"כן המפקד." פרק 23: "לאחר שנה מלאה."

~לאחר שנה מלאה ~

"אנחנו מאחרות לשיעור!" טניה אומר בקול ומעבירה את האודם הבורדו על שפתיה הצרות, שיערה החום מבולגן והיא מרימה אותו לגולגול מסורבל, היא מעבירה מהר עיפרון שחור בעינייה הירוקות שתמיד מתעקשות להזכיר לי את גו'נתן, אני מחייכת לאט אליה ומסתכלת במראה.
"תאמרי למר סקרס שאאחר." אני אומרת באנגלית שותפת, מעבירה קרם לחות בשיער הזהב והארוך שלי בעדינות.
טניה מתקדמת אלי בחיוך אופטימי ומנערת אותי מהזיכרונות מהארץ, "תשתחררי מזה כבר." היא אומרת אלי בטון אופטימי ומנערת את גופי, אני מסיטה את מבטי אליה בחיוך עצוב ומסתכלת מטה, נזכרת באנשים שלי.
"זה מאחורייך ג'סמין." היא אומרת ואני מחייכת לאמירתה, מתגעגעת לשם האמיתי שלי,יסמין.
"את צודקת טניה, עברה בדיוק שנה מאז." אני נאנקת מעט ומסתכלת מטה, כלכך הרבה השתנה מאז וזה מכה אותי מעט, אך אני מיישרת את גבי ומהנהנת לעצמי בשלילה,
לא נותנת לעצמי להיכנס למקום האפילה יותר, מאפשרת לעצמי להתקדם הלאה.
"עם מה את מתעסקת טמבלית!" היא אומרת בציניות וגורמת לחיוך רחב לעלות על שפתי שהיא אומרת את זה בכלכך הרבה טביעיות.
"מאז שהגעת לפה כל הבנים של הקולאז מסתכלים רק עליך. תפסיקי עם זה." היא אומרת אלי ואני מהנהנת בחיוך קטן כתשובה לדבריה, אני מכניסה את רגלי אל הנעלי הבובה השחורות, הולכת מהר אל המיטה ומכניסה את המחשב אליו ברשלנות, לוקחת מהר את הפלאפון שלי ויוצאת מהחדר בריצה עם טניה וסוגרת בטריקה את הדלת של החדר.
אני וטניה רצות מהר במדרגות הארוכות של הקולאז הענק.
אנחנו רצות אל הכיתה הצמודה לחדר האוכל שגורם לכולנו להיות בחוסר ריכוז מוחלט בשיעור, אני וטניה מתפרצות אל ההרצאה ונכנסות לבפנים לאט ובשקט, המרצה מסתכל עלינו וגם כן כולם, אנחנו מתיישבות ומנסות להתאקלם בהרצאה ואני מוציאה לאט את המחשב שלי לברכיים.

