבגדים, עשרות קפוצ'ונים מביטים בי במטרה לשכנע שלא אבחר בהם. כמוני גם הם יודעים שהבחירה תיהיה קשה! זה שיצא מהארון לא יחזור לעולם! פלאשבקים רצים במוחי, עם כל אחד מהם יש לי חוויות וזכרונות. הקפוצ'ון הירוק מהגדנ"ע, האפור פסים שלמרות כיעורו הוא מיוחד, אפילו בכחול שלא לבשתי מעולם לא יכולתי לבחור.
ניחנתי בתכונות אופי רבות אך החלטיות לא אחת מהן, הפעם זה גדול עליי. עצמתי את העיניים, נשימה עמוקה, יד מושטת פנימה ומה שיוצא אני מרוצה.
פוקח באיטיות את עיניי.. לא! סעמק! למה הקפוצ'ון של סוף מסלול יצא? הוא בכלל היה צריך להיות בכביסה! אמא בטוח אשמה בזה שהוא חזר לארון ולא בכביסה עכשיו!
וכך זה היה קורה.. בדרך כזו או אחרת הקפוצ'ונים נלקחו ממני. ואם ישאלו יום אחד מה אני הכי פוחד לשמוע זה את צמד המילים – "אכבס לך".. כן בטח וגם תשלחי לי את הקפוצ'ון בדואר ups אקספרס אחרי שניפרד.
אז מבצע "הכן את ארונך לחורף" בו אשיב את כל הקפוצ'ונים יוצא לדרך. המשכתי את ההזמנה –
"… כ"ז באלול 18.9.7 בפארק הגיא, ניתכנס בשעה 18:30.
הנך נדרשת להגיע עם הקפוצ'ון שלי שנשכח אצלך.
אשמח לראותך- לירן. הבחור שהבין שלא נותרו לו קפוצ'ונים ללבוש בחורף הקרוב"

אז תכלס אם כבר אין לי חברה לחורף אז לפחות שיהיה קפוצ'ון שלא יהיה לי קר.
:-)