כן, זאת הפעם הראשונה חלק 4

ופתאום שמעתי טריקת דלת לא חזקה…
ירדתי למטה במהירות לבדוק אם הכל בסדר, ואז.. ראיתי את שיין יושב על הספה ומדבר עם אמי! מה לעזא..?! האם עיניי מטעות אותי?! למה אמא שלי הכניסה אותו, זה כל כך מבייש. בזמן שפי היה פעור שיין אמר "וואו היילי את נראית נהדר"
בזמן שלא שמתי לב לדבריו, כמו תמיד אמי ענתה לו במקומי "כן, היא התלבשה כך במיוחד בשבילך" למה את עונה במקומי?! עכשיו הוא יחשוב שאני כמוהה.
שיין גילגל את עיניו ואמר "גברת דיגנס, היה נחמד להכיר אותך ולדעת כמה דברים על היילי" וקרא לי לבוא. יצאנו מביתי והתחלנו ללכת, יותר נכון אני התחלתי ללכת בזמן שהוא נעצר. שאלתי אותו "למה עצרת?" ושיין ענה בטון שוויצרי "כי אני נכנס למכונית, רוצה גם, או שאת מעדיפה ללכת ברגל?" בדרן שכמוהו. נכנסתי למכונית והתחלנו לנסוע. " אז לאיזו מסעדה אתה חוטף אותי?" שאלתי בטון ציני, "זה סוד" הוא ענה. "יש לי שאלה בשבילך, היילי דיגנס" הוא אמר, "כן?" השבתי. "איך זה שאת אף פעם לא יוצאת החוצה בהפסקות?" עיניי התכווצו לרגע, מה הוא עוקב אחריי?! "אין לי סיבה, אולי בגלל שאני לא מעוניינת לדבר עם כל האידיוטיזים ששופע לו בחוץ" עניתי לו, זה היה נשמע די שחצני למדי..
שיין צחק והסיט לשנייה את מבטו לכיווני ולאחר שנייה החזיר אותו לכביש ואמר "עד כמה שאת צודקת" הופתעתי לתשובתו ולכן הייתי חייבת לשאול "צודקת? הרי אתה מסתובב עם כל ההמון הזה בכל יום" ראיתי שפניו מתחילות להתכווץ לחיוך והוא השיב "יש לי ברירה? כל ההמון הזה נדבק אליי, אני לא מנסה להיות אחד מהם, הם פשוט סוחפים אותי אליהם" רציתי להגיב על כך אבל רק הינהנתי. כעבור דקה הגענו למסעדה, זאת הייתה מסעדה מיוחדת באמת לא סתם הוא שמר אותה בסוד, קראו לה "שירה בציבור". כאשר נכנסנו כל האורות היו בצבעי ורוד ואדום, המלצר הושיב אותנו בשולחן די רחוק מהבמה, כן הייתה במה זאת מסעדה שבזמן שאוכלים בה גם צופים באנשים שרים, כלומר שכל אחד יכול לשיר שם על הבמה. שיין אמר לי "אז מה את חושבת עלמתי?" גיחגכתי ועניתי "עברת את שלב בחירת המסעדה עם ציון 100" שיין חייך וקרא למלצר לקחת הזמנה
"כן מה תרצו?" שאל המלצר "מיץ תפוזים עניתי" למה מיץ תפוזים? כיוון שאני לא מתכוונת לאכול ליד שיין! לא בגלל שיחשוב שאני שמנה, אלא בגלל נימוסי השולחן הממש גרועים שלי. שיין אמר " בירה".