אני הולכת אל הקפטריה ומחפשת בעיניים משהו טעים.
"צריכה עזרה?" הוא אומר וחיוך מתפרס לי אט אט על השפתיים, אני מעבירה את ידי בשיער הגלי והיפה שלי ומתעלמת.
הוא נאנח ואני צוחקת ומפנה את ראשי אליו, מסתכלת בעיניים החומות שבוחנות את פני.
"מה היום אנדרו." אני מפנה את מבטי לרגע אליו ומסמנת למוכר עם היד על הכריך בולגרית,
המוכר מביא לי את הכריך ואני מושיטה אליו 5 דולר, זזה בין הסטודנטים ויוצאת מהקפטריה, אנדרו מתהלך מאחורי.
"אני לא אפסיק עד שתאמרי לי כן." הוא מצהיר ואני מסתובבת אליו, בוחנת את הגבר השרירי שכל דבר נראה עליו איכשהו צפוף וקטן, לא משנה מה הוא ילבש. עם חיוך של גשר שעבד טוב בתיכון ובלורית בצבע חום.
"אני אמרתי לך אנדרו, אני לסבית." אני אומרת ומנסה לשמור על פרצוף רציני אך זה חזק מימני, הוא ואני צוחקים באמצע המסדרון וכל הבנות מסתכלות עלי בשנאה, שאנדרו סקיירט כלכך מחובר אלי.
"ג'סמין, הזדמנות." הוא מסתכל לי בעיניים ומתקרב אלי, אני בוחנת את עיניו ועושה לאט לא עם ראשי.
חיוכי נעשה להיות עדין ואני מסתכלת בעיניו החומות והחמימות.
הוא מושך אותי אליו ומחבק אותי חיבוק דוב בתוך הציצי הגדול שלו, אני צוחקת וטופחת על גבו בגלגול עיניים ונחנקת לאחר כמה שניות, "אנדרו!" אי צועקת מצחוק והוא צוחק וממשיך.
"ג'סמין!" אני שומעת את טניה רצה אלי ואני ואנדרו מסתכלים עליה, אנדרו נותן לה מכה בראש והיא נותנת לו אגרוף בזרוע "זה כאב מטומטם!" היא אומרת עם המבטא הבריטי שלה, הוא מזיז את ידו מימני ושם יד על הזרוע שלי ומיבב בציניות גמורה, "ממש הכאבת לי." הוא צוחק.
טניה מגלגלת את עיניה ומניחה יד על הכתף שלי, "השתחררנו." היא אומרת בחיוך וחיוך עולה לי בין שפתי שאני מבינה לאיפה טינה תגלוש.
"ואת יודעת מזה אומר.." היא אומרת בלחש וחיוך עולה על שפתיה היפות ואנדרו מגלגל את עיניו בכבדות,
"לא עוד פעם." הוא נאנק ואני קופצת במקומי,
"שופינג!" אני אומרת ואנחנו צוחקות,
מושכות את אנדרו מהחולצה ורצות לבחוץ לרכב של אנדרו.

אנדרו עוצר את הרכב בחניה של הקניון ומנמיך את המוזיקה הרועשת ששמנו, אני וטניה יוצאות מהר מהתאים האחוריים של הרכב ורצות לאחת השניה,
אנחנו צוחקות מאושר והולכות מהר אל כיוון הכניסה של הקניון,
אני מפנה את מבטי אחורה ורואה את אנדרו מתקדם אל שני בנות בלונדינות עם מכנס שלא משאיר מה לדמיין מהגוף הצנום והרזה שלהן.
אני צוחקת בליבי ומתקדמת מהר עם טניה לבפנים.

"דרך אגב!" היא אומרת בהתלהבות והגולגול המרושל שלה מתפזר לאט ונראה מושלם עוד יותר, אני מסתכלת עליה ומבחינה בגומה שבצד הלחי הימנית שלה ומחכה שתאמר את דבריה,
"שכחתי לומר לך, אמא שלי הכריחה אותי כמובן להזמין אותך." היא אומרת באנחת צחוק ואני צוחקת אחריה, אמא שלה מטורפת עלי.
כל המשפחה שלה.
אני קשורה למשפחה שלה מאוד ואת כל החגים אני עושה עם טניה.
טניה מוציאה מהתיק שלה מעטפה של חתונה ומושיטה לי אותה,
כתוב על המעטפה 'לג'סמין אלבז' , אני מתבוננת במעטפה ומחייכת במהירות.
"ג'ייק מתחתן??" אני אומרת בקול והיא מהנהנת אלי עם חיוך גדול,
"אלוהים, איזה בשורה נהדרת." אני אומרת בקול ומחייכת מאוזן לאוזן.
"הגיע הזמן שאח שלך יעשה את הצעד הזה אחרי 7 שנים." אני מגלגלת את עיני בחיוך ואנחנו נכנסות לחנות שמלות יוקרתיות לחתונה של אחיה.
אני מתבוננת בשמלות היוקרתיות וכך גם המחיר.
אני מעבירה את ידי על השמלות ושמלה אחת תופסת את עיני, זרוקה בין הסלסלות של השמלות שנמדדו להן כבר.
אני מתקדמת אל הסלסלה ושולפת אותה משם, שמלה ארוכה בצבע שחור מאט, אפשר להבחין במחשוף השמלה המהודרת והיוקרתית ומאחור הגב חשוף למדי ונשפכת על רצפת החנות מרוב אורכה.
"טניה!" אני אומרת בקול והיא מתקדמת אלי עם שמלה שמחמיאה לה בטירוף,
טניה מלאה מעט אבל היא כלכך פרופורציונלית,
ככה שהכל כמעט מתאים לה.
"השמלה מהממת עליך." אני מצהירה והיא מסתכלת על השמלה שביד שלי.
"מזה לעזאזל הדבר היפה הזה." היא אומרת בחדות ואני מחייכת,
"נכון? חייבת למדוד אותה." אני מצהירה והיא דוחפת אותי אל תא המדידה.
אני מורידה את השמלה שמדדתי ושמה אותה ביהירות.

