כמעט טביעה ~ ואחרי\לא יאמן

עכשיו היא חייבת ללכת להירגע.
היא הרגישה שגופה עשוי מקפיץ שכל רגע ישתחרר.
היא רצה במסדרון לכיוון האורוות.
סוסתה אכלה בשלווה בתאה היא קראה בחוסר סבלנות ל סייס הצעיר שייאכף את סוסתה בזריזות. הוא מהיר נבהל בצעקותיה.
כעבור עשר דקות כבר הייתה ברכה אל האגם בסמוך לארמון.
היא הדהירה את סוסתה במהירות שראתה את כל הנוף מטושטש עצים חלפו בדהרה מסביבה.
היא הרגישה שלאט הכעס והבהלה עוזבים אותה ושלווה עוטפת אותה.
היא האטה מקצת את מהירותה של סוסתה, והריצה אותה לכיוון האגם.
הם התחילו לראות את קצה המים הכחולים והגיעו לשם תוך כמה דקות.
לילאן ירדה מסוסתה והובילה אותה לצל על יד המים.
היא לא קשרה אותה כי ידעה שהיא תחזור עליה בשריקה אחת.
הסוסה צהלה והלכה לאחד הפינות כשהיא אוכלת את העשב בהנאה.
לילאן פשטה את בגדיה ונשארה עם בגדיה התחתונים בגלל ריצתה וזריזותה שהיא שכחה לקחת בגדים להחלפה.
היא קיוותה שאף אחד לא יפתיע אותה בביקור.
היא הלכה לאבן גבוהה וקפצה למים העמוקים לרגע חשבה שהיא נסחפת אך מצאה אחיזה באבנים למטה והתחילה לשחות בהנאה.
היא הרגישה את המתח עוזב אותה והתחילה לצחוק.
סוסתה הסתכלה עליה בחשדנות היא השפריצה עליה מים והיא התרחקה כשהיא נוחרת במחאה על המעשה הנבזי כלפיה.
לילאן צחקה למראה סוסתה.
איך ספק שהיא הגזימה עם תגובתה לאחותה בטח נראתה מגוחכת נכון שאחותה צדקה בכל מה שאמרה אבל לילאן ידעה שבטוח יש מרפא לכך היא פשוט תחכה עד שהמשלחת תעזוב ותלך למצוא משהוא שיעזור לה.
היא שחתה עוד קצת, היא שחקה עם עצמה משחק עד כמה תוכל לצלול עמוק ולעצור את נשמתה. היא צללה עוד ועוד עד שריאותיה צרבו ומהר עלתה. סוסתה צנפה בכעס כאילו אמרה לה למה את עושה שטויות ומדאיגה אותי?!

לילאן צחקה "אל תדאגי אני שומרת על עצמי"
היא צללה כשהיא מושכת את עצה עד הקרקעית.
פתאום משהוא הסתבך ברגליה היא הסתכלה אך המים הירוקים לא נתנו לה לראות מה זה היא משכה חזק אך הרגל נתפסה חזק. היא הרגישה שהחמצן אוזל לה וניסתה להשתחרר היא בעטה ברגליה בכוח אך כוחה אוזל לאט לאט.
שדה ראייתה התחיל להחשיך והיא הרגישה שהיא מאבדת את הכרתה
בועת חמצן אחרונה השתחררה מפיה ראותיה שרפו מחוסר חמצן מובהק.
אז ככה מתים שאלה את עצמה היא הצטערה שלא הספיקה להגיד לאחותה שהכל בסדר ושתסלח לה על ההתפרצות שלה שנראתה כל כך טיפשית וחסרת חשיבות עכשיו. גם הפרצוף של אותו בחור עלה במחשבותיה היא אפילו לא הספיקה להכיר אותו, כל כלך חבל.
היא שמעה קולות דיבור מעליה ומשהוא נכנס למים היא כנראה מדמיינת חשבה לעצמה. היא כל כך הצטערה על אביה שככה יגלה מה קרה לה, ליבו ישבר. מעניין כמה זמן יקח להם למצוא אותה.
ידיים חזקות אחזו בה והרימו אותה למלה במשיכה.
אוויר חמים ונעים הכה בה היא שאפה עמוק והתחילה להשתעל מים החוצה.
הידיים סחבו אותה לדשא והשכיבו אותה שם. היא התגלגלה על בטנה מקיאה מים החוצה וליכלוך. עד שנרגעה סוסתה התקרבה עליה ותחבה את אפה אל פרצופה
לילאן צחקה בהקלה ובהיסטריה
"אני חייה, אני בסדר"
אמרה בהפתעה וחזרה על המילים כאילו להרגיעה את עצמה.
