"כן המפקד." 2: פרק 3: רק תמשיך.

~מהפרק הקודם: ~

"אוי אלוהים אני בטח נראת נורא." אני משפילה מהר את מבטי למטה ומנסה לנגב את האיפור שנמרח.
אני מרגישה אצבע זעירה מושכת פניו מהסנטר אל פניו של לאון,
האישונים שלו ננעצות בעיני ואני מרגישה את האהבה הזאת שהוא מעביר אלי,
בלי לומר מילה,
הוא אף פעם לא היה צריך לעשות יותר מידי בשביל להעביר אלי את התחושה שהוא אוהב אותי,
יותר מכל דבר.

"למה אתה מסתכל עלי ככה לאון?" אני מכווצת את עיני בעדינות ומטה את ראשי לכיוון הכתף שלי בעדינות, אני מנסה להראות תמימה במשחק הזה.
"למה?" הוא מרים את גבותיו ומשחק איתי משחק שבו אני צריכה לגלות,
למה הוא מסתכל עלי ככה.

~~~~

אני פוקחת את העיניים שלי בעדינות ובתחושת נינוחות כששמש עדינה פוגעת בעיניים הקמות שלי,
אני סורקת בטושטוש את החדר הלא מוכר שנראה לעייני וגבותי מתכווצות בטביעות, אני מניחה שני ידיים על המיטה הגדולה ומושכת את עצמי אל ישיבה.
אני ממצמצת בעיני כמה פעמים נוספות ומבחינה בשעה 05:47 שרשום על שעון מעורר לצד הטלוויזיה המכובת.
אני מתחילה להיזכר ויוצאת מהשאננות של השינה.
אני שולחת את רגל ימין אל הרצפה ומרגישה שאני דורכת על גוף מוצק ונאנח מכאב.
"לעזאזל.." לאון ממלמל בקול צרוד ועייף,
אני מסתכלת עליו בתדהמה ולא מבינה איך לעזאזל הגיע מצב שאני שוכבת במיטה שלו.
"לאון אני צריכה ללכת." אני ממהרת ללכת לצד השני של המיטה הענקית ואני מרגישה יד גדולה תופסת ברגל שלי, אני מסובבת את מבטי אל הגבר החסון שתופס ברגל המחוטבת שלי ובוחן אותה מעל הגינס הצמוד.
"לאון?" אני מכווצת מעט את עיני ומבחינה בעייפות המעוררבת עם ספקנות לגבי האישה ששוכבת במיטה שלו.
"אני לא יכול איתך." הוא מסנן מבין השפתיים הצרות והחושקות כשהוא מושך את גופי אליו בצורה שולטת,
אני בוחרת להסתכל בעיני השקד שכלכך מכורות למבטי ולא לומר דבר.
לאון שעון עם יד חזקה על המיטה הלבנה ויד שניה שנשלחת לעבר הבטן שחשופה מעט,
אני בוחנת את הגוף המשורטט הזה שלו,
הקעוקעים שגורמים ליריכיי להתחמם ולחיוך קטן לעלות בין שפתי.
"מה את עושה לי יסמין." לאון אומר בלחש כשהוא עדיין בוחן את גופי בצורה כלכך נכונה,
כלכך חודרנית אך עדינה.
הוא מטה את ראשו מעט הצידה ואני מבחינה בקעקוע היפה שמופיע לצד צווארו הארוך שהוורידים בולטים מימנו.
"אנחנו לא יכולים.." אני פולטת מבין שפתי מבלי שום כוונה לומר את זה,
רק שימשיך עם איך שהוא עושה.