"אלוהים." טניה מסתכלת עלי בתדהמה.
אני מרגישה שכמעט כל החנות מסתכלת על יסמין אלבז , במיוחד מצד הגברים.
אני מסתכלת עליה וצוחקת ממבוכה ומפרצופה, אני מסתובבת אל המראה ומסתכלת איך הגוף המעוצב שלי משתלב בצורה מושלמת עם השמלה, אני מסתובבת מעט ומסתכלת על הגב החשוף שלי כלכך בנוי לשמלה כזאת.
"את לוקחת אותה." היא מצהירה ודוחקת אותי להחליף מהר לבגדים שלי.
אני מחליפה מהר לבגדים שנראים כלכך פשוטים ליד השמלה שלי ויוצאת מן התא.
טניה הספיקה לשים את הבגדיה ואנחנו הולכות אל הקופה במרץ, מחזיקות בידיים הזעירות שלנו את השמלות ומחכות בתור כמה דקות ספורות,
ישנה מוכרת בלונדינית עם שיער קצר למדי ועינייים אפורות יפות.
היא מחייכת אלינו ומחכה שנניח את השמלות שלנו לשלם, אני מושיטה לה את השמלה והיא מעבירה את השמלה במחשב.
"500 דולר." היא אומרת ועייני נפקחות בשוק.
מאיפה לעזאזל אני אביא 500 דולר.
טניה מסתכלת עלי ואני עליה ואני נאנחת בתסכול, השפה שלי מתכווצת לה מעט ואני מחזירה את השמלה האהובה לחיקי בשביל להחזירה אל הסלסלה.
"זה בסדר ג'סמין, נמצא אחת יותר זולה.." היא אומרת מבואסת בשבילי,
לאחר כמה שניות מופיעה יד גברית וגדולה עם כרטיס אשרי.
"קחי." הוא אומר אל המוכרת והיא מסתכלת עליו לכמה שניות, כאילו היא רואה מילון דולר.
אני מסובבת את ראשי ומבחינה בגבר שחום עם עיניים כחולות שזוהרות עוד יותר בגלל אור גופו, הוא עם חליפה רשמית וגופו רחב וגדול.
הלסת שלי מתעקשת להישאר למטה ולהסתכל על הדבר היפה שרוצה לקנות לי את השמלה.
"זה בסדר." אני מסובבת את ראשי אל המוכרת והיא עדיין מסתכלת עליו,
היא יוצאת מזה גמכן היא ומסתכלת עלינו באי הבנה,
טניה מסתכלת עליו ולא מחסירה חלק שלא הסתכלה על הגבר השחום עם העיניים הכחולות.
"בגלל שאין לך 500 דולר את חושבת שאני אמנע מבחורה כלכך מרשימה לשים את השמלה שלה?." הוא אומר וחושף חיוך עם שיניים לבנות וקטנות ויפות.
אני מרגישה את הלחיים שלי מאדימות ואני מסתכלת על טניה,
שלא מחסירה מבט על החלק התחתון שלו.