כן, זאת הפעם הראשונה חלק 2

… ופיתאום קלטתי שזה הבחור המקובל של השיכבה…
המחשבה הזאת רדפה אותי כל היום, עכשיו המחשבה היותר מפחידה היא איך לעזאזל אני אתקשר אליו?! לא במובן של הטלפון (יש טלפון בית) במובן של הדיבור! מה אני אגיד לו?!
" היי זאת אני הילי כן, המוזרה הזאת שפגשת ברחוב שהעדיפה להישאר בגשם ושעוד בחוצפתה הביאה לך לתקן את הטלפון שלה. אז, מתי אני יגולה לקחת אותו ממך ולהתחפף?" ועוד יותר גרוע שאני בכלל לא יודעת את שמו.. אני יודעת שזה נשמע מוזר אבל כן, אני לא יודעת את השם שלו (של הבחור הכי מקובל בשיכבה). בשעה 22:00 עזרתי אומץ והתחלתי לחייג. היה לו שיר של ריאהנה ברקע "monster" כאשר הוא ענה שתקתי. מי לעזאזל מתקשר למישהו בעשר בלילה?! שמעתי אותו אומר "הלו?" וכאשר הוא בא לנתק צעקתי בחיפזון "לא חכה אל תנתק!" הוא שאל "מי זה?!" אמרתי לו "היילי אמ הילדה שנתנה לך לתקן לה את הטלפון" הוא ענה לי בטון מסמיק "אהה אז זה השם שלך" ואני עניתע בקול עוד מבוייש "אממ כן, אפשר לדעת את שלך?" –" בטח, השם שלי הוא שיין נעים להכיר"
ואז הוא התחיל לסטות מהנושא "לאמא שלי קראו היילי היא הייתה ממש דומה לך.." -"היא הייתה דומה לי?" -" כן, אמא שלי נפטרה כאשר הייתי בן 10 מסרטן" -"אוי, אני ממש מצטערת לשמוע.. אתה מסתדר?" שיין לא ענה לי, "שיין?" …. –"כן, היילי אני מסתדר למען האמת התגברתי על זה, אני מאמין שלא צריך להיזכר בדברים מן העבר… ומה לגבייך?"– " מה לגבי??"– "את מאמינה באמירות השטותיות שכל אדם מאמין בהן בכדי להסתיר את העבר?"– "שיין, אני לא חושבת שהן שטותיות.. לדעתי זה טוב שאתה מאמין בדברים בכדי לכפות על הכאב, אוי לא אני כל כך מצטערת לא התכוונתי!!" — "זה בסדר הרי זה מה שאמרתי, הינה גורם משותף שלנו"– "כן.."–"אז מהו שמך המלא?"–"היילי דיגנס… ושלך?"
"שיין גלברג, אז היילי דיגנס מה דעתך לבוא איתי למסעדה כולשהי בעיר?"–"אממ בטח מתי?"–"עכשיו."