כנגד כל הסיכויים – פרק 4

"מייקל הציע שבסוף השבוע ניסע לים. מה דעתך, רוזי?" ג'ניפר קפצה עלי בשנייה שנכנסתי למכונית.
"אני חושבת שזה בסדר." אמרתי.
"מעולה!! ווהווו כמה זמן לא הייתי בים!!" צווחה ג'ניפר.
"אתם גם באים?" שאלתי את הבנים.
"כן." הם ענו פה אחד.
"רוז, את באה איתי לקניון היום? אני צריכה בגד ים חדש." אמרה ג'ניפר.
,בסדר. גם אני צריכה., אמרתי.
"מה קרה לבגד ים הקודם שלך?" שאל מייקל.
"נהרס…" אמרה ג'ניפר.
"איך? הלכת איתו רק שלוש פעמים!" התפלא ג'ימי.
"יש לי כשרון מיוחד." אמרה ג'ניפר.
"לא כשרון מוצלח במיוחד." העיר אריק. מייקל החנה את המכונית בחנייה של הבית ספר וכולנו יצאנו. נכנסנו לכיתה, אריק ואני התיישבנו ביחד בשולחן האחרון.
"אז מה, פעם ראשונה מאז שעברת לפה שיוצא לך לבלות איתנו מחוץ ללימודים!" אמרתי.
"כן." אריק חייך. וואו, יש לו חיוך מהמם.
"אני שמחה שאתה בא." אמרתי.
"אני שמח שהזמנתם אותי." הוא אמר. המורה נכנסה לכיתה והשיעור התחיל.

"צהוב, לבן או שחור?" שאלה ג'ניפר.
"לבן יהפוך לשקוף כשתיכנסי למים." אמרתי.
"הלבן נפסל." אמרה ג'ניפר והחזירה אותו למדף. היינו בקניון בחנות לבגדי ים.
"אני חושבת שהצהוב יותר יתאים לך, כי יש לך עור מעט כהה." לג'ניפר יש עור שזוף מושלם ושיער שטני ארוך וגלי. אוי, הקנאה.
"הצהוב באמת יפה, אני אמדוד אותו." ג'ניפר נכנסה לתא ההלבשה. הסתכלתי על שורות בגדי הים ומצאתי בגד ים חום שנראה נחמד.
"הוא מתאים לצבע העור שלך. תנסי אותו." אמרה המוכרת שבדיו עמדה לידי.
"תודה." אמרתי ונכנסתי לתא ההלבשה. כעבור כמה דקות יצאתי החוצה וראיתי את ג'ניפר בוחנת את עצמה מול המראה.
"וואוו, רוזי, זה ממש יפה לך!" אמרה ג'ניפר.
"את לא חושבת שזה חשוף מידי?" שאלתי. בד"כ אני לא טיפוס של בקיני, אבל זה היה ממש יפה.
"ממש לא! חוץ מזה, יש לך מה להראות!" אמרה ג'ניפר והעמידה אותי מול המראה.
"מה לדעתך ההורים שלי יגידו?" שאלתי.
"הם יגידו: 'הו, עכשיו תוכלי לפתות את ג'ימי להיות החבר שלך'." אמרה ג'ניפר.
,עכשיו אני לא אקנה אותו." אמרתי.
"נו את חייבת!" אמרה ג'ניפר. שמענו שריקות והסתובבנו. מחוץ לחנות עמדו שלושה בנים ובחנו אותנו דרך חלון הראווה. ג'ניפר הוציאה להם לשון. ונכנסה לתא ההלבשה.
"בוגר…" מילמלתי ונכנסתי גם. לבשתי חזרה את הבגדים שלי וכשיצאתי קניתי את הבגד ים החום.
"אני יכולה לשאול אותך משהו?" שאלה ג'ניפר כשיצאנו מהחנות וחיכינו לאוטובוס.
"כן…, אמרתי.
"קורה משהו בינך לבין אריק?" שאלה ג'ניפר. וואוו. לזה לא ציפיתי.
"מה?! ממש לא!!" קראתי.
"בטוחה? שמתי לב בזמן האחרון שאתם אוהבים להיות ביחד רק שניכם, והיום זה ממש בלט כשלא הפסקתם לחייך אחד לשנייה." אמרה ג'ניפר.
"תאמיני לי, לא קורה בינינו כלום." אמרתי.
"בטוחה? בטוחה שלא מדובר בהתאהבות?" קרצה לי ג'ניפר.
"אני לא מאוהבת." אמרתי.
,טוב נו ממך אי אפשר לצפות למשהו כזה, את רובוט. אבל אני בטוחה שאריק מאוהב בך!" אמרה ג'ניפר.
"אני בטוחה שהוא לא." אמרתי.
"לא רק שאת רובוט, את גם לא שמה לב לסימנים!" קראה ג'ניפר.
"אני לא רובוט!!" מחיתי.
"מה שתגידי, וול-אי." אמרה ג'ניפר. בסופו של דבר הגיע האוטובוס, נפרדתי מג'ניפר ועליתי עליו. כל הדרך הירהרתי במה שהיא אמרה. נכון, אני ממש אוהבת את החיוך של אריק, את העיניים שלו, את הצורה שבה הוא מזיז את השיער מהפנים שלו, את הדרך שבה היד שלו נוגעת בשלי כשהוא מסכם…
אבל זה לא אומר שאני מאוהבת בו.
נכון?