כמעט מספיק- פרק 3

״איפה היית? נעלמת שם אתמול!״ אמרה אנה כשהתעוררתי מהשעון המעורר.
״ממש דאגנו״ אמרה קלריס ״חיפשנו אותך בכל הקמפוס״
״מצטערת״ אמרתי בפיהוק ״הייתי עייפה״
״לא היית בחדר״ אמרה קלריס.
״הייתי…״ התחלתי למלמל.
״היית עם מישהו?״ שאלה אנה.
״לא!״ מיהרתי לפסול את דבריה ״כאילו כן אבל לא מה שאתן חושבות! דיברנו״
״דיברתם…״ אמרה אנה במבט חשוד
״כן אנה, דיברנו את יודעת, הדבר הזה שנקרא שיחה בין אנשים״ אמרתי בזלזול ולקחתי בגדים בשביל להתלבש.
״מה שתגידי בייב״ אמרה וסיקרה את שערה.
נכנסתי לחדר אוכל, לקחתי מגש עם סלט וחביתה.
״זה מה שאת אוכלת?״ שמעתי קול שהבהיל אותי.
״אתה לא נורמלי״ אמרתי בחצי חיוך חצי מבט מבוהל, ריין צחק ״וכן זה מה שאני אוכלת״ עניתי.
״בגלל זה את כל כך רזה?״ אמר ״תאכלי משהו…״ אמר ודחף לצלחת שלי לחם וגבינה, גלגלתי עיניים והוא קרץ לי התיישבתי בשולחן ואנה נעצה בי מבט.
״הוא ממש חתיך״ אמרה קלריס.
״כן״ אמרתי במבט חולמני והבנתי שהסגרתי את עצמי ״כאילו, הוא נראה טוב״ מיהרתי לתקן את הטעות שעשיתי.
״זה בסדר קנדל, אנחנו כבר לא בתיכון״ אמרה בחיוך מעודד.
״אני אצטרך להתרגל לזה שאני לא בתיכון אה?״ שאלתי והעברתי מבט לכיוונו של ריין.
״אף אחד כאן לא מחפש משחקים״ אמרה.
״הוא לא הציע לי לצאת אם זה מה שאת שואלת״ אמרתי והבנתי שקיימת בי האכזבה.
״בכל אופן, מי אמר שהוא צריך להציע?״ שאלה בחיוך.
״לא, אין מצב לא״ אמרתי ״אני לא מציעה לו שנצא״
״אז חכי לראות מישהי אחרת עושה את זה״ אמרה ובלעתי רוק, הייתי רוצה להכיר אותו מעבר, כן.
והוא מתחיל למצוא חן בעיניי, כן.

״השיעורים האלה פשוט מתישים אותי״ אמרתי, ישבנו אני וקלריס בחוץ ועשינו שיעורי בית.
״הנה חבר שלך״ אמרה
״אין לי… ריין״ אמרתי והוא התקרב אליי מחוייך.
״היי״ אמר
״היי, ריין זאת קלריס, קלריס זה ריין הוא שחיין״ אמרתי
״היי״ אמרה קלריס.
״המאמן שלי בטוח שאנחנו ביחד״ אמר וצחק קצת מגרד בעורפו, צחקתי גם וקלריס נעצה בי מבט ״לומדות?״ שאל והסתכל על החומר.
״מן הסתם״ אמרתי ופיהקתי ״אני ממש מותשת״
״רוצה לעשות סיבוב?״ שאל והנהנתי לשלילה.
״אולי אחר כך, אני ממש צריכה לעשות את השיעורים״ אמרתי
״זה בסדר״ אמר ״גם ככה יש לי אימון עוד מעט״ אמר והתיישב לצידי.
אני וקלריס המשכנו לפתור כמה תרגילים כששמענו קול.
״היי ריין אתה בא?״ זאת הייתה כריסטינה
״לאן?״ שאל בחזרה
״קיבלנו אישור להתאמן לשליחים״ אמרה
״עכשיו?״ שאל בחוסר רצון.
״כן עכשיו, יאללה תקים את עצמך ולך לאולם״ אמרה והתרחקה.
״שמעתן אותה, נתראה״ אמר וקם.
״הוא בעניין שלך״ אמרה בקביעה.
״בואי נמשיך, מה עשית בשלוש?״ שאלתי מתעלמת מדבריה.
״ג׳״ אמרה
״יופי, קדימה״ התחלתי לקרוא את השאלה הבאה.
״היי שותפות לקורס״ התיישב בראיין, אחד מהבחורים שלומדים איתנו, יש לו שיער כהה ועיניים כהות והוא בהחלט נראה טוב.
״היי בראיין״ אמרה קלריס ״לא אנחנו לא רוצות להביא לך להעתיק את השיעורים״
״זה לא מה שרציתי!״ אמר ״הפעם…״ הוסיף וקלריס צחקה.
״מה שתגיד בראיין״ אמרה ויכולתי להבחין במתיחות בינהם.
״בכל אופן״ אמר ״אנחנו עושים מפגש קורס היום בערב, במגורים של הבנים, להכיר קצת וזה, אתן תבואו?״ שאל.
״בטח״ אמרתי
״נראה״ קלריס זרקה לעברו.
״אויש נו קלריס״ אמר ״זה כבר לא מה שהיה פעם״
״אבל יש דברים שלא משתנים״ אמרה ומשכה בכתפייה.
״אתם מכירים מלפני?״ שאלתי בהתלהבות.
״כן״ אמר בזמן שקלריס אמרה ״לצערי הרב״
״היינן ביחד ביסודי, בחטיבה ובתיכון״ הסביר בראיין.
״או-קיי״ אמרתי נכנעת לאור המבטים של קלריס וממשיכה לשיעורי הבית הדי קשים שקיבלנו.
״את יודעת שזה להגשה נכון?״ שאל בראיין כששם לב שאני מקשקשת בפינת הדף.
״שיט״ מלמלתי והנחתי את הראש ביאוש על הדפים.