נשמע קול מאחוריה "אהמ את בסדר?!"
היא קפצה בבהלה אך הרגיעה את עצמה, זה בטח בעל הידיים החזקות שהצילו אותה אין לה ממה לחשוש.
היא ישבה בגבו עליה ונעמדה לאט סחרחורת תקפה אותה והיא התנדנדה בחוסר משקל הידיים תפסו אותה שוב תמחו בה
עיניה נעצמו לכאב ראש שעבר בראשה
"לאט לאט. עברת עכשיו חוויה קשה גופך צריך להחזיר את עצמו לחיים לחלוטין. תשבי הנה"
הוא השעין אותה על עץ קרוב היא נשארה עוד דקה עד שכאב הראש נעלם ופתחה את עינה לאט.
עניים ירוקות בוהקות סנוורו את שדה ראייתה היא נבהלה וקפצה אחורה בבהלה מולה עמד לא אחר מלאשר אותם עניים ירוקות ושיער כהה שראתה בקבלת פנים הוא ניראה יפה יותר עכשיו כשחולצתו ספוגה מים ושיערו מתולתל נדבק לראשו כשהוא נוטף מים. היא לא האמינה שמכולם הוא זה שהציל אותה.
הוא צחק למראה בהלתה "אל תדאגי אני לא יעשה לך כלום. היות וכמעט מתת מטביעה לא ממני את צריכה לפחד"
אמר כשהוא מחייך.
הוא התרחק ממנה מעט לתת לה מרחב שתוכל להירגע.
לילאן הסתכלה לעברו, שריריו בלטו דרך החולצה השחורה שלבש עם מכנסיו החומים.
הוא היה יחף עכשיו והסתובב בחיפוש אחר חומרי בעירה שיוכל להכין משהוא לאכול.
ניראה שהרגיש שהיא נועצת בו מבט כי הוא הסתובב עליה.
היא פגשה את עניו ובפעם השניה באותו שבוע הרגישה שהיא נשאבת אחריהם, היא הרגישה מין חום מוזר בבטנה ולחייה הסמיקו. הוא חיכך בגרונו והסיט את מבטו במבוכה ובכך שבר את הרגע.
היא ניערה את ראשה מה קורה לה היא נועצת מבטים בזר מוחלט?
הוא הרגע הציל את חייה והיא מתנהגת כמו מוזרה
פתאום לא יכלה להישאר עוד היא קמה בזהירות וחיפשה אחר בגדיה הם נמצאו בדיוק במקום שהניחה אותם, היא לבשה אותם בזריזות הלכה לכיוון סוסתה ועלתה עליה בזהירות.
הוא כנראה שמע את תזוזתה כי הוא הסתובב בבהלה כשראה אותה על סוסתה פניו התעוותו ברוגז
"מה את חושבת שאת עושה?" שאל כשרוגזו מחלחל לדיבורו
"רדי מייד את מזיקה לעצמך יותר את חייבת לאכול ולהתאושש עד שתוכלי לרכב בחזרה".
הוא התקרב לעברה כשהוא מתכונן להוריד אותה מהסוסה.
"לא עצור אני.." אמרה לילאן כשסומק מציף את פניה אך היא זקפה את גבה בגאווה
"אני מודה לך מאוד על שהצלת את חיי ואני חווה לך חוב ענק שאני מקווה שאני יוכל להחזיר לך פעם אך אני לא רוצה להפרעה לך עוד עשיתה לי מעל ומעבר עכשיו אני רק מעיקה עליך אני חייבת לחזור לארמון אחותי בוודאי דואגת לי מאוד"
אמרה ופתאום הבינה שהיא לא יודעת כמה זמן עבר מאז שיצאה האומנת תצא מכליה כשהיא תראה שלילאן נעלמה.
היא חייבת לחזור ובינה לבין עצמה ידעה שלא תוכל להישאר עוד דקה בנוכחותו היא מתנהגת בטיפשות על ידו ולא יכלה לסבול עוד את המבוכה שגרם לה להרגיש וההתכווצויות בבטן היו בלתי נסבלות לא היא חייבת לעזוב עכשיו.
ניראה היה שבא למחות והתחיל לענות לה אך היא קטעה אותו
" עוד פעם תודה רבה באמת" אמרה סובבה את סוסתה והתחילה לדהור חזרה.