כנגד כל הסיכויים – פרק 2

אריק היה החלום של כל נערה מתבגרת. עור בהיר, שיער שחור שקצותיו נופלות לו על העיניים. והעיניים, אוי, העיניים – עיניים כחולות כהות יפות וחיוך ממיס. ראיתי את הפה של הת'ר נפער ואת המסטיק נופל. היועצת בחנה את הכיתה במבטה.
"אוו! אני רואה שיש מקום פנוי ליד רוז. יש לך מזל, רוז ממש נחמדה." אמרה היועצת ואני הסמקתי.
"רוווו-ההוווז!" זימרה היועצת במין ניגון מוזר, "הרימי יד!". הרמתי את ידי.
"הנה. לך שב." אמרה היועצת לאריק. אריק עבר בין התלמידים והתיישב לידי.
"היי, אני רוז." אמרתי בחיוך.
"אני אריק." הוא ענה.
"אני מקווה שאריק יימצא את מקומו בבית ספרנו. עכשיו אני אעביר את השרביט למורה לפיזיקה." אמרה היועצת ועשתה פנטומימה של העברת שרביט למורה לפיזיקה שנכנסה לפני שתי דקות. כל הילדים בכיתה התאפקו לא לצחוק. היועצת יצאה מהכיתה והמורה לפיזיקה התחילה ללמד. כמו בשיעור הקודם, גם עכשיו סיכמתי כל מילה ומזווית העין ראיתי שגם אריק מסכם. כשהיה צלצול לא הספקתי למצמץ ואריק ואני היינו מוקפים.
"מאיפה באת?"
"יש לך אחים?"
"אתה טוב בלימודים?"
"יש לך חברה?"
שאלות הומטרו מכל עבר. נדחקתי בין התלמידים ולבסוף הצלחתי לצאת מהמעגל שהקיף את אריק. ראיתי את מייקל, ג'ניפר וג'ימי מחכים לי בכניסה לכיתה, חילצתי את התיק והצטרפתי אליהם. יצאנו מהבניין והלכנו למקום הקבוע שלנו – העץ הבודד בחצר האחורית. התיישבנו מתחת לעץ והוצאנו את האוכל שהבאנו מהבית.
"אז מה, רוזי, איך זה לשבת ליד החדש?" שאלה ג'ניפר.
"ישבתי לידו בדיוק ארבעים דקות." אמרתי.
"הפכת להיות מאוד פופולארית בארבעים דקות האלה." אמר מייקל ונגס בתפוח שלו.
"כן, הילדה שיושבת ליד החדש. לא בדיוק תואר חלומותיי." אמרתי וכולם צחקו. ראיתי דמות מתקרבת אלינו. מוזר, בדרך כלל לא באים לכאן תלמידים. הדמות התיישבה צמוד לבניין לא רחוק מאיתנו.
"היי! אריק! בוא!" צעקה ג'ניפר. הדמות קמה ממקומה והתקרבה אלינו. ג'ניפר צדקה. זה היה אריק. טפחתי על המקום הפנוי לידי ואריק התיישב.
איך עברה החקירה?" שאל ג'ימי.
"אני חושב שכולם יצאו מרוצים." אמר אריק.
"עדיין לא יצא לנו לקבל אותך רשמית. ברוך הבא לתיכון באנץ'. התיכון שלידו הגיהנום נראה כמו גן עדן." אמר מייקל.
"הגזמה!" אמרה ג'ניפר.
"את כל הזמן אומרת את זה." הזכרתי לה.
"צודקת." אמרה ג'ניפר. מייקל, ג'ימי ואריק התחילו לדבר על סרט פעולה חדש שיצא.
"הוא חתיך." לחשה לי ג'ניפר.
"יש לך חבר!" אמרתי לה.
"אז?" שאלה ג'ניפר. גלגלתי עיניים.
"לא חקרתם אותי." אמר אריק.
"מה זאת אומרת?" שאל ג'ימי.
"בכיתה, כל מה שעניין את כולם היה אני. מאיפה באתי, וכאלה. לכם כאילו… לא אכפת. דיברתם איתי על נושאים שגרתיים." אמר אריק.
"אנחנו לא יכולים לומר שזה לא מסקרן אותנו, אבל השאלות האלה בטח ממש מעצבנות." אמרתי.
"נכון. אנחנו יודעים שאם תרצה תספר לנו." אמר מייקל. אריק חייך.
"אני מקליפורניה. יש לי אח קטן. ואין לי חברה." אמר אריק והביט בי ובג'ניפר.
"גם לרוזי אין חבר!!" קפצה ג'ניפר.
כן, היא רווקה וגאה בזה." אמר ג'ימי.
"אבל אם תשאל את ההורים שלה, היא וג'ימי כבר נשואים עם ילדים." צחק מייקל. אריק הביט בי במבט שואל.
"ההורים שלי רוצים לשדך לי את ג'ימי, אבל אני לא אוהבת אותו." הסברתי לו.
"אווץ'!" אמר ג'ימי.
"לא! התכוונתי שאני אוהבת אותך בתור חבר, לא בתור בן זוג." אמרתי.
"את מי את כן אוהבת בתור בן זוג?" שאל מייקל.
"אף אחד." אמרתי.
"אולי היא תאהב אותך." ג'ניפר קרצה לאריק ודחפה אותו קלות במרפקה.
"את מפחידה אותו." אמר מייקל
"מצטערת." אמרתי לאריק ונתתי לג'ניפר מכה בכתף.
"זה בסדר." חייך אריק.
"אווו, תראו איזה חמודים הם כשהם מחייכים אחד לשנייה." אמרה ג'ניפר.
"אני מתנצל על ההפחדה. ג'ניפר קצת…" התחיל מייקל.
"קצת מה?" דרשה ג'ניפר לדעת.
"מושפעת." אמר מייקל וכולנו צחקנו. היה צלצול ועלינו במהירות לכיתה.