״זה בהחלט לא מפגש קורס״ אמרה קלריס כשראתה מה הולך בחדר הבנים, היו שם המון אנשים וכשאני אומרת המון אני מתכוונת לכך, ציפיתי למשהו אחר, למפגש אינטימי יותר, משהו של הקורס שלנו.
״יותר טוב״ אמרה אנה ושירבבה את שפתייה ״איך האודם שלי?״ שאלה וגלגלתי עיניים בזמן שקלריס אמרה ״נהדר״, אנה התעלמה ממני והלכה לכיוון מרכז בחדר לקחת לעצמה משקה ולמצוא איזה בחור.
״את ממש לא אוהבת אותה אה?״ אמרה קלריס בצחקוק.
״היא פשוט… שונה ממני״ אמרתי במילים עדינות.
״אני מסכימה״ אמרה ״היא יותר…״ קלריס שתקה.
״מה?״ שאלתי והיא משכה בכתפיה
״תעזבי אותה עכשיו, בואי נעשה עם עצמינו משהו״ אמרה בחיוך קל והלכה למזוג לנו משקאות.
״בו״ שמעתי קול לא מבהיל מאחוריי ״איך האירוח?״ זה היה בראיין.
״מדהים״ אמרתי כשהוא הושיט לעברי כוסית עם נוזל שקוף והנהנתי לשלילה.
״לא שותה מכוסות של זרים?״ שאל ולגם מהכוס ״אהבתי״
״בכל אופן תודה שהזמנת אותנו, רק בפעם הבאה תציין שזה לא ׳מפגש קורס׳״ אמרתי בחיוך מאולץ כשראיתי שהוא לא מתכוון לעזוב.
״אני צריך טובה״ אמר והתקרב אליי ״כשקלריס תחזור, תזרמי, בסדר?״ שאל ולא הספקתי להגיב כי בדיוק קלריס הגיעה ובראיין דחף את הפה שלו לשלי, הוא הצמיד את גופי לשלו כשאני נאבקת בו ובסוף דוחפת אותו בכל כוחי, הצלחתי להרחיק אותו מעט ממני.
״מה לעזאזל אתה עושה?״ שאלתי מזועזעת, מתרחקת ממנו במהירות מנגבת את שפתיי, הכוסות נשמטו מידיה של קלריס והיא התקרבה אליי.
״את בסדר?״ שאלה והנהנתי
״המטורף הזה פשוט נישק אותי״ אמרתי עדיין מוחה את שפתיי, קלריס נעצה בו מבט.
״אתה כזה תינוק בראיין״ אמרה ואחזה בידי ״בואי נלך״ אמרה והתחלנו להתקדם שבראיין צעק אחריה בצחקוקים.
״את מתה על המשחקים שלי״ אמר והיא בלעה רוק.
״יש בינכם משהו?״ שאלתי בדרך
״היה״ אמרה ״סתם קטע, זה נגמר״
״מבחינתו כנראה שלא״ אמרתי נגעלת מהזיכרון של טעם האלכוהול שלו נכנס לפי.
״עזבי עכשיו״ אמרה ״את רוצה לחזור לחדר או…?״ שאלה.
״אני חושבת שאחזור לחדר, תחזרי למסיבה אבל חבל שסתם תפספסי״ ״ אמרתי ונפרדתי ממנה ממשיכה לחדר.
״מישהו עוד יחטוף אותך״ שמעתי קול והסתובבתי, זה היה בחור גבוה, אבל לא כמו ריין, קצת יותר גבוה ממני, שיער בלונדיני בהיר ועיניים חומות יפהפיות, הוא היה פשוט יפה ״לוגן״ הציג את עצמו ״לימודי חשמל והנדסה״
״קנדל, לימודי משפטים״ אמרתי בחיוך מושיטה לו את ידי והוא לוחץ אותה בחיבה.
״אז מה בחורה כמוך עושה בחושך כזה לבד?״ שאל והלך לצידי.
״חוזרת לחדר שלה וחוץ מיזה עכשיו אני כבר לא לבד אה?״ חייכתי במבוכה לאור הפלרטוט המטומטם שזרקתי עכשיו.
״את בשנה הראשונה נכון? לא ראיתי אותך כאן לפני״ אמר מתעלם מהשטויות שלי ומביט בי.
״כן, האמת שהתחלנו את הסמסטר לא מזמן״ אמרתי משחקת באצבעותיי.
״רק התחלת אה? אני כבר בשנה השלישית עומד לסיים את התואר הראשון״ אמר
״אהה וואלה״ אמרתי ״בן כמה אתה?״ שאלתי
״24״ אמר ועיניי נפערו.
״אתה נראה הרבה הרבה פחות״ פלטתי בלי לחשוב.
״תודה״ אמר בחצי חיוך שובב.
״טוב בכל אופן הנה המגורים, אתה יכול ללכת״ חייכתי אליו
״נתראה?״ שאל והנהנתי.
נכנסתי למגורים והלכתי למלתחות, נכנסתי להתקלח והרגשתי שכל טיפת מים חמים שנפלה על עורי פשוט הרגיעה אותי, מהלחץ שאני מרגישה שאני שרויה בו.
מחר אני אהיה בבית ויהיה לי המון זמן לחשוב.