כן, זה ככה

הוא יושב ברגליים מקופלות תחתיו, ובוכה ובוכה. לא חבל על הדמעות שלך? אני שואלת. את רוצה לעזוב אותי, בת-זונה מזדיינת, אחרי שנתתי לך את השנים הכי יפות שלי. שמע, אני אומרת, הן עדיין היו יפות, והן היו מפסיקות להיות יפות גם איתי וגם בלעדיי. לפחות מה, היה כיף. עכשיו נגמר ודי. חבל שהכרתי אותך, הוא מתבכיין. למה? אני אומרת, לא עשיתי לך טוב? היה טוב, העיקר הדרך. הרי לא חשבת שנתחתן, מכאן זה היה ברור לך שזה ייגמר. אז מה פתאום אתה מופתע? אבל כואב לי, כואב לי בלב, הוא זועק. זבש"ך. כל פרידה היא עצובה. גם לי כואב. את לא נראית כאילו כואב לך, הוא אומר. טוב, אז לא כואב לי, מה, אתה היית מעדיף שיכאב לי? כן! איזה בן-אדם שפל אתה! אתה צריך לרצות שאהיה שמחה, שיהיה לי טוב. וסבל שלי צריך להיות כואב לך. אבל סבל שלי לא כואב לך, הוא מאשים. אופס, נפלתי למלכודת. כן, אתה צודק, אני סתם כלבה ששוברת לגברים את הלב. לך תתקלח, זה יעודד אותך. תמצא מישהי אחרת, יותר טובה ממני, זה ישכיח אותי ממך. אני רוצה אותך! אני מצטערת, אבל לא, נגמר. למה?! כי אין לי עתיד איתך. אבל אמרת שהדרך היא החשובה, למה מה חשבת, שנתחתן? אופס, שוב נפלתי למלכודת. טוב, אין לי מה להגיד, לא בא לי עליך. למה?! לא יודעת. אה, אני יודע, זה בגלל שהחלפתי בושם. הנה אני שם את הבושם הישן. נו, מה את אומרת עכשיו? לא, זה לא משנה… שמע…אתה נראה כזה מסכן… אתה רוצה שהכין לך מרק? זה יעשה לך טוב. ואז נתכרבל מול סרט, ונעשה אהבה טובה, מה אתה אומר? אני לא מבינה איך חשבתי לעזוב אותך, בטח השתגעתי…